"ספר הזוהר - אגדות ומעשים" בעריכת הרב יצחק בצרי הוצאת ידיעות ספרים 359 עמודים
"תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר, ורבי עקיבא. אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים! משום שנאמר 'דבר שקרים לא יכון לנגד עיני'. בן עזאי הציץ ומת, עליו הכתוב אומר 'יקר בעיני ה' המותה לחסידיו'. בן זומא הציץ ונפגע, ועליו הכתוב אומר 'דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו'. אחר קיצץ בנטיעות. רבי עקיבא יצא בשלום."
)חגיגה יד ע"ב(.
המילה פרדס מגיעה מהשפה הפרסית ופירושה "גן-עצים". כמו-כן, בהתגלגלותה לשפה האנגלית כ- Paradise במשמעות "גן-עדן".
בכתבי חז"ל כמו בדוגמה שהבאתי, פרד"ס הן ראשי תיבות כשם ציון לדרך הבנת תורת הסוד היהודית – פשט, רז, דרש וסוד.
הספר המרכזי של הקבלה הוא ספר הזוהר. ספר זה הופיע והתפרסם בסוף המאה ה-13 על ידי רבי משה די ליאון. המסורת המקובלת מייחסת את חיבור הספר לרבי שמעון בר יוחאי, החכם התנאי מהמאה ה-2 לספירה.
ספר הזוהר עצמו בנוי מדרשות של רבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו והוא אף מצטט מספרים אחרים שלא התגלו. הוא כתוב ברובו המכריע בארמית והוא מכיל מדרשים על התורה בחלוקה של פרשות השבוע ועוד חיבורים על הבריאה ועל העולם הבא והנשמה ועוד..
מתוך הספר המורכב והמסובך מאוד לקריאה ולהבנה ליקט המחבר את האגדות והמעשיות, ערך אותם והציג לנו אותם בספר זה.
הרב יצחק בצרי יליד 1968 נצר למשפחת מקובלים. שורשי המשפחה מתחילים מגירוש ספרד והתמקמות בעיר צפת ומשם לדמשק. לפני 9 דורות שם משפחתם היה גבאי והמעבר לבצרי היה לצורך סגולה (ר"ת - בצל רועי יחסה).
להבדיל מ"ספר האגדה" המפורסם שערכו ביאליק ורבינצקי ספר זה מכיל אגדות פחות מפורסמות והן אופפות המון מסיתורין. רובן מיוחסות לרשב"י שהיה תלמידו המפורסם של רבי עקיבא שהזכרנו מקודם כיחיד שיצא בשלום בהתעמקותו בתורת הסוד. האגדה מספרת שרבי שמעון בר יוחאי ברח עם בנו אלעזר והם הסתתרו במערה 13 שנים ושם הם התפתחו בעולמות הסוד. כאשר יצאו הם לימדו את תורת הסוד לקבוצה נבחרת ורבי אבא העלה את הדברים על הכתב.
בסיפורים מצטיירת דמותו הנשגבת של הרשב"י הרבה מעבר לשאר החכמים והתהליך הוא העברת החומר האלוהי שלמד רשב"י ישירות מהעליונים. סוגיות לא ברורות נפתרו ישירות על ידי קריאה לאליהו הנביא שיפרש את הכוונה האמיתית של פסוקים מן התנ"ך ותיאורים רבים של העולמות העליונים והשכינה כאילו הובאו מגוף ראשון והסוד הורשה בפעם הראשונה להתגלות.

לסיכום, ספר קשה מאוד לקריאה. מרוכז מאוד באגדות ובסיפורים קשים לעיכול על העולמות העליונים ומעשה מרכבה. הספר מחולק לפרשות השבוע והוא מוגש כסיפורים סיפורים המלווים בדיון על הפסוקים הרלוונטים. הפירוש מגיע כשיעור ולא כדיון ומחלוקות על הפסוק ובד"כ מוביל בו מוטיב שמימי שמפרש ללא הכוונה או הסבר על הסקת המסקנות. טוב לאלו שמכירים ובקיאים ורוצים להרחיב את ידיעתם בנושא. המחבר עושה כאן עבודה נפלאה של הנגשת חלק מן האגדות שללא ספר זה קשה היה יותר לדלות אותם מספר הזוהר עצמו שכאמור כתוב בארמית.
6 מתוך 10 בסולם עמנואל
מתוך עמוד הפייסבוק "ספריית ספרי העיון של עמנואל"
https://www.facebook.com/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%9C-726210284136817/

"איך נולד התנ"ך" מאת ישראל קנוהל הוצאת דביר 380 עמודים.
פרופסור ישראל קנוהל (1952) הינו חוקר מקרא והיסטוריון ישראלי המכהן בחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים . ספריו משלבים בין הממצאים המדעיים והארכיאולוגיים עם ההיסטוריה התנ"כית. קנוהל הוא אדם דתי ומאמין שמשלב את ביקורת המקרא עם האמונה היהודית מסורתית.
הספר הזה נולד כתוצאה מהודעת דוא"ל שקיבל הפרופסור מיהודי בשם שמואל שיר שכתב לו שהוא קורא בשקיקה את ספריו והם הובילו אותו דווקא לשבר אמוני. הם נפגשו וביוזמת שמואל הם החליטו להקליט את המפגשים הבאים ולהביאם בצורת שאלות ותשובות לכדי ספר זה.
מסיבה זאת הספר כתוב וערוך בצורה מאוד נוחה לקריאה שוטפת בשל העובדה שהיא מתנהלת כדו-שיח שאתה כקורא מיוצג על-ידי שמואל ופרופסור קנוהל עונה ומרחיב וכך מתפרשת היריעה אט אט והיא מכוונת לקורא הסקרן שיש לו שאלות רבות והוא זוכה לקבל מענה בהדרגתיות וכך נחשפת התמונה במלואה מבלי לשקוע במידע שמציף בבת אחת וכך גם אין את התחושה של אובדן בתוך ים האינפורמציה.
המחבר מציג את המקורות לתקופה המקראית ומתייחס גם לתנ"ך אך גם לכתבים שנמצאו על גבי חרסים, מצבות וכד'. הוא מנסה לתת מענה ליכולת האורינית בתקופת המקרא עם דגש על תקופת האבות .
באחת השיחות המענינות מניח המחבר את היסודות של התיאוריה שלו על יעקוב ויעקבאל והן למעשה מהוות את היסודות ואת ראשית ההתהוות של עם ישראל. כמו-כן, המחבר מטפל בכל הדמויות החשובת כגון יוסף, משה וכד' וכן בתקופות החשובות כגון השופטים, המלוכה והנביאים.
לסיכום, למעשה הספר "איך נולד התנ"ך?" כרוך בעצם בסיפור "איך נולד עם ישראל" שטופל גם בספר אחר שלו בשם "מאין באנו" ולכן ציפיתי מהספר כיוון יותר מעמיק בכתיבת התנ"ך כחקר מקרא בשילוב של מדע ואמונה אך לצערי החזרה על החומר המוכר היה רב מידי. עם זאת, כתיבה מחדש בצורת העריכה החדשה של שאלה ותשובה היתה מאוד מרעננת ואינפורמטיבית.
לעניות דעתי, הספר אינו מהווה תשובה מוחצת לשילוב המדע והארכיאולוגיה וההיסטוריה החילונית לבין הדת והאמונה בהיבט של מהות התנ"ך ודרך היווצרותה אך ספר זה מניח את היסודות לרצון והצורך העז לשלב בין שני העולמות על מנת ששתי הדעות יוכלו לדור בסמיכה בשלום בתודעתו של האדם המאמין המודרני. שילוב זה יחד עם סגנון כתיבה מרענן ונגיש עם אסמכתאות חיצוניות המפגינות את הידע הרב של המחבר נפגע רק בשל החזרה על הרעיון ובחירת שם כותר מטעה במקצת.
8 מתוך 10 בסולם עמנואל
מתוך דף הפייסבוק שלי "ספריית ספרי העיון של עמנואל"
https://www.facebook.com/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%9C-726210284136817

"פרקי אליהו" מאת אלחנן סמט הוצאת ידיעות ספרים 565 עמודים.
"פרקי אלישע" מאת אלחנן סמט הוצאת ידיעות ספרים 685 עמודים.
הרב אלחנן סמט (1953) היה תלמיד ישיבה, שירת בחיל השריון ובעל תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל. לאחר מכן לימד כמורה במס' מוסדות חינוך ואף שימש כרב מלמד בישיבת "ברכת משה" כ- 25 שנה.כיום הוא מרצה ובמקביל מחבר בעיקר ספרי פרשנות תורניים.
דרכו הפרשנית היא המשך לצורת הפרשנות של ניתוח ספרותי והצגת כל פרשנות המקרא (כמו נחמה לייבוביץ לדוגמה).
אליהו הנביא, נביא שפעל בזמן מלכותו של אחאב מלך ישראל (המאה התשיעית לפני הספירה).
אליהו הנביא מצטייר כדמות חסרת פשרות ועכבות או חששות מפוליטיקות או שיקולים זרים אחרים. הוא מתבלט בקנאותו ודוגמה מעולה לכך היא המסר שהוא מקבל בהר חורב על כך שהוא צריך להתמתן. הופעתו היא פתאומית וכך גם היעלמותו המפורסמת בעלייתו השמיימה במרכבות אש.
אליהו הוא נביא של אש, רוב נסיו קשורים באש ויובש כגון: שנות הבצורת שהוא גוזר על ישראל כעונש, במלחמתו בנביאי הבעל במעמד הכרמל יורדת אש ניסית מהשמים ואש מכלה את שליחי המלך שמאיימים עליו). בשל קנאותו מצטווה אליהו להחליף עצמו ולהקים לעצמו יורש. מקבילה שפגשנו רק בסיפור משה ויהושע תלמידו.
אלישע בן שפט, תלמידו של אליהו הנביא פעל באותה תקופה בזמן שלטונם של המלכים יורם, אחזיה, יהוא, יהואחז ויואש. אלישע שפט את ישראל 66 שנים.
לעומת אליהו הנביא, אלישע מהווה את הניגודיות והוא מצטייר כנביא של מים. הוא האיש ש"יצק מים על ידי אליהו" ורבים מנסיו עוסקים במים. אלישע חוצה את מי הירדן, מרפא את מי יריחו המלוחים, מספק מים לצבא ישראל במדבר, מרפא את נעמן בטבילה במי הירדן, ומציף גרזן ששקע במים. לא להתבלבל, אלישע היה לא רק מתון אלא גם נביא של דין ודוגמה ידועה היא המקרה שלעגו לו נערים על היותו קרח "עלה קרח, עלה קרח" ובקללתו אותם יצאו שתי דובים (הטעות במקור ומשם נלקח שם הרומן של מאיר שלו) והרגו 42 ילדים. (נעזוב את הפרשנות המנסה להסביר לא לפי הפשט כמו הגנה על נביאי בית-אל וכד').
בספר מלכים עד הופעתו של אליהו מעטים היו האיזכורים על הנביאים. עם עלייתו של בית עומרי ואחאב בנו התייצבה ממלכת ישראל בזכות קשרים מדיניים כמו למשל חתונת אחאב עם איזבל בת אתבעל מלך צידון. למרות שאחאב פעל רבות למען עמו כפי הבנתו פועלו גרם גם לתהליך של ירידה מוסרית דתית ולכן נדרש היה נביא עוצמתי כאליהו שיפעל מולו.
ריבוי הניסים של נביאים אלו ועוצמתם הביאו את המחבר לחשוף בפנינו בשיטתיות את כל פועלם בשני ספרים אלו של הרב אלחנן סמט המקיפים את כל החומר המקראי על שני נביאים בולטים אלו.
בספר על אליהו נחשף לראשונה ללא דברי מבוא והקדמות לנביא אליהו באמצע האירועים הדרמטיים בפנייה של אליהו לאחאב המלך וההודעה על בצורת כעונש ללא הגבלת זמן אלא לפי דברו הוא. רק על פסוק זה נכתבו תילי תילים של מדרשים והשגות לגבי האם אליהו פעל לבד או בשליחות האל? האם הוא גזר על בצורת כהחלטה עצמאית קנאית? ועוד...
במהלך הבצורת ניתקל בסיפור הנחל והעורבים שמאכילים את אליהו ולאחר מכן הצו שמורה לו האל על מסעו צפונה לצרפת אשר בצידון. על מנת להבין את רוח הספר, יש כאן דיון שלם על הסיבה שהסיפור בנחל כרית ארך 2 פסוקים והסיפור אצל האישה מצרפת ארך 7 פסוקים. זהו סגנון ספר עיון מאוד מאוד עמוק ולימודי שלא מתאים לכל אחד. המחבר מביא תקבולות ממקרים שונים ומדקדק בניסוחים ומביא פירושים על כל פסוק ואירוע של כל הפרשנים. זה עלול להיות סיוט למי שלא "מיטיב לכת" וזאת חגיגה לקורא המכיר את הפרטים ורוצה להתעמק ולהיכנס בעובי הקורה ואף מעבר לה.
"כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תת ה' גשם על פני האדמה" למי שזמזם תוך כדי קריאה אז זה לקוח מאותו סיפור של בן האלמנה מצרפת שמת מהרעב ואליהו החזיר נשמתו באופן פלאי וגם זה לא נעשה בנסיון הראשון והרחבה מאוד מעניינת בנושא זה (מפתח הגשמים, מפתח התחייה).
בספר נגלה את עומק הפרטים בסיפור המפורסם של מבחן הכרמל עם הנס המופלא מול נביאי הבעל. גם כאן אין המחבר מסתפק בסיפור גרידא אלא מביא פרשנויות ודברי הרמב"ם על האירוע והשוואות מול חוני המעגל בנושא בקשת הגשם ומחלוקות בנושא. בריחתו של אליהו לחורב מביאה את ההקבלה הנדרשת למשה בסיני ומשם לשליחותו הגדולה של הכנסת אלישע לנביא תחתיו.
"וילך משם וימצא את אלישע בן שפט והוא חורש שנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר. ויעבור אליהו אליו וישלך אדרתו אליו. ויעזוב את הבקר וירץ אחרי אליהו ויאמר: אשקה נא לאבי ואמי ואלכה אחריך ויאמר לו: לך שוב כי מה עשיתי לך. וישב מאחריו ויקח את צמד הבקר ויזבחהו ובכלי הבקר בשלם הבשר ויתן לעם ויאכלו ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו."
פסוקים אלו מתארים בתמציתיות את האופי והניגודיות שבין המורה לתלמידו. לפי חז"ל הדרישה של אלוקים מאליהו למשוח את אלישע לנביא תחתיו, זאת התשובה למה שאליהו אמר קודם לכן "קנא קנאתי.." וזאת בעצם הודעת הפיטורין של אליהו. "אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן" אמרו חז"ל, ואכן במפגש הראשוני בין המורה לתלמידו, ללא מילים אליהו זורק לכיוונו של אלישע את אדרתו והמפגש הציורי הזה מציג בפנינו את הניגודיות של "בסופה ובסערה דרכו (אליהו) לבין "על מי מנוחות" (אלישע).
"הרצחת וגם ירשת" המפורסם עם כרם נבות גוזר את גורלו של בית אחאב. אני ממליץ ביותר על התעמקות בנושא. לצערי בבתי הספר לומדים זאת באופן רשלני ביותר וגם אלו שלא מתבלבלים עם "כבשת הרש" של דוד המלך, בת-שבע ואוריה החיתי עדיין לא בקיאים בפרטים ובאחריות של אחאב למרות שאיזבל היתה הגורם המכריע ועוד..רבים גם לא יודעים שאחאב הביע צער ולכן דחה אלוקים את עונשו לבנו אחזיה שחלה וקרא לאליהו לעזרה וכאן מדובר בעצם על סוף שושלת בית עמרי.
סיום הספר "פרקי אליהו" מספר על עליית אליהו ברכב אש השמיימה עם דיון מעמיק לגבי היפרדות אלישע מרבו ובקשתו האחרונה של אלישע מרבו להיות פי 2 מרוח אליהו. גם פסוק זה גרם לויכוח האם ביקש להיות פי 2 מכוחו של אליהו? הווי אומר, בקשה לא צנועה בעליל או כבנו בכורו לקבל פי 2 בירושתו הרוחנית. כך או כך עם המראה הסוראליסטי של פרשי אש וקריאתו הנרגשת של אלישע "אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו" מותיר את הרושם האדיר על פני דורות רבים ומחזקים את האמונה שאליהו יחיה ויזכה לבשר על בוא המשיח.
בספר בן סירא הקדום נכתב "אליהו נסתר בסערה ואלישע נמלא רוחו" במעמד העוצמתי של הפרידה מאליהו אנו בעצם מגלים שבקשתו של אלישע מאליהו להיות פי 2 מרוחו התקבלה. אליהו ענה לו "אם תראה?" והמשמעות היא בקשתו תלויה ביכולת שלו לראות. אם האל יתן לו לראות המשמעות היא שבקשתו התקבלה ואכן ראה אלישע את כל המחזה הנשגב של עליית אליהו השמיימה.
מכאן מתחילה דרכו של אלישע בהכרת הסביבה אותו כממשיך דרכו של אליהו.
כבר בשלב הראשון הוא פוגש את בני הנביאים שהיו בהתחלה עם אליהו ואלישע. הם רצו לחפש את אליהו ואלישע אמר שאין צורך והם התעקשו ואלישע הותיר להם. מצב זה מתאר את אורך הרוח של אלישע בניגוד לרבו אליהו. כך בתהליך איטי הוא קונה את מקומו גם עם אנשי יריחו ונס המים המלוחים שביצע שם.
אלישע היה מעורב במספר רב של ניסים וגם במעורבות פוליטית כמו המלחמה במואב. אפרופו בשנת 1869 התגלתה במזרח ים המלח מצבת אבן שידוע בשם מצבת מישע שהיה מלך מואב. יתרון בולט של מחבר הספר "פרקי אלישע" מגיע בפירוט המורחב של האקלים הפוליטי של האזור והרחבה על הקואליציה של המלחמה עם מלך אדום מלך יהודה ומלך ישראל כנגד מואב. המניעים של כל מלך לקואליציה והתוצאות של שיתוף פעולה זה.
סיפורי הניסים של אלישע מרובים ומציגים את האנושיות של אלישע ומעורבותו בקהילה ובעם בניגוד לדמות העילאית של אליהו הנביא שהפריד עצמו מן הכלל. נס אסוך השמן של אלמנת אשת אחד מבני הנביאים, הנס המפורסם של האשה השונמית שאלישע בברכתו הולידה בן ולאחר מכן מותו הפתאומי ומעשה החייאתו, האכלת בני הנביאים בנזיד ולחם. כל אלו מראים את רוחב ליבו ומעורבותו של אלישע עם כולם.
עוד סיפור פוליטי וקוסופוליטי של אותה תקופה הוא סיפור נעמן שר צבא ארם שהיה מצורע ואלישע ריפאו עם הטוויסט הקלאסי של גיחזי נער אלישע שופך אור נוסף על הדמות המורכבת של אלישע הנביא. טיפולו של אלישע בצבא ארם בהכותם בסנוורים מניח את דמותו של אלישע כדמות משפיעה ופעילה ביותר. די היה בשמו ואף ללא נוכחותו היו מתרחשים ניסים כמו האשה השונמית שחזרה לאחר 7 שנות רעב מארץ פלישתים לביתה שנגזל וכאשר גיחזי סיפר שזאת האשה שאלישע עזר לה בעבר דרש המלך את החזרת רכושה. לבסוף מסופר ומורחב גם על סיפור המלכתו של מלך ארם בדמשק ונבואתו של אלישע אל חזאל כמלך ארם ואת המלכתו של יהוא כמלך ישראל ולמעשה הצתת מרד יהוא.
את סיום חייו הוא מנבא ליואש את נצחונו על ארם ואפילו במותו מושלך אל קברו איש מת שלא היה זמן לקברו וברגע שנגע בצמותיו הוא קם לתחייה.
אמנם דמותו של אלישע לא נחרתה כדמותו של אליהו אולם אל נטעה. דמותו של אלישע המלמדת על נוחותו לבריות הן אלו שתקנו את דרכי רבו.
לסיכום, מדובר על ספרי חובה למי שבאמת רוצה ללמוד על שני נביאים עוצמתיים אלו. אין עוד דוגמאות לנביאים מזן זה שביצעו ניסים בחיי היום יום. ספרים אלו של הרב אלחנן סמט הן יצירות מופת ומודל לידענות ובקיאות למדנית יוצאת דופן. ההיקף על כל נושא והרחבה של פרקים שלמים על פסוקים מעטים הם עלולים להתיש אך אני מצאתי אותם מרתקים בהיקפם ובהפיכת כל אבן ואבן בפרשנות ובהבנת הטקסט המקראי. על פירוט זה ועל המשימה הבלתי אפשרית הזאת שהצליח בה המחבר אני מעניק לשני הספרים 9 מתוך 10 בסולם עמנואל
מתוך עמוד הפייסבוק שלי "ספריית ספרי העיון של עמנואל"
https://www.facebook.com/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%9C-726210284136817

"פרקי אליהו" מאת אלחנן סמט הוצאת ידיעות ספרים 565 עמודים.
"פרקי אלישע" מאת אלחנן סמט הוצאת ידיעות ספרים 685 עמודים.
הרב אלחנן סמט (1953) היה תלמיד ישיבה, שירת בחיל השריון ובעל תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל. לאחר מכן לימד כמורה במס' מוסדות חינוך ואף שימש כרב מלמד בישיבת "ברכת משה" כ- 25 שנה.כיום הוא מרצה ובמקביל מחבר בעיקר ספרי פרשנות תורניים.
דרכו הפרשנית היא המשך לצורת הפרשנות של ניתוח ספרותי והצגת כל פרשנות המקרא (כמו נחמה לייבוביץ לדוגמה).
אליהו הנביא, נביא שפעל בזמן מלכותו של אחאב מלך ישראל (המאה התשיעית לפני הספירה).
אליהו הנביא מצטייר כדמות חסרת פשרות ועכבות או חששות מפוליטיקות או שיקולים זרים אחרים. הוא מתבלט בקנאותו ודוגמה מעולה לכך היא המסר שהוא מקבל בהר חורב על כך שהוא צריך להתמתן. הופעתו היא פתאומית וכך גם היעלמותו המפורסמת בעלייתו השמיימה במרכבות אש.
אליהו הוא נביא של אש, רוב נסיו קשורים באש ויובש כגון: שנות הבצורת שהוא גוזר על ישראל כעונש, במלחמתו בנביאי הבעל במעמד הכרמל יורדת אש ניסית מהשמים ואש מכלה את שליחי המלך שמאיימים עליו). בשל קנאותו מצטווה אליהו להחליף עצמו ולהקים לעצמו יורש. מקבילה שפגשנו רק בסיפור משה ויהושע תלמידו.
אלישע בן שפט, תלמידו של אליהו הנביא פעל באותה תקופה בזמן שלטונם של המלכים יורם, אחזיה, יהוא, יהואחז ויואש. אלישע שפט את ישראל 66 שנים.
לעומת אליהו הנביא, אלישע מהווה את הניגודיות והוא מצטייר כנביא של מים. הוא האיש ש"יצק מים על ידי אליהו" ורבים מנסיו עוסקים במים. אלישע חוצה את מי הירדן, מרפא את מי יריחו המלוחים, מספק מים לצבא ישראל במדבר, מרפא את נעמן בטבילה במי הירדן, ומציף גרזן ששקע במים. לא להתבלבל, אלישע היה לא רק מתון אלא גם נביא של דין ודוגמה ידועה היא המקרה שלעגו לו נערים על היותו קרח "עלה קרח, עלה קרח" ובקללתו אותם יצאו שתי דובים (הטעות במקור ומשם נלקח שם הרומן של מאיר שלו) והרגו 42 ילדים. (נעזוב את הפרשנות המנסה להסביר לא לפי הפשט כמו הגנה על נביאי בית-אל וכד').
בספר מלכים עד הופעתו של אליהו מעטים היו האיזכורים על הנביאים. עם עלייתו של בית עומרי ואחאב בנו התייצבה ממלכת ישראל בזכות קשרים מדיניים כמו למשל חתונת אחאב עם איזבל בת אתבעל מלך צידון. למרות שאחאב פעל רבות למען עמו כפי הבנתו פועלו גרם גם לתהליך של ירידה מוסרית דתית ולכן נדרש היה נביא עוצמתי כאליהו שיפעל מולו.
ריבוי הניסים של נביאים אלו ועוצמתם הביאו את המחבר לחשוף בפנינו בשיטתיות את כל פועלם בשני ספרים אלו של הרב אלחנן סמט המקיפים את כל החומר המקראי על שני נביאים בולטים אלו.
בספר על אליהו נחשף לראשונה ללא דברי מבוא והקדמות לנביא אליהו באמצע האירועים הדרמטיים בפנייה של אליהו לאחאב המלך וההודעה על בצורת כעונש ללא הגבלת זמן אלא לפי דברו הוא. רק על פסוק זה נכתבו תילי תילים של מדרשים והשגות לגבי האם אליהו פעל לבד או בשליחות האל? האם הוא גזר על בצורת כהחלטה עצמאית קנאית? ועוד...
במהלך הבצורת ניתקל בסיפור הנחל והעורבים שמאכילים את אליהו ולאחר מכן הצו שמורה לו האל על מסעו צפונה לצרפת אשר בצידון. על מנת להבין את רוח הספר, יש כאן דיון שלם על הסיבה שהסיפור בנחל כרית ארך 2 פסוקים והסיפור אצל האישה מצרפת ארך 7 פסוקים. זהו סגנון ספר עיון מאוד מאוד עמוק ולימודי שלא מתאים לכל אחד. המחבר מביא תקבולות ממקרים שונים ומדקדק בניסוחים ומביא פירושים על כל פסוק ואירוע של כל הפרשנים. זה עלול להיות סיוט למי שלא "מיטיב לכת" וזאת חגיגה לקורא המכיר את הפרטים ורוצה להתעמק ולהיכנס בעובי הקורה ואף מעבר לה.
"כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תת ה' גשם על פני האדמה" למי שזמזם תוך כדי קריאה אז זה לקוח מאותו סיפור של בן האלמנה מצרפת שמת מהרעב ואליהו החזיר נשמתו באופן פלאי וגם זה לא נעשה בנסיון הראשון והרחבה מאוד מעניינת בנושא זה (מפתח הגשמים, מפתח התחייה).
בספר נגלה את עומק הפרטים בסיפור המפורסם של מבחן הכרמל עם הנס המופלא מול נביאי הבעל. גם כאן אין המחבר מסתפק בסיפור גרידא אלא מביא פרשנויות ודברי הרמב"ם על האירוע והשוואות מול חוני המעגל בנושא בקשת הגשם ומחלוקות בנושא. בריחתו של אליהו לחורב מביאה את ההקבלה הנדרשת למשה בסיני ומשם לשליחותו הגדולה של הכנסת אלישע לנביא תחתיו.
"וילך משם וימצא את אלישע בן שפט והוא חורש שנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר. ויעבור אליהו אליו וישלך אדרתו אליו. ויעזוב את הבקר וירץ אחרי אליהו ויאמר: אשקה נא לאבי ואמי ואלכה אחריך ויאמר לו: לך שוב כי מה עשיתי לך. וישב מאחריו ויקח את צמד הבקר ויזבחהו ובכלי הבקר בשלם הבשר ויתן לעם ויאכלו ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו."
פסוקים אלו מתארים בתמציתיות את האופי והניגודיות שבין המורה לתלמידו. לפי חז"ל הדרישה של אלוקים מאליהו למשוח את אלישע לנביא תחתיו, זאת התשובה למה שאליהו אמר קודם לכן "קנא קנאתי.." וזאת בעצם הודעת הפיטורין של אליהו. "אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן" אמרו חז"ל, ואכן במפגש הראשוני בין המורה לתלמידו, ללא מילים אליהו זורק לכיוונו של אלישע את אדרתו והמפגש הציורי הזה מציג בפנינו את הניגודיות של "בסופה ובסערה דרכו (אליהו) לבין "על מי מנוחות" (אלישע).
"הרצחת וגם ירשת" המפורסם עם כרם נבות גוזר את גורלו של בית אחאב. אני ממליץ ביותר על התעמקות בנושא. לצערי בבתי הספר לומדים זאת באופן רשלני ביותר וגם אלו שלא מתבלבלים עם "כבשת הרש" של דוד המלך, בת-שבע ואוריה החיתי עדיין לא בקיאים בפרטים ובאחריות של אחאב למרות שאיזבל היתה הגורם המכריע ועוד..רבים גם לא יודעים שאחאב הביע צער ולכן דחה אלוקים את עונשו לבנו אחזיה שחלה וקרא לאליהו לעזרה וכאן מדובר בעצם על סוף שושלת בית עמרי.
סיום הספר "פרקי אליהו" מספר על עליית אליהו ברכב אש השמיימה עם דיון מעמיק לגבי היפרדות אלישע מרבו ובקשתו האחרונה של אלישע מרבו להיות פי 2 מרוח אליהו. גם פסוק זה גרם לויכוח האם ביקש להיות פי 2 מכוחו של אליהו? הווי אומר, בקשה לא צנועה בעליל או כבנו בכורו לקבל פי 2 בירושתו הרוחנית. כך או כך עם המראה הסוראליסטי של פרשי אש וקריאתו הנרגשת של אלישע "אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו" מותיר את הרושם האדיר על פני דורות רבים ומחזקים את האמונה שאליהו יחיה ויזכה לבשר על בוא המשיח.
בספר בן סירא הקדום נכתב "אליהו נסתר בסערה ואלישע נמלא רוחו" במעמד העוצמתי של הפרידה מאליהו אנו בעצם מגלים שבקשתו של אלישע מאליהו להיות פי 2 מרוחו התקבלה. אליהו ענה לו "אם תראה?" והמשמעות היא בקשתו תלויה ביכולת שלו לראות. אם האל יתן לו לראות המשמעות היא שבקשתו התקבלה ואכן ראה אלישע את כל המחזה הנשגב של עליית אליהו השמיימה.
מכאן מתחילה דרכו של אלישע בהכרת הסביבה אותו כממשיך דרכו של אליהו.
כבר בשלב הראשון הוא פוגש את בני הנביאים שהיו בהתחלה עם אליהו ואלישע. הם רצו לחפש את אליהו ואלישע אמר שאין צורך והם התעקשו ואלישע הותיר להם. מצב זה מתאר את אורך הרוח של אלישע בניגוד לרבו אליהו. כך בתהליך איטי הוא קונה את מקומו גם עם אנשי יריחו ונס המים המלוחים שביצע שם.
אלישע היה מעורב במספר רב של ניסים וגם במעורבות פוליטית כמו המלחמה במואב. אפרופו בשנת 1869 התגלתה במזרח ים המלח מצבת אבן שידוע בשם מצבת מישע שהיה מלך מואב. יתרון בולט של מחבר הספר "פרקי אלישע" מגיע בפירוט המורחב של האקלים הפוליטי של האזור והרחבה על הקואליציה של המלחמה עם מלך אדום מלך יהודה ומלך ישראל כנגד מואב. המניעים של כל מלך לקואליציה והתוצאות של שיתוף פעולה זה.
סיפורי הניסים של אלישע מרובים ומציגים את האנושיות של אלישע ומעורבותו בקהילה ובעם בניגוד לדמות העילאית של אליהו הנביא שהפריד עצמו מן הכלל. נס אסוך השמן של אלמנת אשת אחד מבני הנביאים, הנס המפורסם של האשה השונמית שאלישע בברכתו הולידה בן ולאחר מכן מותו הפתאומי ומעשה החייאתו, האכלת בני הנביאים בנזיד ולחם. כל אלו מראים את רוחב ליבו ומעורבותו של אלישע עם כולם.
עוד סיפור פוליטי וקוסופוליטי של אותה תקופה הוא סיפור נעמן שר צבא ארם שהיה מצורע ואלישע ריפאו עם הטוויסט הקלאסי של גיחזי נער אלישע שופך אור נוסף על הדמות המורכבת של אלישע הנביא. טיפולו של אלישע בצבא ארם בהכותם בסנוורים מניח את דמותו של אלישע כדמות משפיעה ופעילה ביותר. די היה בשמו ואף ללא נוכחותו היו מתרחשים ניסים כמו האשה השונמית שחזרה לאחר 7 שנות רעב מארץ פלישתים לביתה שנגזל וכאשר גיחזי סיפר שזאת האשה שאלישע עזר לה בעבר דרש המלך את החזרת רכושה. לבסוף מסופר ומורחב גם על סיפור המלכתו של מלך ארם בדמשק ונבואתו של אלישע אל חזאל כמלך ארם ואת המלכתו של יהוא כמלך ישראל ולמעשה הצתת מרד יהוא.
את סיום חייו הוא מנבא ליואש את נצחונו על ארם ואפילו במותו מושלך אל קברו איש מת שלא היה זמן לקברו וברגע שנגע בצמותיו הוא קם לתחייה.
אמנם דמותו של אלישע לא נחרתה כדמותו של אליהו אולם אל נטעה. דמותו של אלישע המלמדת על נוחותו לבריות הן אלו שתקנו את דרכי רבו.
לסיכום, מדובר על ספרי חובה למי שבאמת רוצה ללמוד על שני נביאים עוצמתיים אלו. אין עוד דוגמאות לנביאים מזן זה שביצעו ניסים בחיי היום יום. ספרים אלו של הרב אלחנן סמט הן יצירות מופת ומודל לידענות ובקיאות למדנית יוצאת דופן. ההיקף על כל נושא והרחבה של פרקים שלמים על פסוקים מעטים הם עלולים להתיש אך אני מצאתי אותם מרתקים בהיקפם ובהפיכת כל אבן ואבן בפרשנות ובהבנת הטקסט המקראי. על פירוט זה ועל המשימה הבלתי אפשרית הזאת שהצליח בה המחבר אני מעניק לשני הספרים 9 מתוך 10 בסולם עמנואל
מתוך עמוד הפייסבוק שלי "ספריית ספרי העיון של עמנואל"
https://www.facebook.com/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%9C-726210284136817

מתוך דף הפייסבוק שלי " ספריית ספרי העיון של עמנואל "

סדרת ספרי חכמים של הרב ד"ר בנימין צבי (בני) לאו -הוצאת ידיעות

בעקבות יציאת הספר החמישי בסדרת חכמים מאת בנימין לאו, ראשית הישיבות בבבל ובארץ ישראל, אני מנצל את ההזדמנות ומשכתב את ההמלצה שלי לסדרה.

סדרת ספרי חכמים של הרב ד"ר בנימין צבי (בני) לאו -מכיל נכון לימים אלו 5 כרכים.
הכרכים מחולקים לפי התקופות והם:
1. כרך א', ימי בית שני
2. כרך ב', ימי יבנה עד מרד בר כוכבא
3. כרך ג', ימי גליל
4. כרך ד', ממשנה לתלמוד
5. כרך ה', ראשית הישיבות בבבל ובארץ ישראל

במפגשי הראשון עם הסדרה קראתי את שלושת הכרכים הראשונים ברצף. כאשר יצא לאור הכרך הרביעי, קראתי שוב את שלושת הכרכים הראשונים ואת הרביעי יחד. לעניות דעתי, זאת הצורה המומלצת ביותר לקריאת הסדרה. בכרך החמישי כבר ויתרתי על השיטה וקראתי אותו בנפרד ואני חוזר על המלצתי הקודמת.
הסקירה המלאה של שרשרת המסירה היא לא פחות ממדהימה בהיקפה ובפירוטה בצורה היסטורית ודתית בו זמנית.
הסופר בעל תואר ראשון בהיסטוריה ובתלמוד מהאוניברסיטה העברית, ותואר שני ודוקטורט מאוניברסיטת בר-אילן. השילוב של ידיעת ההיסטוריה וידיעת המורשת היהודית מזווית משולבת של ראייה חילונית ודתית היא הזדמנות נדירה ומכאן נובעת כל גדולתה של סדרת הספרים "חכמים".
"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע ויהושוע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה..." כך מתחיל פרקי אבות ומכאן הרב בנימין לאו מתחיל את ספרו הראשון בחלק האחרון של המסירה לאנשי הכנסת הגדולה. בצורה קולחת הוא מציג את ההמשכיות של כל גדולי הדור איש איש בדורו.
חדי העין שביננו שמו לב שאין הכוהנים נמצאים בשרשרת המסירה למרות שהם נבחרו על ידי אלוקים ללמד את התורה ולהורות לעם את דרכו. התשובה היא שהכוהנים איבדו את דרכם במהלך השנים ואנו נתקלים לרוב בתוכחות הנביאים על כך. כך קיבלו אנשי הכנסת הגדולה 2 תפקידים עיקריים והם שינוי היקף לימוד התורה ושינוי אופי הלימוד.
הכנסת הגדולה פעלה בשנים 450-300 לפנה"ס ובשלהי תקופתה עלתה האימפריה היוונית ובראשה אלכסנדר מוקדון. המסורת אף משדכת מפגש בין שמעון הצדיק שהיה משיירי הכנסת הגדולה לבין אלכסנדר מוקדון. התמיכה ההיסטורית למפגש כזה עשויה להגיע מפעילות פוליטית שנעשתה על ידי היהודים בפני אלכסנדר מוקדון לגבי השומרונים שניסו לקבל אחיזה בארץ ישראל לאחר שאלו הגיעו בתקופת האשורים במסגרת מדיניות החלפת האוכלוסיות הכבושות.
בכרך הראשון שמסקר את ימי בית שני נקרא גם על תקופת הזוגות שפעלו בתקופת החשמונאים. על יוסף בן יועזר מהזוג הראשון נאמר שעד ימיו לא היו מחלוקות. בתקופה זאת עלו הכתות של הצדוקים והאיסיים והחלו המחלוקות.
זאת כנראה הפעם הראשונה שתיאור מנהיגינו הרוחניים מתקופות קדומות שזורות במארג ההיסטורי הכללי. אנו מקבלים סקירה תקופתית היסטורית על כל דמות. לדוגמה, ניתאי הארבלי פעל בימי יוחנן (הורקנוס), הכהן החשמונאי ששלט עד 104 לפנה"ס ובנו השלישי של יוחנן, ינאי שלט ביד רמה עד שנת 76 לפנה"ס ואשתו שלומציון המלכה שלטה עוד 10 שנים לאחר מותו. שמעון בן שטח שלפי המסורת היה אחיה של שלומציון פעל בתקופתם.
הזוג הבא, שמעיה ואבטליון שהמסורת אומרת שהם היו בני גרים שעלו לדרגת נשיא ואב בית דין ותלמידם הבולט ביותר הוא הלל הזקן שיהיה בן זוג לשמאי ויחד הם יהיו הזוג הכי מוכר מתקופה זאת כנשיא ואב בית דין.
על המחלוקות של הלל ושמאי נאמרו שהם מחלוקות לשם שמים. על הלל אמרו שהוא תלמידו של עזרא וזאת משום חידושיו שבאו להקל בעזרת פרשנויות חדשות שיתמודדו עם המציאות המתחדשת כגון סוגיית השמיטה והפרוזבול ומולו ייצגו שמאי ותלמידיו את העולם הישן והבטוח השומר על המסורת.
שוב בזכות היות המחבר גם היסטוריון אנו נלמד שהלל ושמאי פעלו בתקופת הורדוס מ-37 לפנה"ס ועד התחלת המאה הראשונה. אלו ימים של מעבר ממדינה חשמונאית עצמאית למדינה תחת שלטון רומי.
חלק מאמירותיו של הלל הזקן "...לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד, ולא כל המרבה בסחורה מחכים ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש" מובא מפרקי אבות ב ה ואולי המשפט המוכר ביותר "..דעלך סני לחברך לא תעביד.." ומי שזקוק לתרגום ולהמשך "..מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך זו היא כל התורה כולה והשאר פירוש, לך ולמד".
חלק זה של הלל ושמאי מומלץ ביותר להעמקה.
הרב בנימין לאו ימשיך לסקור את האירועים ההיסטוריים והכרך הראשון יגיע עד לחורבן המקדש. חלק מן המנהיגים המתונים הצטרפו לקנאים ולמרד הגדול כמו רבן שמעון בן גמליאל, נשיא ישראל שחבר ליוחנן מגוש חלב וחלק כמו רבן יוחנן בן זכאי לא יישרו קו עם המרד הגדול.

הכרך השני מתחיל בשנת 70 לספירה. רבן יוחנן בן זכאי עם משפטו המפורסם "תן לי את יבנה וחכמיה" מקבל אישור מהשלטון הרומי לצאת מן המצור בירושלים ולהמשיך להקים רשות תורנית ביבנה. חמישה תלמידים עיקריים הוא מעמיד ואחד מהם הוא רבי אליעזר בן הורקנוס שסיפורו מוכר כאחד שעזב משפחה עשירה על מנת ללמוד תורה ועליו נאמר "בור סוד שאינו מאבד טיפה" גישה זאת תוביל את הערך הלימודי של התלמוד באסכולה של בית שמאי ושמירה על המסורת. בניצחון על ההנהגה ניצח רבי יהושוע בן חנניה שהיה איש של יצירה שידע לדרוש ולבסס את ההלכה לפי המידות שבעזרתם אנו למדים כגון קל וחומר, גזירה שווה, בנין אב וכו'. רבי אליעזר ממשיך את שיטת בית שמאי ורבי יהושוע כמייצג של בית הילל.
בהמשך נתוודע אל המחלוקת בין שיטת הלימוד היא האם עדיף הבור או המעיין. זה שאגר את המים וזוכר את מה שהמסורת העבירה לו או המעיין שהמים נובעים ממנו ומתחדשים. באנלוגיה המאוחרת יותר בתלמוד מוזכרים צמד הביטויים "סיני" או "עוקר הרים". ממליץ מאוד להתעמק בחלק זה מפני שהוא גולש מתחומי הספר ומדבר על שיטות הלימוד ומגיע גם לסגנונות של התלמוד הבבלי מול הירושלמי אך גם ללימוד והפלפול הפולני-ליטאי אל מול ספרות הפוסקים הספרדים.
בעימותים החריפים בין שני עולמות הלימוד אנו נקרא על דבקותו של רבי אליעזר בידע שקיבל מרבו לבין המדרש עם חידושיו ונפגוש את אחד הסיפורים המפורסמים ביותר שנקרא: תנורו של עכנאי. גם כאן אני ממליץ להתעמק בסיפורו ובסופו.
בשנים 85-115 אנו נחשפים גם לנוצרים הראשונים שחיו בין היהודים ושבתקופת רבן גמליאל הוא נאלץ להתמודד עם התופעה שבעקבותיה הגיעה הברכה ה19 במספר (למינים ולמלשינים שחיבר שמואל הקטן) לתפילת העמידה שהיא תפילת שמונה-עשרה.
הדור הבא בין השנים 115-135 חי בתקופת אדריאנוס ומרד בר-כוכבא בתמיכתו של רבי עקיבא שהיה גדול הדור. לא ארחיב על תקופה זאת מבחינה היסטורית מכיוון שבלתי אפשרי לסכם זאת במס' משפטים ורק אוסיף כמנהגי שחלק זה מאוד מומלץ. כן אספר שאנו נלמד על בר הפלוגתא של רבי עקיבא, רבי ישמעאל שהיה איש של הפשט והגלוי וכידוע רבי עקיבא היה איש נלהב של תורת הסוד. הוויכוחים הפילוסופיים שלו על מה יותר חשוב, תלמוד תורה או המעשה ? מיותר לציין שרבי עקיבא היה בן הראשונים שעזב הכול על מנת ללמוד תורה.
הכרך השני יסתיים במרד בר-כוכבא. נושא שגם עליו ניתן להרחיב רבות מבחינה היסטורית ולשמחתי בספר יציג המחבר בצורה מרשימה את השתלשלות העניינים אך כאן אני ממליץ לקרוא בספרים אחרים ביתר הרחבה.
בכרך השלישי-ימי הגליל, אנו נתחיל תקופה לאחר מרד בר-כוכבא. הפרובינציה יהודה הפכה לסוריה-פלשתינה ונאסרה בה התיישבות של יהודים. על הר הבית נבנה מקדש ליופיטר ויהודה הפכה לשממה. אחרי מות 12 אלף זוגות תלמידיו, הצליח רבי עקיבא להסמיך חמישה חכמים שהמשיכו את תורתו והמרכז נקבע באושא שבגליל. שני הבולטים שבהם הם רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס. שניהם ענקים רוחניים והפרקים עליהם מרתקים במיוחד. נקבל נגיעה קטנה על "האחר" שהמלצתי על ספר שנכתב רק עליו (אם עדיין לא זיהיתם- מדובר באלישע בן אבויה) ועל ברוריה אשתו.
הכרך שלישי מסתיים בימי רבי יהודה הנשיא בתקופת האוטונומיה בגליל בשנים 192-220.
הכרך הרביעי-ממשנה לתלמוד מתחיל בימים שלאחר מותו של רבי יהודה הנשיא. האימפריה הרומית עם שליטה רעועה והיהודים עוברים לחיי הלכה עם טקסט מכונן ומחייב. המשנה הופכת לטקסט קדוש שעליה ניתן להוסיף רק פירושים ורבי יהודה הנשיא מחלק את תפקידו בין שלושה מילדיו.
ניחשף לרבי חייא שעולה מבבל ומשתקע בטבריה והוא נודע לימים כבעל הברייתות, אותם קבצים שלא סודרו במשנה.
בכרך זה אנו נגלה על היהודים שחיו בבבל בתקופת בית שני. אין הרבה מידע עליהם ורק בתקופה זאת מתחילה להיחשף קהילה זאת.
שני הראשונים והבולטים בתקופה זאת הם שמואל ורב. הנוכחות בבבל היתה בנהרדעא. רב ירד לבבל בשנת 219 וקבלת הפנים משמואל הייתה "מגעילה" בלשון המעטה. וזאת הגדולה של חז"ל שלא חששו להציג את חכמיהם בחולשותיהם. רב קבע ישיבה בסורא. גם כאן, רב קובע לפי עולם המסורת ושמואל מבקש להעצים את עולם הלימוד והפרשנות.
בינתיים בארץ ישראל התלמוד הירושלמי מיוחס לרבי יוחנן שהולך בדרכי רשב"י. הוא החל את דרכו במדרשו של רבי יהודה הנשיא בציפורי ועבר לטבריה. לצדו עומד רבי שמעון בן לקיש הידוע יותר כריש לקיש. תאורו שונה בין שני התלמודים וגם כאן סיפורם מרתק ואני ממליץ על קריאה נרחבת בנושא.
הכרך החמישי ממשיך את סיפורם של הישיבות בבבל ובארץ ישראל. הספר מתחיל בפטירתו של רב והתפזרות תלמידיו. חלקם המשיכו בסורא ונקראו בי רב וחלקם חזר לנהרדעא לישיבתו של שמואל עד לפטירתו. מחליפו של שמואל בנהרדעא הוא רב הונא.
המחבר ממשיך בשרשרת הישיבות בבבל ובמקביל בארץ ישראל אנו נחשפים לדור ההמשך לאחר רב יוחנן. הבולט בהם הוא רב זירא שעלה מבבל על מנת ללמוד אצל רב יוחנן. רבות מסופר על היחס המשפיל שקיבלו העולים מבבל ולא כולם שרדו כאן וחלקם נשבר וחזר לבבל.
לסיכום, בצורה פלאית לקח הסופר את בליל השמות המוכרים כגון: הלל הזקן, רבי שמעון בר יוחאי, רבי עקיבא, ועוד.. ועשה סדר והציג את כל החכמים כל אחד בדורו עם סקירה מלאה על פועלו עם רקע היסטורי של תקופתו.
בכתיבתו הפשוטה והזורמת מציג הסופר את חכמינו לא בצורה ביקורתית היסטורית חילונית, אלא מזווית מסורתית של המשנה מבלי לאבד את הזווית ההיסטורית הכללית של התקופה.
בכרך החמישי מורגשת ירידה בסטנדרטים של הסדרה. פחות מידי רקע היסטורי, חסר הטיימליין שאפיין את התחלת השערים שחילקו את הספר וחבל.
עם זאת, הרמה עדיין גבוהה. השפה לא מתנשאת וקלה. לשמחתי, עדיין המקורות נכתבים בארמית ומתורגמים ובכך תורמים מאוד להבנת המסופר.
ממליץ לקנות את כל הסדרה, לקרוא ולשמור בבית. זוהי סדרה ללא תאריך תפוגה וחלה עליה בעיניי חובת קריאה לכולם.
ממתין בקוצר רוח להמשך.
9/10 בסולם עמנואל

מתוך דף הפייסבוק שלי " ספריית ספרי העיון של עמנואל "

סדרת ספרי חכמים של הרב ד"ר בנימין צבי (בני) לאו -הוצאת ידיעות

בעקבות יציאת הספר החמישי בסדרת חכמים מאת בנימין לאו, ראשית הישיבות בבבל ובארץ ישראל, אני מנצל את ההזדמנות ומשכתב את ההמלצה שלי לסדרה.

סדרת ספרי חכמים של הרב ד"ר בנימין צבי (בני) לאו -מכיל נכון לימים אלו 5 כרכים.
הכרכים מחולקים לפי התקופות והם:
1. כרך א', ימי בית שני
2. כרך ב', ימי יבנה עד מרד בר כוכבא
3. כרך ג', ימי גליל
4. כרך ד', ממשנה לתלמוד
5. כרך ה', ראשית הישיבות בבבל ובארץ ישראל

במפגשי הראשון עם הסדרה קראתי את שלושת הכרכים הראשונים ברצף. כאשר יצא לאור הכרך הרביעי, קראתי שוב את שלושת הכרכים הראשונים ואת הרביעי יחד. לעניות דעתי, זאת הצורה המומלצת ביותר לקריאת הסדרה. בכרך החמישי כבר ויתרתי על השיטה וקראתי אותו בנפרד ואני חוזר על המלצתי הקודמת.
הסקירה המלאה של שרשרת המסירה היא לא פחות ממדהימה בהיקפה ובפירוטה בצורה היסטורית ודתית בו זמנית.
הסופר בעל תואר ראשון בהיסטוריה ובתלמוד מהאוניברסיטה העברית, ותואר שני ודוקטורט מאוניברסיטת בר-אילן. השילוב של ידיעת ההיסטוריה וידיעת המורשת היהודית מזווית משולבת של ראייה חילונית ודתית היא הזדמנות נדירה ומכאן נובעת כל גדולתה של סדרת הספרים "חכמים".
"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע ויהושוע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה..." כך מתחיל פרקי אבות ומכאן הרב בנימין לאו מתחיל את ספרו הראשון בחלק האחרון של המסירה לאנשי הכנסת הגדולה. בצורה קולחת הוא מציג את ההמשכיות של כל גדולי הדור איש איש בדורו.
חדי העין שביננו שמו לב שאין הכוהנים נמצאים בשרשרת המסירה למרות שהם נבחרו על ידי אלוקים ללמד את התורה ולהורות לעם את דרכו. התשובה היא שהכוהנים איבדו את דרכם במהלך השנים ואנו נתקלים לרוב בתוכחות הנביאים על כך. כך קיבלו אנשי הכנסת הגדולה 2 תפקידים עיקריים והם שינוי היקף לימוד התורה ושינוי אופי הלימוד.
הכנסת הגדולה פעלה בשנים 450-300 לפנה"ס ובשלהי תקופתה עלתה האימפריה היוונית ובראשה אלכסנדר מוקדון. המסורת אף משדכת מפגש בין שמעון הצדיק שהיה משיירי הכנסת הגדולה לבין אלכסנדר מוקדון. התמיכה ההיסטורית למפגש כזה עשויה להגיע מפעילות פוליטית שנעשתה על ידי היהודים בפני אלכסנדר מוקדון לגבי השומרונים שניסו לקבל אחיזה בארץ ישראל לאחר שאלו הגיעו בתקופת האשורים במסגרת מדיניות החלפת האוכלוסיות הכבושות.
בכרך הראשון שמסקר את ימי בית שני נקרא גם על תקופת הזוגות שפעלו בתקופת החשמונאים. על יוסף בן יועזר מהזוג הראשון נאמר שעד ימיו לא היו מחלוקות. בתקופה זאת עלו הכתות של הצדוקים והאיסיים והחלו המחלוקות.
זאת כנראה הפעם הראשונה שתיאור מנהיגינו הרוחניים מתקופות קדומות שזורות במארג ההיסטורי הכללי. אנו מקבלים סקירה תקופתית היסטורית על כל דמות. לדוגמה, ניתאי הארבלי פעל בימי יוחנן (הורקנוס), הכהן החשמונאי ששלט עד 104 לפנה"ס ובנו השלישי של יוחנן, ינאי שלט ביד רמה עד שנת 76 לפנה"ס ואשתו שלומציון המלכה שלטה עוד 10 שנים לאחר מותו. שמעון בן שטח שלפי המסורת היה אחיה של שלומציון פעל בתקופתם.
הזוג הבא, שמעיה ואבטליון שהמסורת אומרת שהם היו בני גרים שעלו לדרגת נשיא ואב בית דין ותלמידם הבולט ביותר הוא הלל הזקן שיהיה בן זוג לשמאי ויחד הם יהיו הזוג הכי מוכר מתקופה זאת כנשיא ואב בית דין.
על המחלוקות של הלל ושמאי נאמרו שהם מחלוקות לשם שמים. על הלל אמרו שהוא תלמידו של עזרא וזאת משום חידושיו שבאו להקל בעזרת פרשנויות חדשות שיתמודדו עם המציאות המתחדשת כגון סוגיית השמיטה והפרוזבול ומולו ייצגו שמאי ותלמידיו את העולם הישן והבטוח השומר על המסורת.
שוב בזכות היות המחבר גם היסטוריון אנו נלמד שהלל ושמאי פעלו בתקופת הורדוס מ-37 לפנה"ס ועד התחלת המאה הראשונה. אלו ימים של מעבר ממדינה חשמונאית עצמאית למדינה תחת שלטון רומי.
חלק מאמירותיו של הלל הזקן "...לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד, ולא כל המרבה בסחורה מחכים ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש" מובא מפרקי אבות ב ה ואולי המשפט המוכר ביותר "..דעלך סני לחברך לא תעביד.." ומי שזקוק לתרגום ולהמשך "..מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך זו היא כל התורה כולה והשאר פירוש, לך ולמד".
חלק זה של הלל ושמאי מומלץ ביותר להעמקה.
הרב בנימין לאו ימשיך לסקור את האירועים ההיסטוריים והכרך הראשון יגיע עד לחורבן המקדש. חלק מן המנהיגים המתונים הצטרפו לקנאים ולמרד הגדול כמו רבן שמעון בן גמליאל, נשיא ישראל שחבר ליוחנן מגוש חלב וחלק כמו רבן יוחנן בן זכאי לא יישרו קו עם המרד הגדול.

הכרך השני מתחיל בשנת 70 לספירה. רבן יוחנן בן זכאי עם משפטו המפורסם "תן לי את יבנה וחכמיה" מקבל אישור מהשלטון הרומי לצאת מן המצור בירושלים ולהמשיך להקים רשות תורנית ביבנה. חמישה תלמידים עיקריים הוא מעמיד ואחד מהם הוא רבי אליעזר בן הורקנוס שסיפורו מוכר כאחד שעזב משפחה עשירה על מנת ללמוד תורה ועליו נאמר "בור סוד שאינו מאבד טיפה" גישה זאת תוביל את הערך הלימודי של התלמוד באסכולה של בית שמאי ושמירה על המסורת. בניצחון על ההנהגה ניצח רבי יהושוע בן חנניה שהיה איש של יצירה שידע לדרוש ולבסס את ההלכה לפי המידות שבעזרתם אנו למדים כגון קל וחומר, גזירה שווה, בנין אב וכו'. רבי אליעזר ממשיך את שיטת בית שמאי ורבי יהושוע כמייצג של בית הילל.
בהמשך נתוודע אל המחלוקת בין שיטת הלימוד היא האם עדיף הבור או המעיין. זה שאגר את המים וזוכר את מה שהמסורת העבירה לו או המעיין שהמים נובעים ממנו ומתחדשים. באנלוגיה המאוחרת יותר בתלמוד מוזכרים צמד הביטויים "סיני" או "עוקר הרים". ממליץ מאוד להתעמק בחלק זה מפני שהוא גולש מתחומי הספר ומדבר על שיטות הלימוד ומגיע גם לסגנונות של התלמוד הבבלי מול הירושלמי אך גם ללימוד והפלפול הפולני-ליטאי אל מול ספרות הפוסקים הספרדים.
בעימותים החריפים בין שני עולמות הלימוד אנו נקרא על דבקותו של רבי אליעזר בידע שקיבל מרבו לבין המדרש עם חידושיו ונפגוש את אחד הסיפורים המפורסמים ביותר שנקרא: תנורו של עכנאי. גם כאן אני ממליץ להתעמק בסיפורו ובסופו.
בשנים 85-115 אנו נחשפים גם לנוצרים הראשונים שחיו בין היהודים ושבתקופת רבן גמליאל הוא נאלץ להתמודד עם התופעה שבעקבותיה הגיעה הברכה ה19 במספר (למינים ולמלשינים שחיבר שמואל הקטן) לתפילת העמידה שהיא תפילת שמונה-עשרה.
הדור הבא בין השנים 115-135 חי בתקופת אדריאנוס ומרד בר-כוכבא בתמיכתו של רבי עקיבא שהיה גדול הדור. לא ארחיב על תקופה זאת מבחינה היסטורית מכיוון שבלתי אפשרי לסכם זאת במס' משפטים ורק אוסיף כמנהגי שחלק זה מאוד מומלץ. כן אספר שאנו נלמד על בר הפלוגתא של רבי עקיבא, רבי ישמעאל שהיה איש של הפשט והגלוי וכידוע רבי עקיבא היה איש נלהב של תורת הסוד. הוויכוחים הפילוסופיים שלו על מה יותר חשוב, תלמוד תורה או המעשה ? מיותר לציין שרבי עקיבא היה בן הראשונים שעזב הכול על מנת ללמוד תורה.
הכרך השני יסתיים במרד בר-כוכבא. נושא שגם עליו ניתן להרחיב רבות מבחינה היסטורית ולשמחתי בספר יציג המחבר בצורה מרשימה את השתלשלות העניינים אך כאן אני ממליץ לקרוא בספרים אחרים ביתר הרחבה.
בכרך השלישי-ימי הגליל, אנו נתחיל תקופה לאחר מרד בר-כוכבא. הפרובינציה יהודה הפכה לסוריה-פלשתינה ונאסרה בה התיישבות של יהודים. על הר הבית נבנה מקדש ליופיטר ויהודה הפכה לשממה. אחרי מות 12 אלף זוגות תלמידיו, הצליח רבי עקיבא להסמיך חמישה חכמים שהמשיכו את תורתו והמרכז נקבע באושא שבגליל. שני הבולטים שבהם הם רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס. שניהם ענקים רוחניים והפרקים עליהם מרתקים במיוחד. נקבל נגיעה קטנה על "האחר" שהמלצתי על ספר שנכתב רק עליו (אם עדיין לא זיהיתם- מדובר באלישע בן אבויה) ועל ברוריה אשתו.
הכרך שלישי מסתיים בימי רבי יהודה הנשיא בתקופת האוטונומיה בגליל בשנים 192-220.
הכרך הרביעי-ממשנה לתלמוד מתחיל בימים שלאחר מותו של רבי יהודה הנשיא. האימפריה הרומית עם שליטה רעועה והיהודים עוברים לחיי הלכה עם טקסט מכונן ומחייב. המשנה הופכת לטקסט קדוש שעליה ניתן להוסיף רק פירושים ורבי יהודה הנשיא מחלק את תפקידו בין שלושה מילדיו.
ניחשף לרבי חייא שעולה מבבל ומשתקע בטבריה והוא נודע לימים כבעל הברייתות, אותם קבצים שלא סודרו במשנה.
בכרך זה אנו נגלה על היהודים שחיו בבבל בתקופת בית שני. אין הרבה מידע עליהם ורק בתקופה זאת מתחילה להיחשף קהילה זאת.
שני הראשונים והבולטים בתקופה זאת הם שמואל ורב. הנוכחות בבבל היתה בנהרדעא. רב ירד לבבל בשנת 219 וקבלת הפנים משמואל הייתה "מגעילה" בלשון המעטה. וזאת הגדולה של חז"ל שלא חששו להציג את חכמיהם בחולשותיהם. רב קבע ישיבה בסורא. גם כאן, רב קובע לפי עולם המסורת ושמואל מבקש להעצים את עולם הלימוד והפרשנות.
בינתיים בארץ ישראל התלמוד הירושלמי מיוחס לרבי יוחנן שהולך בדרכי רשב"י. הוא החל את דרכו במדרשו של רבי יהודה הנשיא בציפורי ועבר לטבריה. לצדו עומד רבי שמעון בן לקיש הידוע יותר כריש לקיש. תאורו שונה בין שני התלמודים וגם כאן סיפורם מרתק ואני ממליץ על קריאה נרחבת בנושא.
הכרך החמישי ממשיך את סיפורם של הישיבות בבבל ובארץ ישראל. הספר מתחיל בפטירתו של רב והתפזרות תלמידיו. חלקם המשיכו בסורא ונקראו בי רב וחלקם חזר לנהרדעא לישיבתו של שמואל עד לפטירתו. מחליפו של שמואל בנהרדעא הוא רב הונא.
המחבר ממשיך בשרשרת הישיבות בבבל ובמקביל בארץ ישראל אנו נחשפים לדור ההמשך לאחר רב יוחנן. הבולט בהם הוא רב זירא שעלה מבבל על מנת ללמוד אצל רב יוחנן. רבות מסופר על היחס המשפיל שקיבלו העולים מבבל ולא כולם שרדו כאן וחלקם נשבר וחזר לבבל.
לסיכום, בצורה פלאית לקח הסופר את בליל השמות המוכרים כגון: הלל הזקן, רבי שמעון בר יוחאי, רבי עקיבא, ועוד.. ועשה סדר והציג את כל החכמים כל אחד בדורו עם סקירה מלאה על פועלו עם רקע היסטורי של תקופתו.
בכתיבתו הפשוטה והזורמת מציג הסופר את חכמינו לא בצורה ביקורתית היסטורית חילונית, אלא מזווית מסורתית של המשנה מבלי לאבד את הזווית ההיסטורית הכללית של התקופה.
בכרך החמישי מורגשת ירידה בסטנדרטים של הסדרה. פחות מידי רקע היסטורי, חסר הטיימליין שאפיין את התחלת השערים שחילקו את הספר וחבל.
עם זאת, הרמה עדיין גבוהה. השפה לא מתנשאת וקלה. לשמחתי, עדיין המקורות נכתבים בארמית ומתורגמים ובכך תורמים מאוד להבנת המסופר.
ממליץ לקנות את כל הסדרה, לקרוא ולשמור בבית. זוהי סדרה ללא תאריך תפוגה וחלה עליה בעיניי חובת קריאה לכולם.
ממתין בקוצר רוח להמשך.
9/10 בסולם עמנואל

מתוך דף הפייסבוק שלי " ספריית ספרי העיון של עמנואל "

סדרת ספרי חכמים של הרב ד"ר בנימין צבי (בני) לאו -הוצאת ידיעות

בעקבות יציאת הספר החמישי בסדרת חכמים מאת בנימין לאו, ראשית הישיבות בבבל ובארץ ישראל, אני מנצל את ההזדמנות ומשכתב את ההמלצה שלי לסדרה.

סדרת ספרי חכמים של הרב ד"ר בנימין צבי (בני) לאו -מכיל נכון לימים אלו 5 כרכים.
הכרכים מחולקים לפי התקופות והם:
1. כרך א', ימי בית שני
2. כרך ב', ימי יבנה עד מרד בר כוכבא
3. כרך ג', ימי גליל
4. כרך ד', ממשנה לתלמוד
5. כרך ה', ראשית הישיבות בבבל ובארץ ישראל

במפגשי הראשון עם הסדרה קראתי את שלושת הכרכים הראשונים ברצף. כאשר יצא לאור הכרך הרביעי, קראתי שוב את שלושת הכרכים הראשונים ואת הרביעי יחד. לעניות דעתי, זאת הצורה המומלצת ביותר לקריאת הסדרה. בכרך החמישי כבר ויתרתי על השיטה וקראתי אותו בנפרד ואני חוזר על המלצתי הקודמת.
הסקירה המלאה של שרשרת המסירה היא לא פחות ממדהימה בהיקפה ובפירוטה בצורה היסטורית ודתית בו זמנית.
הסופר בעל תואר ראשון בהיסטוריה ובתלמוד מהאוניברסיטה העברית, ותואר שני ודוקטורט מאוניברסיטת בר-אילן. השילוב של ידיעת ההיסטוריה וידיעת המורשת היהודית מזווית משולבת של ראייה חילונית ודתית היא הזדמנות נדירה ומכאן נובעת כל גדולתה של סדרת הספרים "חכמים".
"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע ויהושוע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה..." כך מתחיל פרקי אבות ומכאן הרב בנימין לאו מתחיל את ספרו הראשון בחלק האחרון של המסירה לאנשי הכנסת הגדולה. בצורה קולחת הוא מציג את ההמשכיות של כל גדולי הדור איש איש בדורו.
חדי העין שביננו שמו לב שאין הכוהנים נמצאים בשרשרת המסירה למרות שהם נבחרו על ידי אלוקים ללמד את התורה ולהורות לעם את דרכו. התשובה היא שהכוהנים איבדו את דרכם במהלך השנים ואנו נתקלים לרוב בתוכחות הנביאים על כך. כך קיבלו אנשי הכנסת הגדולה 2 תפקידים עיקריים והם שינוי היקף לימוד התורה ושינוי אופי הלימוד.
הכנסת הגדולה פעלה בשנים 450-300 לפנה"ס ובשלהי תקופתה עלתה האימפריה היוונית ובראשה אלכסנדר מוקדון. המסורת אף משדכת מפגש בין שמעון הצדיק שהיה משיירי הכנסת הגדולה לבין אלכסנדר מוקדון. התמיכה ההיסטורית למפגש כזה עשויה להגיע מפעילות פוליטית שנעשתה על ידי היהודים בפני אלכסנדר מוקדון לגבי השומרונים שניסו לקבל אחיזה בארץ ישראל לאחר שאלו הגיעו בתקופת האשורים במסגרת מדיניות החלפת האוכלוסיות הכבושות.
בכרך הראשון שמסקר את ימי בית שני נקרא גם על תקופת הזוגות שפעלו בתקופת החשמונאים. על יוסף בן יועזר מהזוג הראשון נאמר שעד ימיו לא היו מחלוקות. בתקופה זאת עלו הכתות של הצדוקים והאיסיים והחלו המחלוקות.
זאת כנראה הפעם הראשונה שתיאור מנהיגינו הרוחניים מתקופות קדומות שזורות במארג ההיסטורי הכללי. אנו מקבלים סקירה תקופתית היסטורית על כל דמות. לדוגמה, ניתאי הארבלי פעל בימי יוחנן (הורקנוס), הכהן החשמונאי ששלט עד 104 לפנה"ס ובנו השלישי של יוחנן, ינאי שלט ביד רמה עד שנת 76 לפנה"ס ואשתו שלומציון המלכה שלטה עוד 10 שנים לאחר מותו. שמעון בן שטח שלפי המסורת היה אחיה של שלומציון פעל בתקופתם.
הזוג הבא, שמעיה ואבטליון שהמסורת אומרת שהם היו בני גרים שעלו לדרגת נשיא ואב בית דין ותלמידם הבולט ביותר הוא הלל הזקן שיהיה בן זוג לשמאי ויחד הם יהיו הזוג הכי מוכר מתקופה זאת כנשיא ואב בית דין.
על המחלוקות של הלל ושמאי נאמרו שהם מחלוקות לשם שמים. על הלל אמרו שהוא תלמידו של עזרא וזאת משום חידושיו שבאו להקל בעזרת פרשנויות חדשות שיתמודדו עם המציאות המתחדשת כגון סוגיית השמיטה והפרוזבול ומולו ייצגו שמאי ותלמידיו את העולם הישן והבטוח השומר על המסורת.
שוב בזכות היות המחבר גם היסטוריון אנו נלמד שהלל ושמאי פעלו בתקופת הורדוס מ-37 לפנה"ס ועד התחלת המאה הראשונה. אלו ימים של מעבר ממדינה חשמונאית עצמאית למדינה תחת שלטון רומי.
חלק מאמירותיו של הלל הזקן "...לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד, ולא כל המרבה בסחורה מחכים ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש" מובא מפרקי אבות ב ה ואולי המשפט המוכר ביותר "..דעלך סני לחברך לא תעביד.." ומי שזקוק לתרגום ולהמשך "..מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך זו היא כל התורה כולה והשאר פירוש, לך ולמד".
חלק זה של הלל ושמאי מומלץ ביותר להעמקה.
הרב בנימין לאו ימשיך לסקור את האירועים ההיסטוריים והכרך הראשון יגיע עד לחורבן המקדש. חלק מן המנהיגים המתונים הצטרפו לקנאים ולמרד הגדול כמו רבן שמעון בן גמליאל, נשיא ישראל שחבר ליוחנן מגוש חלב וחלק כמו רבן יוחנן בן זכאי לא יישרו קו עם המרד הגדול.

הכרך השני מתחיל בשנת 70 לספירה. רבן יוחנן בן זכאי עם משפטו המפורסם "תן לי את יבנה וחכמיה" מקבל אישור מהשלטון הרומי לצאת מן המצור בירושלים ולהמשיך להקים רשות תורנית ביבנה. חמישה תלמידים עיקריים הוא מעמיד ואחד מהם הוא רבי אליעזר בן הורקנוס שסיפורו מוכר כאחד שעזב משפחה עשירה על מנת ללמוד תורה ועליו נאמר "בור סוד שאינו מאבד טיפה" גישה זאת תוביל את הערך הלימודי של התלמוד באסכולה של בית שמאי ושמירה על המסורת. בניצחון על ההנהגה ניצח רבי יהושוע בן חנניה שהיה איש של יצירה שידע לדרוש ולבסס את ההלכה לפי המידות שבעזרתם אנו למדים כגון קל וחומר, גזירה שווה, בנין אב וכו'. רבי אליעזר ממשיך את שיטת בית שמאי ורבי יהושוע כמייצג של בית הילל.
בהמשך נתוודע אל המחלוקת בין שיטת הלימוד היא האם עדיף הבור או המעיין. זה שאגר את המים וזוכר את מה שהמסורת העבירה לו או המעיין שהמים נובעים ממנו ומתחדשים. באנלוגיה המאוחרת יותר בתלמוד מוזכרים צמד הביטויים "סיני" או "עוקר הרים". ממליץ מאוד להתעמק בחלק זה מפני שהוא גולש מתחומי הספר ומדבר על שיטות הלימוד ומגיע גם לסגנונות של התלמוד הבבלי מול הירושלמי אך גם ללימוד והפלפול הפולני-ליטאי אל מול ספרות הפוסקים הספרדים.
בעימותים החריפים בין שני עולמות הלימוד אנו נקרא על דבקותו של רבי אליעזר בידע שקיבל מרבו לבין המדרש עם חידושיו ונפגוש את אחד הסיפורים המפורסמים ביותר שנקרא: תנורו של עכנאי. גם כאן אני ממליץ להתעמק בסיפורו ובסופו.
בשנים 85-115 אנו נחשפים גם לנוצרים הראשונים שחיו בין היהודים ושבתקופת רבן גמליאל הוא נאלץ להתמודד עם התופעה שבעקבותיה הגיעה הברכה ה19 במספר (למינים ולמלשינים שחיבר שמואל הקטן) לתפילת העמידה שהיא תפילת שמונה-עשרה.
הדור הבא בין השנים 115-135 חי בתקופת אדריאנוס ומרד בר-כוכבא בתמיכתו של רבי עקיבא שהיה גדול הדור. לא ארחיב על תקופה זאת מבחינה היסטורית מכיוון שבלתי אפשרי לסכם זאת במס' משפטים ורק אוסיף כמנהגי שחלק זה מאוד מומלץ. כן אספר שאנו נלמד על בר הפלוגתא של רבי עקיבא, רבי ישמעאל שהיה איש של הפשט והגלוי וכידוע רבי עקיבא היה איש נלהב של תורת הסוד. הוויכוחים הפילוסופיים שלו על מה יותר חשוב, תלמוד תורה או המעשה ? מיותר לציין שרבי עקיבא היה בן הראשונים שעזב הכול על מנת ללמוד תורה.
הכרך השני יסתיים במרד בר-כוכבא. נושא שגם עליו ניתן להרחיב רבות מבחינה היסטורית ולשמחתי בספר יציג המחבר בצורה מרשימה את השתלשלות העניינים אך כאן אני ממליץ לקרוא בספרים אחרים ביתר הרחבה.
בכרך השלישי-ימי הגליל, אנו נתחיל תקופה לאחר מרד בר-כוכבא. הפרובינציה יהודה הפכה לסוריה-פלשתינה ונאסרה בה התיישבות של יהודים. על הר הבית נבנה מקדש ליופיטר ויהודה הפכה לשממה. אחרי מות 12 אלף זוגות תלמידיו, הצליח רבי עקיבא להסמיך חמישה חכמים שהמשיכו את תורתו והמרכז נקבע באושא שבגליל. שני הבולטים שבהם הם רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס. שניהם ענקים רוחניים והפרקים עליהם מרתקים במיוחד. נקבל נגיעה קטנה על "האחר" שהמלצתי על ספר שנכתב רק עליו (אם עדיין לא זיהיתם- מדובר באלישע בן אבויה) ועל ברוריה אשתו.
הכרך שלישי מסתיים בימי רבי יהודה הנשיא בתקופת האוטונומיה בגליל בשנים 192-220.
הכרך הרביעי-ממשנה לתלמוד מתחיל בימים שלאחר מותו של רבי יהודה הנשיא. האימפריה הרומית עם שליטה רעועה והיהודים עוברים לחיי הלכה עם טקסט מכונן ומחייב. המשנה הופכת לטקסט קדוש שעליה ניתן להוסיף רק פירושים ורבי יהודה הנשיא מחלק את תפקידו בין שלושה מילדיו.
ניחשף לרבי חייא שעולה מבבל ומשתקע בטבריה והוא נודע לימים כבעל הברייתות, אותם קבצים שלא סודרו במשנה.
בכרך זה אנו נגלה על היהודים שחיו בבבל בתקופת בית שני. אין הרבה מידע עליהם ורק בתקופה זאת מתחילה להיחשף קהילה זאת.
שני הראשונים והבולטים בתקופה זאת הם שמואל ורב. הנוכחות בבבל היתה בנהרדעא. רב ירד לבבל בשנת 219 וקבלת הפנים משמואל הייתה "מגעילה" בלשון המעטה. וזאת הגדולה של חז"ל שלא חששו להציג את חכמיהם בחולשותיהם. רב קבע ישיבה בסורא. גם כאן, רב קובע לפי עולם המסורת ושמואל מבקש להעצים את עולם הלימוד והפרשנות.
בינתיים בארץ ישראל התלמוד הירושלמי מיוחס לרבי יוחנן שהולך בדרכי רשב"י. הוא החל את דרכו במדרשו של רבי יהודה הנשיא בציפורי ועבר לטבריה. לצדו עומד רבי שמעון בן לקיש הידוע יותר כריש לקיש. תאורו שונה בין שני התלמודים וגם כאן סיפורם מרתק ואני ממליץ על קריאה נרחבת בנושא.
הכרך החמישי ממשיך את סיפורם של הישיבות בבבל ובארץ ישראל. הספר מתחיל בפטירתו של רב והתפזרות תלמידיו. חלקם המשיכו בסורא ונקראו בי רב וחלקם חזר לנהרדעא לישיבתו של שמואל עד לפטירתו. מחליפו של שמואל בנהרדעא הוא רב הונא.
המחבר ממשיך בשרשרת הישיבות בבבל ובמקביל בארץ ישראל אנו נחשפים לדור ההמשך לאחר רב יוחנן. הבולט בהם הוא רב זירא שעלה מבבל על מנת ללמוד אצל רב יוחנן. רבות מסופר על היחס המשפיל שקיבלו העולים מבבל ולא כולם שרדו כאן וחלקם נשבר וחזר לבבל.
לסיכום, בצורה פלאית לקח הסופר את בליל השמות המוכרים כגון: הלל הזקן, רבי שמעון בר יוחאי, רבי עקיבא, ועוד.. ועשה סדר והציג את כל החכמים כל אחד בדורו עם סקירה מלאה על פועלו עם רקע היסטורי של תקופתו.
בכתיבתו הפשוטה והזורמת מציג הסופר את חכמינו לא בצורה ביקורתית היסטורית חילונית, אלא מזווית מסורתית של המשנה מבלי לאבד את הזווית ההיסטורית הכללית של התקופה.
בכרך החמישי מורגשת ירידה בסטנדרטים של הסדרה. פחות מידי רקע היסטורי, חסר הטיימליין שאפיין את התחלת השערים שחילקו את הספר וחבל.
עם זאת, הרמה עדיין גבוהה. השפה לא מתנשאת וקלה. לשמחתי, עדיין המקורות נכתבים בארמית ומתורגמים ובכך תורמים מאוד להבנת המסופר.
ממליץ לקנות את כל הסדרה, לקרוא ולשמור בבית. זוהי סדרה ללא תאריך תפוגה וחלה עליה בעיניי חובת קריאה לכולם.
ממתין בקוצר רוח להמשך.
9/10 בסולם עמנואל

מתוך דף הפייסבוק שלי " ספריית ספרי העיון של עמנואל "

סדרת ספרי חכמים של הרב ד"ר בנימין צבי (בני) לאו -הוצאת ידיעות

בעקבות יציאת הספר החמישי בסדרת חכמים מאת בנימין לאו, ראשית הישיבות בבבל ובארץ ישראל, אני מנצל את ההזדמנות ומשכתב את ההמלצה שלי לסדרה.

סדרת ספרי חכמים של הרב ד"ר בנימין צבי (בני) לאו -מכיל נכון לימים אלו 5 כרכים.
הכרכים מחולקים לפי התקופות והם:
1. כרך א', ימי בית שני
2. כרך ב', ימי יבנה עד מרד בר כוכבא
3. כרך ג', ימי גליל
4. כרך ד', ממשנה לתלמוד
5. כרך ה', ראשית הישיבות בבבל ובארץ ישראל

במפגשי הראשון עם הסדרה קראתי את שלושת הכרכים הראשונים ברצף. כאשר יצא לאור הכרך הרביעי, קראתי שוב את שלושת הכרכים הראשונים ואת הרביעי יחד. לעניות דעתי, זאת הצורה המומלצת ביותר לקריאת הסדרה. בכרך החמישי כבר ויתרתי על השיטה וקראתי אותו בנפרד ואני חוזר על המלצתי הקודמת.
הסקירה המלאה של שרשרת המסירה היא לא פחות ממדהימה בהיקפה ובפירוטה בצורה היסטורית ודתית בו זמנית.
הסופר בעל תואר ראשון בהיסטוריה ובתלמוד מהאוניברסיטה העברית, ותואר שני ודוקטורט מאוניברסיטת בר-אילן. השילוב של ידיעת ההיסטוריה וידיעת המורשת היהודית מזווית משולבת של ראייה חילונית ודתית היא הזדמנות נדירה ומכאן נובעת כל גדולתה של סדרת הספרים "חכמים".
"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע ויהושוע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה..." כך מתחיל פרקי אבות ומכאן הרב בנימין לאו מתחיל את ספרו הראשון בחלק האחרון של המסירה לאנשי הכנסת הגדולה. בצורה קולחת הוא מציג את ההמשכיות של כל גדולי הדור איש איש בדורו.
חדי העין שביננו שמו לב שאין הכוהנים נמצאים בשרשרת המסירה למרות שהם נבחרו על ידי אלוקים ללמד את התורה ולהורות לעם את דרכו. התשובה היא שהכוהנים איבדו את דרכם במהלך השנים ואנו נתקלים לרוב בתוכחות הנביאים על כך. כך קיבלו אנשי הכנסת הגדולה 2 תפקידים עיקריים והם שינוי היקף לימוד התורה ושינוי אופי הלימוד.
הכנסת הגדולה פעלה בשנים 450-300 לפנה"ס ובשלהי תקופתה עלתה האימפריה היוונית ובראשה אלכסנדר מוקדון. המסורת אף משדכת מפגש בין שמעון הצדיק שהיה משיירי הכנסת הגדולה לבין אלכסנדר מוקדון. התמיכה ההיסטורית למפגש כזה עשויה להגיע מפעילות פוליטית שנעשתה על ידי היהודים בפני אלכסנדר מוקדון לגבי השומרונים שניסו לקבל אחיזה בארץ ישראל לאחר שאלו הגיעו בתקופת האשורים במסגרת מדיניות החלפת האוכלוסיות הכבושות.
בכרך הראשון שמסקר את ימי בית שני נקרא גם על תקופת הזוגות שפעלו בתקופת החשמונאים. על יוסף בן יועזר מהזוג הראשון נאמר שעד ימיו לא היו מחלוקות. בתקופה זאת עלו הכתות של הצדוקים והאיסיים והחלו המחלוקות.
זאת כנראה הפעם הראשונה שתיאור מנהיגינו הרוחניים מתקופות קדומות שזורות במארג ההיסטורי הכללי. אנו מקבלים סקירה תקופתית היסטורית על כל דמות. לדוגמה, ניתאי הארבלי פעל בימי יוחנן (הורקנוס), הכהן החשמונאי ששלט עד 104 לפנה"ס ובנו השלישי של יוחנן, ינאי שלט ביד רמה עד שנת 76 לפנה"ס ואשתו שלומציון המלכה שלטה עוד 10 שנים לאחר מותו. שמעון בן שטח שלפי המסורת היה אחיה של שלומציון פעל בתקופתם.
הזוג הבא, שמעיה ואבטליון שהמסורת אומרת שהם היו בני גרים שעלו לדרגת נשיא ואב בית דין ותלמידם הבולט ביותר הוא הלל הזקן שיהיה בן זוג לשמאי ויחד הם יהיו הזוג הכי מוכר מתקופה זאת כנשיא ואב בית דין.
על המחלוקות של הלל ושמאי נאמרו שהם מחלוקות לשם שמים. על הלל אמרו שהוא תלמידו של עזרא וזאת משום חידושיו שבאו להקל בעזרת פרשנויות חדשות שיתמודדו עם המציאות המתחדשת כגון סוגיית השמיטה והפרוזבול ומולו ייצגו שמאי ותלמידיו את העולם הישן והבטוח השומר על המסורת.
שוב בזכות היות המחבר גם היסטוריון אנו נלמד שהלל ושמאי פעלו בתקופת הורדוס מ-37 לפנה"ס ועד התחלת המאה הראשונה. אלו ימים של מעבר ממדינה חשמונאית עצמאית למדינה תחת שלטון רומי.
חלק מאמירותיו של הלל הזקן "...לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד, ולא כל המרבה בסחורה מחכים ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש" מובא מפרקי אבות ב ה ואולי המשפט המוכר ביותר "..דעלך סני לחברך לא תעביד.." ומי שזקוק לתרגום ולהמשך "..מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך זו היא כל התורה כולה והשאר פירוש, לך ולמד".
חלק זה של הלל ושמאי מומלץ ביותר להעמקה.
הרב בנימין לאו ימשיך לסקור את האירועים ההיסטוריים והכרך הראשון יגיע עד לחורבן המקדש. חלק מן המנהיגים המתונים הצטרפו לקנאים ולמרד הגדול כמו רבן שמעון בן גמליאל, נשיא ישראל שחבר ליוחנן מגוש חלב וחלק כמו רבן יוחנן בן זכאי לא יישרו קו עם המרד הגדול.

הכרך השני מתחיל בשנת 70 לספירה. רבן יוחנן בן זכאי עם משפטו המפורסם "תן לי את יבנה וחכמיה" מקבל אישור מהשלטון הרומי לצאת מן המצור בירושלים ולהמשיך להקים רשות תורנית ביבנה. חמישה תלמידים עיקריים הוא מעמיד ואחד מהם הוא רבי אליעזר בן הורקנוס שסיפורו מוכר כאחד שעזב משפחה עשירה על מנת ללמוד תורה ועליו נאמר "בור סוד שאינו מאבד טיפה" גישה זאת תוביל את הערך הלימודי של התלמוד באסכולה של בית שמאי ושמירה על המסורת. בניצחון על ההנהגה ניצח רבי יהושוע בן חנניה שהיה איש של יצירה שידע לדרוש ולבסס את ההלכה לפי המידות שבעזרתם אנו למדים כגון קל וחומר, גזירה שווה, בנין אב וכו'. רבי אליעזר ממשיך את שיטת בית שמאי ורבי יהושוע כמייצג של בית הילל.
בהמשך נתוודע אל המחלוקת בין שיטת הלימוד היא האם עדיף הבור או המעיין. זה שאגר את המים וזוכר את מה שהמסורת העבירה לו או המעיין שהמים נובעים ממנו ומתחדשים. באנלוגיה המאוחרת יותר בתלמוד מוזכרים צמד הביטויים "סיני" או "עוקר הרים". ממליץ מאוד להתעמק בחלק זה מפני שהוא גולש מתחומי הספר ומדבר על שיטות הלימוד ומגיע גם לסגנונות של התלמוד הבבלי מול הירושלמי אך גם ללימוד והפלפול הפולני-ליטאי אל מול ספרות הפוסקים הספרדים.
בעימותים החריפים בין שני עולמות הלימוד אנו נקרא על דבקותו של רבי אליעזר בידע שקיבל מרבו לבין המדרש עם חידושיו ונפגוש את אחד הסיפורים המפורסמים ביותר שנקרא: תנורו של עכנאי. גם כאן אני ממליץ להתעמק בסיפורו ובסופו.
בשנים 85-115 אנו נחשפים גם לנוצרים הראשונים שחיו בין היהודים ושבתקופת רבן גמליאל הוא נאלץ להתמודד עם התופעה שבעקבותיה הגיעה הברכה ה19 במספר (למינים ולמלשינים שחיבר שמואל הקטן) לתפילת העמידה שהיא תפילת שמונה-עשרה.
הדור הבא בין השנים 115-135 חי בתקופת אדריאנוס ומרד בר-כוכבא בתמיכתו של רבי עקיבא שהיה גדול הדור. לא ארחיב על תקופה זאת מבחינה היסטורית מכיוון שבלתי אפשרי לסכם זאת במס' משפטים ורק אוסיף כמנהגי שחלק זה מאוד מומלץ. כן אספר שאנו נלמד על בר הפלוגתא של רבי עקיבא, רבי ישמעאל שהיה איש של הפשט והגלוי וכידוע רבי עקיבא היה איש נלהב של תורת הסוד. הוויכוחים הפילוסופיים שלו על מה יותר חשוב, תלמוד תורה או המעשה ? מיותר לציין שרבי עקיבא היה בן הראשונים שעזב הכול על מנת ללמוד תורה.
הכרך השני יסתיים במרד בר-כוכבא. נושא שגם עליו ניתן להרחיב רבות מבחינה היסטורית ולשמחתי בספר יציג המחבר בצורה מרשימה את השתלשלות העניינים אך כאן אני ממליץ לקרוא בספרים אחרים ביתר הרחבה.
בכרך השלישי-ימי הגליל, אנו נתחיל תקופה לאחר מרד בר-כוכבא. הפרובינציה יהודה הפכה לסוריה-פלשתינה ונאסרה בה התיישבות של יהודים. על הר הבית נבנה מקדש ליופיטר ויהודה הפכה לשממה. אחרי מות 12 אלף זוגות תלמידיו, הצליח רבי עקיבא להסמיך חמישה חכמים שהמשיכו את תורתו והמרכז נקבע באושא שבגליל. שני הבולטים שבהם הם רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס. שניהם ענקים רוחניים והפרקים עליהם מרתקים במיוחד. נקבל נגיעה קטנה על "האחר" שהמלצתי על ספר שנכתב רק עליו (אם עדיין לא זיהיתם- מדובר באלישע בן אבויה) ועל ברוריה אשתו.
הכרך שלישי מסתיים בימי רבי יהודה הנשיא בתקופת האוטונומיה בגליל בשנים 192-220.
הכרך הרביעי-ממשנה לתלמוד מתחיל בימים שלאחר מותו של רבי יהודה הנשיא. האימפריה הרומית עם שליטה רעועה והיהודים עוברים לחיי הלכה עם טקסט מכונן ומחייב. המשנה הופכת לטקסט קדוש שעליה ניתן להוסיף רק פירושים ורבי יהודה הנשיא מחלק את תפקידו בין שלושה מילדיו.
ניחשף לרבי חייא שעולה מבבל ומשתקע בטבריה והוא נודע לימים כבעל הברייתות, אותם קבצים שלא סודרו במשנה.
בכרך זה אנו נגלה על היהודים שחיו בבבל בתקופת בית שני. אין הרבה מידע עליהם ורק בתקופה זאת מתחילה להיחשף קהילה זאת.
שני הראשונים והבולטים בתקופה זאת הם שמואל ורב. הנוכחות בבבל היתה בנהרדעא. רב ירד לבבל בשנת 219 וקבלת הפנים משמואל הייתה "מגעילה" בלשון המעטה. וזאת הגדולה של חז"ל שלא חששו להציג את חכמיהם בחולשותיהם. רב קבע ישיבה בסורא. גם כאן, רב קובע לפי עולם המסורת ושמואל מבקש להעצים את עולם הלימוד והפרשנות.
בינתיים בארץ ישראל התלמוד הירושלמי מיוחס לרבי יוחנן שהולך בדרכי רשב"י. הוא החל את דרכו במדרשו של רבי יהודה הנשיא בציפורי ועבר לטבריה. לצדו עומד רבי שמעון בן לקיש הידוע יותר כריש לקיש. תאורו שונה בין שני התלמודים וגם כאן סיפורם מרתק ואני ממליץ על קריאה נרחבת בנושא.
הכרך החמישי ממשיך את סיפורם של הישיבות בבבל ובארץ ישראל. הספר מתחיל בפטירתו של רב והתפזרות תלמידיו. חלקם המשיכו בסורא ונקראו בי רב וחלקם חזר לנהרדעא לישיבתו של שמואל עד לפטירתו. מחליפו של שמואל בנהרדעא הוא רב הונא.
המחבר ממשיך בשרשרת הישיבות בבבל ובמקביל בארץ ישראל אנו נחשפים לדור ההמשך לאחר רב יוחנן. הבולט בהם הוא רב זירא שעלה מבבל על מנת ללמוד אצל רב יוחנן. רבות מסופר על היחס המשפיל שקיבלו העולים מבבל ולא כולם שרדו כאן וחלקם נשבר וחזר לבבל.
לסיכום, בצורה פלאית לקח הסופר את בליל השמות המוכרים כגון: הלל הזקן, רבי שמעון בר יוחאי, רבי עקיבא, ועוד.. ועשה סדר והציג את כל החכמים כל אחד בדורו עם סקירה מלאה על פועלו עם רקע היסטורי של תקופתו.
בכתיבתו הפשוטה והזורמת מציג הסופר את חכמינו לא בצורה ביקורתית היסטורית חילונית, אלא מזווית מסורתית של המשנה מבלי לאבד את הזווית ההיסטורית הכללית של התקופה.
בכרך החמישי מורגשת ירידה בסטנדרטים של הסדרה. פחות מידי רקע היסטורי, חסר הטיימליין שאפיין את התחלת השערים שחילקו את הספר וחבל.
עם זאת, הרמה עדיין גבוהה. השפה לא מתנשאת וקלה. לשמחתי, עדיין המקורות נכתבים בארמית ומתורגמים ובכך תורמים מאוד להבנת המסופר.
ממליץ לקנות את כל הסדרה, לקרוא ולשמור בבית. זוהי סדרה ללא תאריך תפוגה וחלה עליה בעיניי חובת קריאה לכולם.
ממתין בקוצר רוח להמשך.
9/10 בסולם עמנואל

מתוך עמוד הפייסבוק " ספריית ספרי העיון של עמנואל "

היסטוריה של העמים הערבים מאת אלברט חוראני
המחבר נולד באנגליה למשפחה נוצרית מלבנון ונפטר בשנת 1993. חוראני היה היסטוריון בריטי מהבולטים ביותר בחקר ההיסטוריה של המזרח התיכון. הוא ייעץ לפלסטינים בתקופת הקמת הוועדה האנגלו-אמריקאית בשנת 1946 שחקרה את עניין ארץ-ישראל. הוא פרו-פלסטיני מובהק ומעולם לא הגיע לבקר בישראל. את ההקדמה למהדורה העברית כתב אילן בנימין פפה ,היסטוריון מאסכולת "ההיסטוריונים החדשים". פפה הינו פעיל פוליטי המזוהה עם מפלגת חד"ש מחזיק בדעות אנטי-ציוניות ותומך ב-BDS. הוא לימד באוניברסיטת חיפה עד עזיבתו לבריטניה ב-2007. פפה מציג את פרי מחקרו של אלברט חוראני "פוליטיקת-הנכבדים" (האעיאן) הנמצאים בתווך בין החברה לשלטון וכן על העיר הערבית. כמו-כן, פפה מציין שחוראני הבין שישנם דרכים נוספות להציג את ההיסטוריה של העמים הערבים ולכן בחר בשם הכותר ללא הא הידיעה. מבחינתו גם אין ממש עם ערבי אלא רב גוניות של עמים ערבים.
חוראני מתחיל את מחקרו בצורה עצמאית ובפרק המבוא הוא מציג בפנינו את עבד אל רחמאן אבן חלדון, מלומד ערבי מוסלמי, שחי בין השנים 1332-1406. אבן חלדון היה בקיא בקוראן שהמוסלמים רואים בו כדבר האל וכן בחדית' שהיא המסורת על מה שהנביא אמר ועשה. שליטתו בתורת המשפט שהם למעשה הקודקס המשפטי, חברתי ומוסרי וידיעותיו במתמטיקה, לוגיקה ופילוסופיה הביאו אותו בגיל צעיר לחצרו של שליט תוניס. לימים הוא חיבר את ספרו "אל-מוקדימה – אקדמות למדע ההיסטוריה) שמשמש היסטוריונים עד היום. בספר זה הוא מסביר על עלייתן ונפילתן של שושלות.
בהקדמה זאת אנו מתוודעים בקצרה על האימפריות היוונית ,הרומית וגם הסאסנית ושאר שבטים בחצי האי-ערב. במאה השביעית מתוך חצי האי ערב מגיח הקוראן ועל-ידי כך נוצרת דת חדשה, האסלאם. הביוגרף הראשון המתאר את חיי מוחמד נולד כמאה שנה לאחר מות מוחמד. מקורות בלשונות אחרים מתארים בצורה שונה את קורות מוחמד וכיבושי הערבים מאשר בלשון הערבית. גם בביוגרפיות המסורתיות רואים שישנו מאמץ להתאים את מוחמד לאופי אצילי וחסידי. עם זאת, כפי הנראה, המידע על מוחמד ומשפחתו וחבריו קרוב למציאות.
בכל מקרה, מוסלמים אדוקים רואים בקוראן כדבר האל ומוסלמים דתיים אחרים מוכנים לקבל שזהו דבר האל אך נכתב בסגנונו של מוחמד. רוב המלומדים מסכימים שהספר נחתם רק לאחר מותו.
המחבר ממשיך עם ירושת מוחמד וכיבוש האימפריה. הח'ליפה הראשון יורשו, אבו-בכר, אביה של עאישה, אשת מוחמד. הח'ליפה השני, עומר אבן אל-ח'טאב שבין השנים 634-644 כבש את כל-חצי האי-ערב, חלק מן האימפריה הסאסנית ואת סוריה ומצרים שהיו פרובינקיות ביזנטיות. הגידול המהיר וההבדלים בין המוסלמים הוותיקים והחדשים וחילוקי דעות על ייחוס וותק גרמו למתחים פנימיים.
הח'ליפה השני נרצח בנקמה פרטית ולאחריו שלט הח'ליפה השלישי, עות'מאן בן עפאן והוא היה אמור לעדן את המתחים שנוצרו אך האי-שקט נמשך והוא נרצח וכך החלה הפיתנה-מלחמת האזרחים. הטוען לירושת הח'ליפה היה עלי אבן אבי טאלב שהיה מראשוני המתאסלמים ובן דודו של מוחמד ובעלה של פאטימה, בתו של מוחמד. קרוביו של הח'ליפה השלישי שנרצח מרדו ועלי כמעט הצליח להביס אותם אך כשמושל סוריה, מועוויה אבן אבי סופיאן שהיה גם קרוב של עות'מאן הצטרף החל עלי לאבד מכוחו ומהתמיכה שקיבל ולבסוף נרצח אף הוא. לבסוף לאחר התדיינות, הסכים בנו של עלי שנרצח שמועאוויה יהיה הח'ליפה הבא.
ארבעת הח'ליפות הראשונים, מאבו-בכר ועד עלי, נקראים הראשדון, מונחי הצדק. מכאן ואילך עברה הח'ליפה בירושה מאב לבן והם נקראו "בית אומיה" על שם האב הקדמון של המשפחה. אחרי מועאוויה הח'ליפה עברה לבנו אך לאחר מכן שוב לאחר מלחמת אזרחים השלטון עבר לפלג אחר באותה משפחה.
בתקופת שלטון בית אומיה בירת האימפריה עברה לדמשק על מנת שיהיה קל יותר לשלוט על הממלכה הענקית. המוסלמים התקדמו לאורך המגרב (צפון אפריקה) ודרך מרוקו הגיעו גם לספרד. מצדה השני של האימפריה הגיעו לצפון הודו. עומר אבן אל-ח'אטב ביקר בירושלים אחרי כיבושה ובשנות ה90 של המאה השביעית נבנה בירושלים כיפת הסלע בהר הבית במקום בו ניצב בית המקדש היהודי ודווקא שם במקום שבו על-פי המסורת עקד אברהם את יצחק הוקם המסגד כמעשה סמלי המעמיד את האסלם כהמשך שושלת אברהם ומנתק אותו מן היהדות והנצרות. במהירות הוקמו בזה אחר זה מסגדים בירושלים, חלב, קיראוון שבמגרב ובקורדובה שבספרד על מנת לספק את צרכי הדת של הקהילה. כל המסגדים פונים למכה והכיוון מצוין לפי המיחראב, גומחה. לידה יש את המנבר, הדוכן וצמוד לבניין מתרומם מנארה, צריח שממנו קורא המואזין למאמינים להגיע לתפילה.
רוב האוכלוסייה הערבית בסוריה ועיראק קיבלה את האיסלאם. שבויים כבושים קיבלו את הדת החדשה מתוך אינטרס לא לשלם מיסים שנכפו על לא מוסלמים.
בתוך כל הגידול המהיר של האימפריה עדיין היו קבוצות שלא תמכו בבית אומיה. להזכירכם, מועאוויה החל להעביר את הח'ליפות מאב לבן, וההתנגדות הגדולה של תומכי עלי, הח'ליפה הרביעי שנרצח תמכו בכך שבאסלאם חשובים יותר המידות הטובות ורק אלו עם המידות הדתיות הטובות יותר יכולים להנהיג ולשמש כאימאם, מנהיגי ציבור. קבוצה זאת קיוו כל השנים שיגיע אימאם שיקבל שוב את השלטון וינהיג שלטון צדק. בנו השני של עלי, חסן נהרג בסביבות שנת 680 בקרב כרבלא ומותו הפך אותו לקדוש מעונה. קבוצה זאת כונתה סיעתו של עלי או בקיצור השיעה. בשנות הארבעים של המאה השמינית החלה מלחמת אזרחים נוספת על ידי מס' גופים שהתנגד לבית אומיה. חלק מן המתנגדים היו מצאצאי עבאס שהיה דודו של מוחמד. הם יצאו למרד תחת דגל שחור והם הביסו בשנת 750 את מרואוון השני מבית אומיה שנמלט למצרים ונהרג. אבו אל-עבאס עבדאללה שכונה אל-ספאח מונה ליורש וכך הוקמה ח'ליפת עבאס. הם העבירו את מרכז השלטון מדמשק לבגדד. בית עבאס החלו לטעון שלטון עם סמכות אלוהית ושלטון ברוח התנהגותו הרגילה של מוחמד שכונה סונה. הם מינו את הקאדי, שופט שישפוט לפי חוקי האסלאם שהיה ללא תפקיד פוליטי. המתנגדים היו עדיין צאצאי עלי ותומכיהם והם כונו השיעים.
בדורות הראשונים של שלטון בית עבאס נעשו ניסיונות לאחד ולמתן את התנגדות השיעים. לדוגמה, האימאם השמיני היה תחת בית עבאס ועדיין היה מקובל על השיעים.
אלברט חוראני, סוקר בפרוטרוט את התהוות החברה הערבית. אינני רוצה לסכם את הספר והפירוט הרב שהצגתי הינו רק טעימה מתוך הידע הרב שטמון בספר. היווצרות הסונה והשיעה פשוט מעניינת כל-כך והיא משפיעה עלינו כדיירים במזרח-התיכון באופן ישיר.
בהמשך יצוצו ח'ליפות שונות חלקם מוכרים יותר וחלקם מוכרים פחות כגון: הזיידים, האיסמאעלים, הפאטימים ועוד. נקבל גם פירוט נרחב על כתבי הדת, הפירושים, השריעה ובכלל על דרכי האסלאם ועוד. נבין את ההבדלים בחברות השונות ונלמד על הסיבה שהמחבר ציין בתחילה שמדובר בעמים ערבים ולא בעם ערבי.
הספר נוגע להתפתחות הכללית ומפרט על התהוותן עד לימינו כיום. החלקים המעניינים הם התהוות האסלאם שעליו הרחבתי ותולדות העמים הערבים בימינו והיווצרות המדינות כמו שאנו מכירים אותם כיום לאחר ההתפוררות של האימפריה העות'מנית ותחת שליטת המעצמות האירופאיות והתחלה של עצמאיות לאומיות של העמים הערביים ובצדם גם הקמת מדינת ישראל.
לסיכום, חוראני מיטיב לפרט על כל ההתפתחויות בכל התחומים בעולם הערבי בצורה מדהימה. הספר מרשים בהיקפו ונראה שאינו מפספס שום פרט. הספר נועד לאלו שרוצים לקבל תמונה רחבה על העמים הערבים אך עם זאת יש לציין שנראה שהסופר לא נוגע בהיבטים השליליים של נשוא המחקר שלו ובזאת יש תחושה של חוסר אובייקטיביות. עם זאת לא מדובר בספר תעמולה אלא בספר היסטורי מובהק שמתאים ללמידה מעמיקה בנושא. לא קל לקריאה אך גם לא מעיק מידי. הספר מתובל עם המון מפות ותרשימים שמוסיפים להבנת החומר.
מומלץ למיטיבי לכת. לאלו שיצלחו בשלום את הקריאה מובטחת כמות מכובדת של מידע איכותי.
8 מתוך 10 בסולם עמנואל