ביקורת ספרותית על האוהל האדום מאת אניטה דיאמנט
ספר מעולה

---

עוד מימי בבית הספר היסודי אחד השיעורים שהכי אהבתי היה שיעור תנ"ך. אהבתי את השיעורים מאוד הייתי בין הילדים שתמיד משתתפים ומקשיבים למורה,לא היה לי ציון נמוך מ90 במבחנים,גם בלי לשבת וללמוד אליהם. בתעודות הסיום תמיד ליד המקצוע תנ''ך התנוסס גאה ובוטח הציון מצוין.
אהבתי לדפדף בין דפי התנ''ך ללטפו עם אצבעותיי, את המילים הקשות והקלות הייתי מקריאה לעצמי,ושוקעת לעולם של דמיונות וסיפורים.
בין חומות העיר יריחו שקורסות,עם הגר הבורחת על המדבר מפני עינויה של שרה, צפיתי במצרים סובלים מ10 המכות שנחתו עליהם,את המבט המבוהל של יצחק כשראה את אביו עומד מולו עם הסכין לשחוט אותו ודמות המלאך העוצרת אותו. ועוד רבים הסיפורים...
אך הזמן עבר והגעתי לחטיבה ולתיכון. והרבה מים זרמו בנהר.
ושורה של מורים לתנ''ך [שלא הייתי נותנת לחלקם לחנך שימפנזות] ותוכניות לימוד פרי "יצירתו" "ותפארתו" של משרד החינוך הפכו את המקצוע עד היום לאחד השנואים בעיניי,ולצערי גם לאחד המיותרים.
את הסיפורים היפים ניתחו במשך שעות עד שנהפכו לערימות של משפטים ומילים חסרי כול תוכן.
מהמילים הקסומות והיפות התעלמו.
את הדמיונות,היצירתיות,ואת ההבנה האישית המחשבה והדעה החופשית החליפו פירושים ודעות מובנות ממשרד החינוך.
את מה שכבר לא מצאתי בשיעורי התנ''ך בבית הספר מצאתי בספרים. האוהל האדום הוא אחד הספרים היותר האהובים עלי ואחד הטובים שיצא לי לקרוא ומצליח באופן מוצלח לא רק לספר את סיפורה של דינה בתם של יעקב ולאה. אחד הסיפורים הפחות ידועים לצערי הרב. ועל הדרך לספר את סיפור חייו של יעקב ונשותיו,ושל כול בית יעקב לדורותיו. דרך עיניה של דינה.בתו היחידה של יעקב.
הספר מצליח להחיות אופן קסום ומרתק, את העולם העתיק. את מנהיגיו,נופיו, ריחותיו,ומראותיו של העבר. אורך החיים של האנשים בתקופה ההיא הפולחנים האהבות האמונות והיומיום הרגיל הפשוט של הנסיכים והעשירים עד אחרון האיכרים.
ובעיקר גדולתו של הספר הזה בעיניי הוא יכולתו להציג משהו שלא פשוט לאף מאיתנו לקבל הוא מציג את הדמיות בתנ''ך,שכולנו מכירים טוב מאוד כאנשים בשר ודם,חיים ונושמים,כמונו היום. אוהבים ושונאים,חזקים וחלשים,מקנאים ובוגדים,רבים ומשלימים,פוחדים ואמיצים,וכן גם לפעמים חוטאים.
"בנוצרות יש קדושים אצל היהודים יש בני אדם" משפט של המורה לתנ''ך בימי היסודי,ומסכם בעיניי את כול הסיפור כולו על רגל אחת. משהו שיהדות הבינה הרבה לפני כולם.
אין דבר כזה אנשים מושלמים קדושים,כי גם הגיבורים של התנ''ך,אבות אבותינו,מאברהם אבינו דרך יעקב ומשה עד לימי דוד ושלמה וחורבן הבית הראשון המנהיגים,האנשים הנערצים,המודל לחיקוי של כולנו,לא היו מושלמים אלא אנושיים שטעו וחטאו כמו כול אחד מאיתנו.
כי התנ''ך יותר משהו ספר היסטוריה שמספר את תולדות העם שלנו.
יותר מספר חינוכי שבא לחזק את האמונה באלוהים.
הוא סיפורה של האנושות,של בני האדם,המלכים והאיכרים,העשירים והעניים,רועי הצאן והסוחרים,נשים וגברים,ילדים ומבוגרים...
הוא בא ללמד ולחנך ולתת ערכים של אהבה של כבוד,אמונה לא באלוהים אלא ברוח האדם,כבוד לעצמך ואחר,יחסים בין גברים לנשים,ובין אדם לחברו.גם אם לא באמת היו אנשים בשם יעקב דינה רחל או לאה...הרעיון הוא אותו רעיון,ואת
טוב קצת נסחפתי טיפה,וסטיתי מהנושא.הרי קטונתי מלבקר את משרד החינוך,וזהו לא המקום לכך.אלא באתי לדבר על הספר האוהל האדום.
הספר בעיניי מקסים ומרתק,כתוב בצורה מדהימה ומספר את סיפורו של בית יעקב דרך עיניה של דינה.התיאורים מקסימים השפה מהפנטת העלילה טובה.
הצליח להחזיר לי במעט את האהבה לתנ''ך. ולתקן קצת את מה שעשו 11 שנים במערכת החינוך הישראלית.
מומלץ מאוד!!!

» ביקורות נוספות של מלי
» ביקורות נוספות על האוהל האדום