ביקורת ספרותית על פרי התאווה מאת קארל לון
ספר טוב

---

עשר שנים אחרי ששכל את בת זוגו ואם בנו, וילדו הפך מפעוט לכמעט בוגר, מתברר לארמין שהוא עקר, ותמיד היה עקר... מכאן מתחיל להתגלגל הסיפור, שחלקו מובן ואנושי - ארמין חייב לגלות היום, עשר שנים אחרי, מי האיש שהוא אביו של בנו, אותו הוא אוהב יותר מכל דבר עלי אדמות. הוא יוצא למסע שחלקו טירוף, לדעת ולגלות את מה שבסתר ליבו הוא יודע שלא כדאי לו לגלות.

הסיפור הוא סיפור על משברים, ובוחן את יכולת ההתמודדות של אנשים במצבים שהשקפת עולמם מאותגרת על ידי המציאות. ארמין הוא עורך בהוצאה המוציאה לאור ספרים ומאמרים מדעיים. הוא מאד נאור - יש לו דעות מגובשות על העולם שסביבו, על הגלובליזציה, הצרכנות וגם הבורגנות והרכושנות. הוא בטוח שהוא שיוויוני ובתקופה שילדו עמד להיוולד הוא ובת זוגו הבטיחו לעצמם שלא יהיו דומים להורים אחרים העוברים למגורים פרבריים ומפסיקים לבלות: הם נשארים בעיר הגדולה בדירה קטנה ולוקחים איתם את התינוק לכל אשר יילכו. אבל כשארמין נתקל בהוכחה חותכת לכך שבת זוגו בגדה בו - נאורותו מתעופפת לה וכל מה שהוא רוצה הוא לדעת. בכל מחיר. גם במחיר מערכת היחסים עם בת זוגו החדשה, או עם בנו האהוב.

הספר כתוב ממש נפלא. הסיפור מתקדם למרות שני הצירים בהם הוא מסופר - סיפורי העבר השופכים אור על ההווה וסיפורי ההווה השופכים אור על העבר. אהבתי אותו מאד (פרט לשמו הלא מתוחכם). הוא זכה בפרס The General Bank Prize ההולנדי. יש בו אלמנט של מתח - גם אנחנו רוצים לדעת מי הוא היה. ובמובן הזה הסוף הפתיע אותי לגמרי. אבל עיקר הסיפור הוא המתח בין העמדות המוצהרות לבין אלה הנחשפות להן כאשר "האדם הנאור" מפנה את השטח לניאנדרטל שלא מבין חוכמות...

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על פרי התאווה