ביקורת ספרותית על אפקט בבל מאת דניאל הכט

---

יום אחד, לאחר דין ודברים מר, הגיעו שני אנשים אל הרב. הרב שמע את טענותיו של האחד, הקשיב היטב, ולבסוף אמר לו "אין ספק, אתה צודק". לאחר מכן שטח השני את טענותיו הנגדיות, ושוב הקשיב הרב רוב קשב, ואמר "ובכן, נראה לי שאתה צודק". שמעה זאת הרבנית ואמרה לרב "אבל איך יכול להיות ששניהם יחד צודקים?" השיב לה הרב "ובכן, גם את צודקת". במה דברים אמורים? בסקירות לספר הזה. קראתי את הסקירה של אלון והנהנתי יחד איתו. אחר כך קראתי את הסקירה של יעל, וגם איתה הסכמתי אלא שאין הדברים עולים בקנה אחד. אבל מה לעשות? ככה זה.

נתחיל מכך שבספר הזה הייתי משוחדת כבר מההתחלה. עוד מרשימת התודות בפתיחה. מי זה כותב רשימת תודות בפתח הספר, ולא שם אותה בסופה? להוצאה הפתרונים. אבל ככה זה, והנה - עבד להם. בפתח הספר מודים לריצ'רד דוקינס ולמאט רידלי, איך אני יכולה לא לאהוב את הספר הזה?

הספר עוסק בקבוצה מיוחדת של מדענים. כאלה שעובדים בצורה בלתי רשמית, ולא מועסקים בשום מוסד מוכר. הם מתחילים לחפש גורמים לאלימות מתפרצת, ובהדרגה מתפרסים עוד ועוד על מנת למצוא את מקורותיו של הרוע בעולם. בראש קבוצת המדענים הזו עומד זוג נשוי, ולהם גם בת קטנה. את הקווים הכלליים של עלילת המתח אפשר לשער מכאן. הדבר המיוחד הוא שהכותב ממקם את המתח על בסיס מדעי. או לפחות מנסה לעשות את זה.

פעם, לקראת סיום התואר הראשון שלי, קראתי ספר מדע-פופולרי בשם "כאוס" מאת ג'יימס גליק. היה אז במידה רבה רעש סביב התיאוריה הזו של הכאוס, ובספר היה כתוב שיש לה ביסוס מתמטי, אז רציתי ללמוד קצת על הביסוס המתמטי הזה, ובחרתי אותו כנושא לעבודת הגמר שלי. במשך מספר חודשים למדתי על מטריקות וטופולוגיות, על מימדים שבריים. בנוסף הבנתי שהמינוח "חבורת מנדלברוט" שהוזכר בספר "כאוס" נבע מחוסר הבנה בסיסי של המתרגם. התואר הראשון שלי היה די מזמן, ואני מזכירה את ההיסטוריה העתיקה הזאת רק כדי להזכיר לעצמי שפעם חשבו שזו המסגרת שתתן את המסגרת המדעית הכללית לחיים, ליקום ולכל השאר. היום יש עיסוק מסוים בדינמיקה של מערכות כאוטיות מסויימות, אבל את התיאוריה הכללית הגדולה, מחפשים במקום אחר. יחד עם תיאוריית הכאוס משולבים בספר פסיכולוגיה, ובתוכה מה שהמתרגם התעקש לכנות "תאוריית התודעה", כלומר Theory of mind ותורת המשחקים, בעיקר בהקשר של ביולוגיה אבולוציונית (ריצ'רד דוקינס. כבר אמרנו). יחד כל התחומים האלה יחד משתלבים אצל המדענים גיבורי הסיפור לכדי שלמות אחת שמסבירה מדוע גואה בעולם האלימות, ובה בשעה מסבכת אותם, איך לא, עם גורמים אלימים עלומים.

אבל אליה וקוץ בה, בכל העיסוק המדעי חסר פירוט. הספר מדבר על, ולא מסביר את. במקרה יש לי רקע בתחומים המדוברים, ולכן הבנתי בקווים כלליים במה מדובר, או לפחות במה דניאל הכט רצה שיהיה מדובר. במקום זה הדיאלוגים של הדמויות בספר עוסקים עוד ועוד ועוד על "אפקט בבל", כדי להגיד כמה הוא מרשים. אלא שלא השתכנעתי מזה בכלל. מלבד המדע יש כאן גם עיסוק תיאולוגי, ומכאן השם "בבל" בשם הספר. כלומר מגדל בבל. הדור שאותו כינו פרשני התנ"ך בשם "דור הפלגה" והוא מה שמוכיח שמקורות האלימות העולמית הם עמוקים עד מאוד. אם העיסוק המדעי שטחי במקצת, הרי שהעיסוק התיאולודי שטחי עד מאוד. אבל מראש לא ציפיתי ליותר מזה בספר שהולך בעקבותיו של ריצ'רד דוקינס.

הגיבור, ריאן מקלאוד, הוא גם וגם וגם, מין סופרמן כזה. חכם ביותר, אנליטי עד מאוד. יודע לומר את המשפטים הנכונים במקום הנכון. מצד שני הוא גם חזק מאוד, ויש לו ידע לא קטן בלחימת רחוב. להבדיל ממה שיעל כתבה, לי דווקא נראה כי התפרצויות הכעס שלו מובנות מאוד בעלילה. עד כמה שהוא כביכול אדם תרבותי, מתגבר על המכשולים המולדים שלו, נשוי בנישואים בן גזעיים לג'סמין השחורה, ועוד, עדיין האינסטינקטים הקדומים לא הוכחדו, והם נעורים במלוא הכוח ברגע שמשפחתו נמצאת בסכנה. אם הבנתי נכון, זה היה חלק מהעיקרון הבסיסי.

יצאה לי סקירה מבולבלת, ואני מבקשת סליחה. אבל אולי זה בגלל שגם הספר מבלבל. הוא מעורר מחשבה והוא טפשי בו זמנית. הוא מותח ועם זאת מופרך. הוא מעמיק אך גם שטחי. שווה קריאה ובו בזמן דורש עריכה. גם וגם.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על אפקט בבל