ביקורת ספרותית על אומות במבחן מאת יוחנן כהן (tuvia)

ביקורת ספרותית על אומות במבחן מאת יוחנן כהן
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

הביקורת נכתבה ביום שישי, 30 במאי, 2014
ע"י tuvia

מבחנה של אומה מתמצה בקיומה ובהפלגתה על גלי ההיסטוריה.
יש אומות שאלוהים חייך להם והעניק להם מכל טוב. יש אומות שלמזלן
הרע אלוהים העניק להן שכנות גדולות וחזקות מהן פי כמה וכמה, מתנה
שלאורך ימים התבררה כקללה.
עם ישראל לדוגמה, התיישב בחלקת ארץ המהווה גשר ממקום למקום .
קיום גיאו - אסטרטגי שלאורך ימים התברר כקללה.
ארצנו נכבשה פעם אחר פעם, על ידי מצרים, יוון, רומי, הערבים, התורכים וכן הלאה.
יוחנן כהן לקח שלוש דוגמאות היסטוריות לשלוש מדינות שמעמדן הביאו - אסטרטגי
העמיד אותם במצב של ריסוק מדיני .
פינלנד, שהתקיימה בעצמאות תוך שכנות עם האימפריה הסובייטית,ולמרות לחצים אדירים
בחרה לעמוד על נפשה ולהלחם על כבודה הלאומי. בין 1938- 1940 לחמו הפינים באופן מעורר
הערצה. הם הסבו לסובייטים מפלות משפילות, אבל לבסוף נפלו הפינים בפני העוצמה העצומה
של ברה״מ, וחתמו איתה על הסכם שבו ויתרו מול כל הדרישות הסובייטיות.
המדינה השניה היתה צ׳כוסלובקיה . היא הוקמה מהריסות האימפריה האוסטרו- הונגרית, בהסכמי השלום
שליוו את סוף מלחמת העולם הראשונה.
צ׳כוסלובקיה היתה מורכבת משני חלקים צ׳כיה- וסלובקיה , אבל חי בה מיעוט גדול של גרמנים בחבל הסודטים.
העונש של צ׳כוסלובקיה היתה גרמניה הנאצית, שבעזרת איומים וסחיטה הצליחו לפרק את המדינה הזאת שלא
היה בה האומץ לעמוד על נפשה ולהתנגד להיטלר. לכך ניתן להוסיף את בגידת המעצמות הגדולות- אנגליה וצרפת.
המדינה השלישית היתה פולין
בשום פנים ואופן לא ניתן לקטלג את הפולנים כעם קטן.
ב1939 לפני פרוץ המלחמה הפולנים מנו כ שלושים מיליון תושבים.
הם החזיקו בעוצמה צבאית די גדולה כמו גם בעוצמה כלכלית שכללה
תעשיה צבאית רחבה.
הבעיה של פולין היתה בעיה קלסית של גיאו- פוליטיקה . במזרח היא שכנה ליד ברה״מ
ובמערב שכנתה היתה גרמניה הנאצית.
לשתי המעצמות לא היה רצון כל שהוא להמשך קיומה המדיני של פולין וכך בהסכם חשאי בין גרמניה
לברית המועצות, הסכם ריבנטרוב - מולוטוב, אשר שם קץ לקיומה העצמאי של המדינה. ושוב בגלל הערכות שגויות,
ובגידת המעצמות, אבדה פולין העצמאית לתקופה של 70 שנה.
כהן מנסה ליצור אנליזה פוליטית- אשר תיצור קווים לניתוח עוצמה מדינית שתאפשר למדינות קטנות לישרוד לאורך זמן
מבלי ששכנותיהן הגדולות מהן תבלענה אותם.
ניתן להתווכח על אותם מרכיבי עוצמה שכן נוקב בשמם ומנתח את תפקידם. אבל אין ספק שספרו מעורר ויכוח ער בתחום
הנחשב לקלסיקה בתחום היחסים הבינלאומיים .
ספר מומלץ ביותר.
טוביה

36 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על אומות במבחן

טוקבקים

+ הוסף תגובה

שין שין	שין שין (לפני 11 שנים ו-4 חודשים) מעניין ומסקרן נוסיף לרשימות.
חני	חני (לפני 11 שנים ו-4 חודשים) גם אם היה חלום עדיין היו צריכים להגשים אותו! נכון שהייתה אמונה אבל גם כשמאמינים צריך להגשים ולממש והכוונה לעשייה כמובן. ד"ש
tuvia	tuvia (לפני 11 שנים ו-4 חודשים) ניר, בשל כך ציינתי את בהירות המחשבה ומיקוד המאמצים כיסודות לניצחון הישראלי.
tuvia	tuvia (לפני 11 שנים ו-4 חודשים) היי חני, תודה על הלייק ועל ההערה שלך. חלום רטוב? אני לא רואה את זה כך! רוב יהודי אירופה במאה ה-19 ולפני השואה, היו יהודים מאמינים( דתיים). יהודי מאמין אומר שלוש תפילות ביום לפחות , ובכולן אם תשכחך ירושלים...וגו׳ הקשר היהודי לציון ולירושלים הוא אמונתי עמוק, עד שורשי האני של כל יהודי מאמין. זה לא מפליא אותי כלל שהקמת המדינה נתפסה אצל רבים מהיהודים כראשית הגאולה. הניצחון במלחמת ששת הימים ושחרור הכותל והמקומות הקדושים נתפסו גם הם כראשית הגאולה וראשית בואו של המשיח. לא משנה שככל שעבר הזמן החלום הזה התפוגג ועם ישראל עסוק במריבות קטנוניות. שבת שלום וחיבוקים לכל המשפחה , טוביה
ניר	ניר (לפני 11 שנים ו-4 חודשים) בהירות מחשבתית של ההנהגה ועוד איך!!! חמדת ציינה זאת - אנחנו חייבים כל כך הרבה לבן גוריון (שבאמת היה כמעט דיקטטור כשהינו זקוקים לאחד כזה). ולמה? - אם תפשפשו בספרי ההיסטוריה, תמצאו את ה"סמינרים" שבן גוריון כינס ב-1946 עם ראשי הישוב הקונגרס וההגנה, ובו הוא עמד כמעט לבדו בגישה כי יש לבנות את ההגנה מחדש שכן מאבק מול צבאות ערב עומד לבוא - אל מול גישת שאר מנהיגי ההגנה (כמו גלילי) שסברו כי מי שיהיה מולנו הם רק תושבי הארץ הערביים. אם לא היה נוקט בגישה זאת, לוקח את תיק הבטחון, וההגנה היתה נבנית שוב עם נשק כבד יותר (עם כל מפעל ההתחמשות הישראלית) לא היתה עוזרת לנו רק הנחישות.
חני	חני (לפני 11 שנים ו-4 חודשים) החלום הציוני והחלום הרטוב להקים ולבנות לנו בית בארץ ישראל .במחשבה הקולקטיבית הזו ניצחנו למרות השוני בין כל הקבוצות האתניות שהגיעו מכל רחבי תבל אבל החלום היה אחד לכולם. נשמע אכן ספר מעניין בניתוחים שהוא מביא ביקורת יפה
tuvia	tuvia (לפני 11 שנים ו-4 חודשים) חברים יקרים, ראשית, תודה על הלייקים ועל ההשתתפות בדיון. אני מסכים גם עם חמדת וגם עם ניר. אכן הנחישות היא צורך מספר אחד כאשר עם עומד על נפשו כנגד אוייב המאיים על שרידותו . הצורך השני לדעתי, בהירות מחשבתית של ההנהגה תוך ראיה מוצקה של המציאות . כאשר עם ניחן בשני תכונות אלה, צריך עוד אחת שתגרום ל״ זיקוק״ הרצון הלאומי של הציבור. המנהיגות גורמת לציבור להירתם למטרה. והנכונות להקריב את היקר מכל- את החיים. אלה הם העמודים שעליהם עומד הקיום המדיני והגורמים לניצחון בעת משבר. כל היתר זה השלמות שממלאות בתוכן את הבסיס. שבת שלום לכולכם טוביה
ניר	ניר (לפני 11 שנים ו-4 חודשים) חוסן חברתי פנימי הוא לדעתי מרכיב העוצמה החשוב ביותר, ולכן מסכים אתך טוביה שקראת לזה "נחישות". כמובן שעוצמה צבאית חשובה, אבל אם בארצות קטנות מול מדינות ענק אנו עוסקים הרי שנחישות האוכלוסיה היא שקובעת. גם אם בסוף המדינה לא תעמוד מול עוצמת המעצמה היריבה, נחישות האוכלוסיה לא תיתן ללוייתן לבלוע את הסרדין למשך זמן רב - ראה מקרה פינלנד מול השאר שאפילו בימי גדולת בריה"מ נשארה עצמאית (או בריטניה בשנים בו עמדה לבדה אל מול עוצמת גרמניה). כך גם ישראל, למרות שעם השנים בנתה עוצמה צבאית אדירה, החוסן הפנימי הציל אותנו. זה בדיוק מה שמדאיג היום שנראה כי החוסן הזה נחלש בגין פערים כלכליים, מודרניות אינדיווידואליסטית, ושסעים פוליטיים. אנחנו חייבים לקחת את הנושאים הכי כואבים שיש לנו ולפתור אותם ומהר, אנחנו נוטים לדחות את ההחלטות הכואבות האלה והן גורמות להחלשות שלנו (לפחות לתחושה שכזאת...)
חמדת	חמדת (לפני 11 שנים ו-4 חודשים) לרץ - אנחנו ניצחנו כי: היה מנהיג פרגמטי על סף הדיקטטור שלפעמים בזמן מסוים מישהו צריך להחליט , כי היו לנו מוסדות סמי לאומיים מאורגנים טרם קום המדינה -כך שהמדינה או תושביה לא חיו במצב של אין מנהיגות .כי היו לנו את יוצאי הצבא הבריטי ,ההגנה ,הפלמ"ח ,האצ"ל והלח"י שכבר פעלו במסגרות ארגוניות מסודרות . מה היה בצד הערבי : כנופיות או כח צבא לא סדיר לא הומוגני כמו "צבא ההצלה" של פאיז- קאוקג'י שפעל באזור הצפון ,או של עבד אל-קאדר אל-חוסייני שפעל באזור ירושלים, וקבוצות של האחים המוסלמים ממצרים שפעלו בדרום. כלומר צבאות לא סדירים עם רקע נרכש מתודי למלחמה, עם מנהיגים רופסים, ,וגם שכבר השתתפו צבאות ממדינות ערב :סוריה ,עירק , מצרים - הם לא היו בגדר של לחימה על הארץ שלך,לחדול או להמשיך להתקיים ,וכן בשלב מסוים של המלחמה כבר לא היינו החלשים יותר בגלל עליונות הנשק שהיה בידינו . כך שלסיכום אומה מצליחה לנצח גם היא "חלשה" לעומת אויבותיה בתנאי שיש שילוב נכון של מנהיגות אזרחית לאומית ושדרת כוחות צבאיים מאורגנים ועובדים במשולב .
tuvia	tuvia (לפני 11 שנים ו-4 חודשים) רץ, קודם כל תודה על הלייק. כרגיל אני מוצא ששאלותיך הן לעינין וקולעות בול למטרה. בקשר לשאלה. לדעתי מצב הענינים בחודש מאי 48 מבחינה זירתית היה לא טוב. ונוסיף לכך את הפלישה שעמדה בשער אז בכלל הסכויים התאורטיים לניצחון לא היו הכי טובים בעולם. לדעתי בשביל בן גוריון זאת היתה החלטה של רגע. לתפוס את הרגע המתאים, כאשר יש הסכמה עולמית בנוגע לצורך במדינה יהודית. גם ההסכמה במחנה הישראלי לא היתה כל כך מובטחת. בן גוריון באישיותו הענקית ידע ששר ההיסטוריה מעניק הזדמנויות מסוג זה פעם בחיים וכאשר היא באה יש לקחת אותה בשני ידיים. למה ניצחנו? זה כבר שאלה אחרת שלה הרבה נימוקים. העקרית בעיניי שהצבא הישראלי היה נחוש יותר וכל אחד ידע שהברירה זה או ניצחון או מוות. זה זרז עצום לנחישות לנצח. ואז באים כל הנימוקים האחרים. שבת שלום טוביה
רץ	רץ (לפני 11 שנים ו-4 חודשים) טוביה מאוד מעניין הניתוח ההשוואתי בין אומות שקבלו החלטה להלחם מול אומות חזקות מהן -בסוג של מלחמה אבודה מראש, או להיכנע , מעניין מה היו ההשלכות, לטווח הארוך והקצר, והחשוב מכול, טוביה לך השאלה כשבן גוריון קיבל החלטה להקים מדינה, היה ברור שזאת תביא להכרזת מלחמה מצד מדינות ערב, האם אנחנו בסמטריה הזאת היינו החלשים, אם כן למה נצחנו בגלל יוצאי הצבא הבריטי או בגלל ההגנה והפלמ"ח ?