ביקורת ספרותית על מועקת המודרניות מאת צ'רלס טיילור
ספר טוב

---

אחד ההישגים הגדולים של הציווילזציה המודרנית הוא ללא ספק האינדיבידואליזם. הזכות לחירות, היכולת למימוש עצמי ולעיצוב תבניות חיים אישיות ונטולות מחויבות ממסדית.יחד עם זאת ידועים דבריו של מקס וובר שההתפתחות הרציונאלית, המדעית והטכנולוגית גרמה להסרת הקסם מן העולם. ניטשה גם הוא הזהיר בסוף המאה ה-19 משקיעתו של האדם שאיבד כל תשוקה לטרנסצנדנטלי, למה שמעבר. צ'אלס טיילור, פילוסוף קנדי, מתמודד בספרו הקצר הזה עם מועקות המודרניות, ובעיקר עם השימוש הלא נכון, לדעתו, באידאל האותנטיות.

קשה לצמצם את התובנות הרבות העולות מן הספר לכמה משפטים, אך אנסה בכל זאת לגעת מעט בדברים. הבעיה באידאל האותנטיות הקיצוני מנוסח אצל טיילור כך: "אנשים איבדו את המבט הרחב מפני שהתמקדו בחייהם האינדיבידואליים... צדו האפל של האינדיבידואליזם הוא ההתמקדות באני אשר משטחת ומצרה את אופקי חיינו, עושה אותם דלים יותר במשמעות ואדישים יותר ביחס לאחרים או לחברה" (עמוד 3). הסרת ה'קסם מן העולם' בוודאי תרמה והגדילה את רווחתו ואיכות חייו של הפרט, אולם הצד השני והבלתי נמנע של המטבע היא התעצמות, שלא לומר השתעבדות ל"תבונה האינסטרומנטלית", זו המכשירית המציבה לנגד עיניה את היחס הטוב ביותר בין עלות לתועלת, ובשל כך "איבדו היצורים סביבנו את המשמעות שהוענקה למקומם בשרשרת ההוויה ו[לכן]אפשר להתייחס אליהם כאל חומרי גלם או כאל מכשירים למילוי צרכינו... החשש הוא שדברים האמורים להיקבע באמצעות קריטריונים אחרים ייקבעו לפי שיקולים של יעילות... ושהתביעה לתוצאה מקסימלית תאפיל על התכליות... האמורות להנחות את חיינו" (עמוד 4).

טיילור אינו גורס כמו אלן בלום בספרו "דלדולה של הרוח באמריקה" הרואה באידאל האותנטיות אם כל חטאת. לדעתו יש לזקק אותו מהסיגים והפרשנויות המקולקלות ולחזור לצורתו המקורית. לאחר שטיילור סוקר בפרקים הראשונים את שורשי האותנטיות, דרך דקארט לוק רוסו ומיל בצורה מעמיקה אבל ידידותית באופן יחסי, בפרק הרביעי והלאה טיילור מציג את גישתו. הטיעון הבסיסי שלו הוא היות האדם ייצור המקיים שיח דיאלוגי עם הסביבה, עם הוריו, משפחתו, חבריו, האדם הוא יצור קהילתי, ובשל כך כל הגשמה עצמית המנותקת מן השיח עם הסביבה ועם ערכיה הוא שיח מנותק ועקר. אותנטיות שמתבססת על הכרעה אישית מבודדת היא הכרעה סתמית וחסרת משמעות. "אופקי תרבות המרחיקים את ההיסטוריה ואת הקשרים המחייבים סולידריות, צורות אנוכיות נרקיסיסטיות אלו הם אכן רדודות ושוליות. הן 'שטחיות וצרות אופקים' כפי שאומר בלום. אולם לא משום שהן שייכות לתרבות האותנטיות, אלא משום שהן יוצאות חוצץ נגד דרישותיה... הרחקתם של ההיסטוריה, הטבע, החברה, דרישות הסולידריות של הכל למעט מה שאני מוצא בעצמי, פירושה למחוק את כל המועמדים האפשריים". אם רק האדם המבודד קיים בעולם, איזו משמעות יש להכרעות שלו. אם כל מה שיש לאדם לומר על דרכו הוא 'זו הדרך שבה בחרתי' הרי זה נדוש ומשעמם. האותנטיות האמתית היא ההכרעה של אדם בין ערכים, או אפילו יצירת ערכים כנגזרת של ערכים נתונים או מודחקים. "האותנטיות איננה אויב הדרישות הנובעות ממה שנמצא מעבר לעצמי. היא מניחה דרישות שכאלה" (עמוד 31). בהמשך טיילור מציג גם את השלכותיה של התפיסה המעוותת של האותנטיות על הקושי ביצירת זוגיות ומערכת יחסים תקינה וארוכת טווח.

כל זה ממש על קצה המזלג. בספר הזה טיילור מתמודד גם עם הבעיות האחרות של המודרניות כמו זו המאלילה את התבונה הטכנולוגית שהזכרתי בהתחלה, ובפרק האחרון גם התמודדות עם פיצול ואדישות פוליטית.

ספר קצר, חשוב, מאתגר ומעורר תובנות ומחשבות (אפשר לוותר על המבוא, ומכל מקום עדיף לקרוא אותו בסוף).

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על מועקת המודרניות