ביקורת ספרותית על אמא ומשמעות החיים מאת ארווין ד' יאלום

---

זה הספר השני של ארווין יאלום שאני קורא אחרי "כשניטשה בכה" ואני מוצא שאני אוהב לקרוא את דבריו ומתחבר אליהם יותר ממה שחשבתי בתחילה. בניגוד לקודמיי שכבר כתבו על הספר, אני מבקש להתחיל בשם הספר שנראה לכאורה פשוט אבל למעשה זאת בחירה נבונה (שלא לומר גאונית) שכבר יש בה בכדי להבין את משמעות הספר כולו. אני מקווה שאתם מוכנים לקצת חפירה מצדי, אם כך אתחיל בזה שלשם "אמא" יש משמעות כפולה. המשמעות שלה התכוון יאלום מתגלה כבר בסיפור הראשון בו הוא מזכיר את עניין היתמות שלו אבל זה יכול להיות באותה מידה גם כוונה ל-"אמא" טבע. אחרי המילה הראשונה בשם הספר באה אות החיבור, ואני לא מסתכל על זה בהיבט הלשוני אלא דווקא מנקודת ראות פסיכולוגית, לצורך כך נדמה את אותו חיבור ל-"חבל הטבור". השם "משמעות החיים" קשורה לעניין של "אמא" אבל בעצם זה שיש אות מחברת כאילו אומרת שהשם השני, "משמעות החיים" עומדת בזכות עצמה.

אם עוד לא יצא לכם לקרוא עד היום ספר כלשהו של ארווין יאלום אני לא יודע אם זה נכון לקחת את הספר הזה כספר ראשון, מה שבטוח תוסיפו אותו לאותה רשימה של ספרים שאתם רוצים לקרוא. הספרים שלו כלכך מחכימים את הקוראים שיש בהם ערך מוסף מעבר לפסיכולוגיה אז הם לא ספרי עיון גרידא. כמי שחווה במשך חייו מספר פגישות עם אנשי מקצוע שהתהדרו בתואר הזה של פסיכולוגיה, מה שאני באופן אישי מעריץ בארווין יאלום במובן מסויים כמו שם אותם ללעג בהוכחת דבריו שאף אחד מהם (אגב, גם לא הוא עצמו) אינו כליל השלמות. הוא בא ב-"תפיסה" שונה, והיא כמו אומרת שאם נקח מראה שיכולה לעמוד בזכות עצמה על השולחן, ולא הם שיחזיקו אותה, נראה אולי שהחיים שלנו לא כאלה מעוותים כמו שהמראה היא שמעוותת אותם ויש מאלה (שתהא כוונתם אשר תהא) שמחזיקים אותה כך שדווקא נראה אותם ככאלה.

שוב אני אומר את זה אחרי מה שאני באופן אישי חוויתי וברור שזה לא חייב להיות בהכרח נכון לגבי אחרים, באותה מידה שכמו אחרי הכל כל אחד מאיתנו חווה לפעמים את אותו ספר אחרת. איך שלא יהיה הקריאה בספר הזה הזכירה לי רגעים מסויימים מחיי, קשה לי במסגרת היריעה הקצרה הזאת של כתיבת חוות דעת על ספר להיכנס לעומקם אבל באחד מהם יועצת חינוכית בתקופה שלמדתי בבית-ספר יסודי (לפני לא פחות משלושים שנה !!!) שביקשה ממני לא לדבר על המוות, נושא שהעסיק אותי עוד כילד לא מעט. אם לקחתי משהו טוב מאותה תקופה שלי עם יועצת הוא שהיא לא פסלה שאני אוכל למצוא תשובות גם בספרים שניתנים להשאלה בספריה של המבוגרים.

כך התוודעתי מגיל צעיר ללא מעט, וכך אני מעריך טוב יעשה אם ספריו של ארווין יאלום יהיו ברי השגה לקהל הקוראים הרחב. הסיפור המרכזי בספר הוא "שבעה שיעורים מתקדמים בתרפיית האבל" שקטונתי מלתמצט אותו אבל זה מזכיר לי שדימיתי פעם (באחד השירים שלי) את "המוות" כאחד מפצעי הבגרות שאומרים לנו לא לגעת בהם, והאמת היא שצריך לדבר ולהוציא מהבטן. לדעתי טוב תעשו אם תקראו את הספר ותמצאו בן או בת זוג לשיחה שגם הוא קרא את הספר. כך יש עוד עניינים שהקריאה בספר הזכירה לי את עצמי, שאת רובם ככולם העלתי במשך השנים על הכתב (כמו סידרה של פגישות עם פסיכולוג על רקע מלחמת לבנון השניה). מרגש לקרוא את הספר ולהרגיש בכנות שארווין יאלום מעניק למטופלים שלו. לא רק שהוא עושה שם טוב לפסיכולוגיה אלא גם מקרב אותה והיא, להבדיל כמו שהפילוסופיה בניגוד למה שהיה מקובל אולי לחשוב פעם, כבר לא נמצאת על מדף גבוה שאי-אפשר להגיע אליו.

שיר הפולק בביצוע הזה של ג'ודי קולינס שמוזכר בספר

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על אמא ומשמעות החיים