ביקורת ספרותית על בית שחור מאת סטיבן קינג
ספר מעולה

---

קינג לוקח אותנו למסע אל נבכי מוחו של פסיכופת סדיסטי (ובעצם אל כל מפלצות האדם שהאנושות ידעה לאורך ההיסטוריה), כשבית-שחור, אותו מבנה מתעתע ששוכן בלב יער, הוא משל לאותו מוח סדיסטי מטורף. זה לא נאמר ישירות (למעט פעם אחת בסוף הספר), אלא נקרא בין השורות: סטיבן קינג מגיש לכם 'דו"ח' שנקרא בשקיקה, אודות התחתיות שאליהן מסוגל האדם להגיע, ושמתבטא במרכז כל הרוע - בית שחור. וכנגד אותה חשיכה, הוא מציב את האלטרנטיבה, ג'ק סויר, הנרי ליידן, ג'ודי מרשל, הבחירה בטוב. מלחמת הרע בטוב, כפי שרק סטיבן קינג מסוגל לתאר.
במובן מסוים, ספר זה עולה על "הקמיע", אפילו בפרמטרים של עומק התיאורים ואמינות הדיאלוגים, ובוודאי בפרמטר של שזירת חלקי העלילה לכדי ספר שבלתי אפשרי להניח מהיד, מכיוון שאין ב"בית שחור" אף לא רגע דל אחד. אולי העובדה שאת הספר הראשון כתב סטיבן קינג בהיותו בן 37, ואת הספר הזה הוא כתב כשהוא בן 54, עושה את ההבדל הגדול שמסתכם בכתיבה המדהימה והזורמת, ברמיזות ליצירות של דיקנס, פו, ויצירותיו המאוחרות של סטיבן קינג, סדרת המגדל האפל, כמובן. שאותה אגב, אני ממש עכשיו רץ לקרוא.

» ביקורות נוספות של אבק ספרים
» ביקורות נוספות על בית שחור