ביקורת ספרותית על מתכונים מכושפים מאת שרה אדיסון אלן
ספר בסדר

---

"מכשפה לא תחייה". צו תנ"כי קדום שנראה שקיבל היענות מרובה ומוגזמת בימי הביניים. היתה אפילו אינדיקציה פשוטה במקרים של ספק. אם חושדים במישהי שהיא מכשפה (כי, נניח, האוכל שלה אף פעם לא גולש, או שהיא שומרת על היגיינה ולא נדבקת במחלות מדבקות, או שסתם היא אלמנה וחושקים בחלקת האדמה שלה), יש דרך פשוטה לוודא. זורקים אותה לנהר הקרוב. אם היא לא טובעת - זה סימן מובהק לכך שהיא מכשפה, וצריך להעלות אותה על המוקד.

אחר כך עברו השנים, התקדמו הזמנים, וכבר לא שרפו מכשפות. לא באופן יומיומי בכל אופן. וגם כישורי הכישוף כבר לא היו כאלה חזקים, או שמא זו האנטיביוטיקה שגרמה להם להראות כאלה. מצד שני, זה שלא שורפים מכשפה, לא אומר שצריך עכשיו להיות חבר שלה או משהו כזה. וכך הרגלי השריפה חלפו מהעולם והוחלפו בהרגלי נידוי והרחקה. אבל הי, לפחות היא בחיים, לא?

כאן נוצר כר פורה לסיפורים שונים. אם תרצו - מתכון מכושף.
הרכיבים:
1 משפחה עם מורשת משפחתית + כפית סבתא מוזרה
1 עיירה פרובינציאלית וקטנה
חבילה שלמה של נידוי חברתי
קורט הזנחה הורית
שתי כפות אלימות במשפחה
כוס אהבות נכזבות
מלוא הטנא תיאורים מפורטים של מיני מאכלים מוזרים
מאהב מתמיד. או שניים
כוס גדושה שברירי לבבות
אבקת קסם לפי הטעם

הוראות ההכנה:
מערבבים הכל, מקציפים לאור ירח, משנים מינונים לעת הצורך , ומקבלים: "שוקולד", "עגבניות ירוקות מטוגנות", "אדונית התבלינים", או "מתכונים מכושפים". מבשלים על אש ציפיות נמוכה, ומאחסנים לעת הצורך. מגישים קר ביום קיצי לוהט או חום ביום חורפי סוער, ועוברים הלאה, לספר הבא.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על מתכונים מכושפים