ביקורת ספרותית על מיתרי הלב - הלב #2 מאת יאן-פיליפ סנדקר
ספר מעולה

---

הקסם וההיטמעות לתוך ספר המשך (בד"כ גם סרט), כמעט ולא קורה לי וליבי ממאן ולא נשבה שוב בפלאות עלילה שמתמשכת בספרי המשך ללא קץ, למרות הפירוטכניקה ושאר ברקים ורעמים וצלצולים חדשים כביכול.

לא כן בספר הפשוט, הכנה והחודר כל הזה. הוא ממשיך ומתנגן לי על מיתרי הלב.
העולם שלנו, המערבי "החופשי", המתוכנת, המתוכנן ונטול רגשות אנושיים שלא ניתן לכמת, מעומת בין דפי הספר עם עולם הפוך: מזרחי, מנותק לגמרי משאר העולם מכורח המציאות הפוליטית הכפויה מזה עשרות שנים. מיינאמר (בורמה פעם) היא מדינה שתושביה (למעט הכת הצבאית השלטת ומעגליה) חיים בחלום. למרביתם זהו חלום לא קל, אפילו מסוייט. אבל דוקא הקושי העצום שבעצם השרידה מוציא את כל האנושי הטוב, הרחום, הפטאלי טוטאלי והמהנה של החיים, כשגם המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. הרקע של גשם בעיתו, חיות משק בית חופשיות ופרי אדמה טבעי ומריח, קולות הטבע כמו גשם, רוח ומשק כנפי פרפרים עושים לי (ולחלק מהקוראים) משהו. כאסאח לא הוגן עם מיזוג אויר, חדרים לבנים מרובעים בקומה 34 וכו'
גיבורי הסיפור המקומיים מסתמכים בחיי היומיום על אינטואיציה אישית, דחפים נפשיים ורגשות עזים. דרישותיהם הצנועות מהחיים בכלל ומהחומריות בפרט הם כה שוליים, כאילו שלא לקחת יותר מידי או להפריע למהלכו של העולם. ניגוד משווע לגישה המערבית החמדנית ודת הכסף השובה כל.
אך עיקר הפואנטה בספר: שדוקא כל הענווה והצנע עד רעב, מאפשרים להם לפתוח לב גדול לאהבה. אהבת אמת עזה בין בני זוג, בין אדם לרעהו, שכנו, כפרו. אפילו אמונותיו הטפלות.
וככל שירבו הקשיים, עול הרודנות המושחתת והקטסטרופית שם במדינה, רשע (אי)הבחירה השטנית, הבלתי אנושית שנכפית ע"י הצבא,
כן תגבר ותאיר ההזדככות העל-אנושית הפנימית והרגשית של אמנות ההקשבה לפעימות האהבה ומיתרי הלב.

» ביקורות נוספות של מ-פיש
» ביקורות נוספות על מיתרי הלב - הלב #2