בפברואר שנת 77 כשהייתי סגן צעירה קיבלתי כמתנת -פרידה מהמפקד שלי את ספרו של אלתרמן:"שירים משכבר",אשר כלל את אסופת השירים:"כוכבים בחוץ","שמחת עניים","ו- "שירי מכות מצרים".
לי ברור היום בדיעבד כי הענקת הספר העידה יותר על עומק אישיותו של מפקדי הזה ולא על רמת -"האין"-אינטלקטואליות ,הבוסריות והבורות של עולמי באותן שנים. אבל - הוא המפקד טמן את הזרע שברבות הימים גרם לי להיות מאוהבת ושבויה בקסם יצירותיו של אלתרמן. ספרים רבים נאספו מאז אל ספריתי, החשובים לציון כאן בהקשר לביוגרפיה: שירה ,שירי ילדים,שירי פזמונים ,"הטור השמיני" שכתב וניתח ד"ר מרדכי נאור אודות שירי "הטור השביעי","פרקי ביוגרפיה" שכתב דורמן מנחם,
"כ"ז שירים" -שכתב יעקב אורלנד שהנם בעצם חמשירים ,מעין שירים מעין אסופות זיכרון מתקופת חבורתם המהודקת לאורך השנים של השניים ,ועוד ספרים כאלו וכהנה .
כל כך שמחתי שהנה הנה יוצאת סוף סוף הביוגרפיה השלמה אודות אלתרמן. למרות שהיה ניסיון בעבר של מנחם דורמן, אשר ניהל את עזבונו הספרותי של אלתרמן וטרח על פרסום יצירתו לאחר מותו, הקדיש תשומת לב רבה גם לאיסופם של חומרים אישיים יותר,ואף התחיל לכתוב בעקבותיהם ביוגרפיה. אלא שאז הוא קטע במפתיע את העבודה, ופרסם ממנה רק כמה פרקים שעסקו בילדותו ובנעוריו של המשורר. את הסיבה לקטיעה המשונה והפתאומית הזאת הסבירה החוקרת דבורה גילולה במבוא לספרו של דורמן "נתן אלתרמן – פרקי ביוגרפיה" שראה אור לאחר מותו. לדבריה דורמן לא היה מסוגל להתמודד עם מורכבות היחסים בין אלתרמן לשתי נשותיו, רעייתו רחל מרכוס ופילגשו צילה בינדר,"וכאשר הייתי צריך לנגוע ביחסים סבוכים אלה," כך סיפר לה, "גזרתי על עצמי שתיקה".ולכך עוד אחזור בהמשך .
הספר הנוכחי של לַאוֹר כולל בתוכו 912 עמודים המספר את חיי אלתרמן מיום הולדתו ועד מותו. גישתו העקרונית של לַאוֹר מתאפיינת בכתיבת הספר בדגש רב על הבחינה והניתוח של שירת המשורר ,המחזאות ,התרגומים השונים, הפזמונים,ובעיקר -תופס נפח גדול מאוד הבאת חלק גדול משירי "הטור השביעי" על רקע ההקשרים ההיסטוריים, הפוליטיים ,החברתיים שנכתבו ,וכמובן במתן פרשנותו של לַאוֹר לשירים הללו.
את הפרשנות של לַאוֹר לקובץ השירים "כּוֹכָבִים בַּחוּץ"-אהבתי מאוד."כּוֹכָבִים בַּחוּץ" -קובץ השירים הראשון אשר ראה אור בארץ ישראל המנדטורית בשנת 1938 השיר הפותח -"עוד חוזר הניגון" .לַאוֹר מפרש את השירים כ-"שירי הלך היוצא לדרכו בשליחות הניגון שבמהלכה הוא נחשף למראות המייצגים את יפי העולם שאותו ביקש לגלות .המשורר- ההלך הופך למעשה לתייר גדול המשוטט ברחובות העיר ,בדרכים שסופן געגוע ובשדות הרחבים פוגש נשים מפתות או את פני רֵעוֹ משכבר,נתקל באיתני הטבע ,רואה במו עיניו נופים מרהיבי -עין ,קולט את המופעים השונים של עונות השנה -סתיו, חורף, אביב וקיץ, שומע מנגינות ומאזין לקולות הטבע ".
להבין את שירתו ל אלתרמן אין הדבר קל בעיקרו ובטח לאנשים "רגילים" כמוני,אבל בפרשנות הזאת של לַאוֹר תוך הבאת דוגמאות הרגשתי והבנתי בבהירות את הנפלא בספר הזה ,והקסם האלתרמני פעל עלי שבעתיים.
הדבר נכון גם לגבי ספרי השירה :"שמחת עניים"{1941} שלַאוֹר מפרשה כפואמה "גדולה ורבת- רושם אשר בה הגיב המשורר בדרך סמלית ועתירת דמיון על האירועים הרי הגורל שפקדו את העולם והארץ מ-1 ספט 1939 .ו- ספר -"שירי מכות מצרים" שנכתבו ויצאו לאור בזמן מלחמת העולם השנייה (1944). "בין בתי השירים, אפשר לשמוע את הדי המלחמה ההיא. ובכל זאת, אין אלו שירים על אודות מלחמת העולם השנייה וגם לא על אודות חורבן יהדות אירופה. אלתרמן הפך את סיפור מכות מצרים המקראי למשל על הרס הניחת כעונש על קהילות ועל ממלכות באשר הן. נא-אמון, העיר המצרית, מגלמת בשיר את פעולתו של חוק עולם, החוזר ומתגשם שוב ושוב לאורך ההיסטוריה: חוק הגמול והעונש הבאים לאחר החטא. הערוב והדבר ’יוצאים אל תֵּבֵל, כחֶבֶר, להציג לה חזיון הגמוּל".
גם כאן ביאוריו של לַאוֹר פישטו ועזרו לי להבין ולא במעט אודות ספרי השירים הללו .
אבל את רוב דפי הביוגרפיה הזאת תופסים שירי "הטור השביעי" ופרשנותם ."הטור השביעי" -הופיע לראשונה בינואר 1943 והיה מדור שהופיע במשך 24 שנים בעיתון "דבר" ואחר ב"הארץ", וכלל טור מחורז בענייני אקטואליה. השם "הטור השביעי" נובע ממיקומו של הטור, השביעי מימין (או הראשון משמאל) בעמוד הפנימי של העיתון, שמנה שבעה טורים. הטורים היו סאטיריים וביקורתיים, אך רבים מהם הגיעו לדרגת שירה לירית ופואמה לאומית. את "הטור השביעי "-בכל השנים שהתפרסם עד למותו של אלתרמן יש לראות כמעין מאמר דעות בֶּמַה שאנו קוראים היום בעיתונים, בשני הבדלים:
הראשון- הטור נכתב בחריזה. השני- אלתרמן לא היסס לשחוט כל פרה קדושה בכל תחום בחייה הציבוריים של המדינה ובהתנהלות מנהיגיה.
אז נכון הוא עובדתית שנפח "הטור השביעי" היה משמעותי ביצירתו של אלתרמן אבל לַאוֹר נתן להם מקום בביוגרפיה עד לזרא ולפעמיים הרגשתי שאי אפשר כבר להכיל עוד ועוד פרשנות בהקשר הזה .
גם תחום תרגומי המחזות של אלתרמן ,המחזות המקוריים ופזמונאיות {שלהפתעתי הגדולה גליתי ששירים רבים שנחשבו בעיני שירי -עם בזמר הישראלי ללא זהות מחבר מסתבר שאלתרמן היה הכותב}אף הם תפסו מקום נכבד בספר הזה,החלק הזה היה מהנה מרנין ומוסיף ידע ומידע.
אם דורמן מנחם הביוגרף הראשון בספר"נתן אלתרמן – פרקי ביוגרפיה"- קטע את הביוגרפיה של חברו כשהיה צריך להתייחס לתקופה בחייו של אלתרמן על מערכות היחסים המשולשת: אלתרמן -רחל מרכוס- צילה בינדר , בגין אי יכולתו או אי-רצונו להתמודד עם החומר הזה,עוד אפשר להבין את המניעים של הכותב בהיותו חברו האישי, ואת התקופה הפוריטנית שבה הקטעים נכתבו .
לַאוֹר החליט שהוא כותב ביוגרפיה על אלתרמן. אולם לַאוֹר לא אמיץ דיו לכתוב על הצדדים האפלים באישיותו הפרטית של אלתרמן.
לַאוֹר כותב אודות אלכוהוליזם,האלימות הפיזית והנפשית כלפי חבריו והנשים שסבבו אותו.{ראו בספר של יעקב אורלנד -"כ"ז שירים-נתן היה אומר"},אבל הוא מֶעַגֶל ומרכך את דמותו של אלתרמן הגבר, הבן הזוג ,המאהב ומכווץ אותה לממדים פחות מזעזעים ,משמע שהקורא בספר ייפול בין השורות והמידע כדי לא להזדעזע באמת ממי שהיה אלתרמן האיש הפרטי. אהבתו הרבה ואולי היחידה של אלתרמן הייתה חד משמעית - לבתו תרצה {אתר}.
בתחושותיי הנשיות אני מוכנה לציין כאן שאם מחבר הביוגרפיה הזאת הייתה אישה ,הדגשים היו יותר נועזים בכתיבת הספר,
ולהמר פה ללא ספק שאם אישה הייתה כותבת את הביוגרפיה- התובנות הרגשיות והביקורתיות היו נכונות יותר לאמת המציאותית בחייו הפרטיים של אלתרמן,ראו -בעריכתה של דבורה גילולה והבאתם לדפוס חומרים בספר של דורמן שלא היו במקור ,כגון: ראיונות ואיגרות שכתב אלתרמן לאנשים שסבבו את חייו ואליו כולל לתרצה ולרחל. ולמי שיש רגישות אינטליגנטית יכול בהחלט לראות את המכתבים הללו נעים מרגישות ועד אטימות הרגש ואנוכיות מוחלטת של אלתרמן כלפי צילה ורחל,באובדן החושים והמצוקה הרגשית מצד צילה ודאגה מצד רחל-על רקע דיכאונה החזק של תרצה בארה"ב.
אותי היחס והכתיבה המלטפת והמעגלת הזאת על אלתרמן -כאיש הפרטי מצד לַאוֹר הרגיז וגרם לי לראות בספר- ביוגרפיה שאינה מתמודדת מול הדברים הקשים בדמותו של אלתרמן. אם לַאוֹר לא רצה להתעמת מול כל המידע והידע שקיימים במקורות אחרים והם ברי השגה בכל כלי ספרותי ואינטרנטי-אז הספר לא היה צריך להיכתב תחת הכותרת _ב י ו ג ר פ יה !!!,אלא "עיונים ביצירתו של אלתרמן" כדוגמא .אומנם לַאוֹר -הלך צעד אחד יותר מדורמן בחשיפת דמותו הפרטית של אלתרמן, אבל זה לעג לרש בעידן הידע והמידע של היום .ישנם הרבה שתיקות אצל לַאוֹר כאילו לנישואי המשורר ולחייו הפרטיים אין מקום כגורמי השפעה עמוקים בתולדות חייו, כאילו הסודות הכרוכים בהם כה אפלים שמוטב לדון בהם בספר מעט ככל האפשר.
איני מתכוונת שלַאוֹר היה צריך לכתוב את החלקים הללו בביוגרפיה באופן מצהיב ורכילותי, אבל גם לא להזכירם כלאחר- גב, כדברים בטלים ולא חשובים. אם אתה כותב ביוגרפיה תנסה כביוגרף לא ליפול שבי ולהתאהב או להירתע או לשנוא את הדמות שעליה נכתבת הביוגרפיה על ידך ,וניתן לעשות זאת:כדוגמת הביוגרפיה שכתב ג'רלד מרטין- "גבריאל גרסיה מרקס: חיים," {עם עובד, תשע"ב} ,או הביוגרפיה אודות "המינגווי" -שכתב ג'פרי מיירס {הוצאת דביר 1991}. בשניהם הביוגרפים לא חשכו שבטם וביקורתם מנַשּוּא הביוגרפיה שלהם גם בתחום הספרותי וגם בתחום האישי.
תחום אחר שצרם לי בספר הוא אופי הכתיבה של טקסט. ברובה כל עוד לא עסקה בפרשנות ספרותית, לַאוֹר כותב בחלקים אחרים כמו בכתיבת דין וחשבון: אחד ועוד אחד= שתיים .אין שאר- רוח בכתיבה. שאר -הרוח נמצאת דווקא בהערות שבספר שם מובאים עדויות מפי אלה שסבבו את אלתרמן בחייו,אם לַאוֹר היה כותב אותם בתוך הטקסט -היא לא הייתה "יובשנית" וחד גונית ,ובאמת לקרוא 912 עמודים שברובם הם מאופי הכתיבה הזאת נדרשה ממני סבלנות רבה מאוד מאוד של קריאה במשך חודש ימים .
התמונות המצורפות בספר - נראה לי שהבחירה אילו תמונות לשים בספר לא עמדה בראש מעניהם של לַאוֹר וההוצאה. כיוון ויש ברשותי ספרים אחרים שבהם ישנם תמונות רבות ושונות מחייו של אלתרמן הרי שאפשר היה להתאמץ יותר בתשומת לב בהכנסת תמונות שהם לא "שבלניות" לדוגמא :את פתק הצוואה בכתב ידו שכתב אלתרמן. שלא לדבר על כך שחלק מהתמונות בספר הנם מטושטשות ולא ראויות להיכלל בספר כעדות דוקומנטרית נאותה.
למרות הכל ואף על פי כן מי שלא התוודע עד כה ליצירתו הכוללת של אלתרמן ולחייו כיוצר, כאיש פוליטי {לא נכנסתי פה להיותו בסוף חייו ממייסדיה של "התנועה לארץ ישראל השלמה" אחרי 67 ואשר סבר כי -" א"י השלמה היא עתה בידי העם היהודי ,וכשם שאין לנו רשות לוותר על מדינת -ישראל,כך מצווים אנו לקיים את מה שקיבלנו מידיה : את ארץ -ישראל."}ולחייו הפרטיים הסבוכים ומלאי הסתירות - זהו הספר הביוגרפי השלם אודות אלתרמן ב-ה' הידיעה .אני ממליצה לקרוא ולהתוודע אליו ללא היסוס ובטח ובטח לגבי החלקים היצירתיים שיאמר לזכותו של לַאוֹר שהפך כל אבן ואבן ולא השאיר אף אחת ללא מענה ספרותי פרשנותי בביוגרפיה הזאת.
