יש ספרים שאנחנו קוראים ומאוד רוצים להגיע לסופם ולוא רק כדי לדעת מה עלה בגורל גיבורי הספר. בספר הזה קרה לי ההיפך... לא רציתי להגיע לסוף הספר. פשוט לא רציתי להגיע לעמוד 350 שזהו העמוד האחרון בספר.
למה דבר הדבר דומה? כשאתה יושב במסעדה טובה ואוכל תבשיל כל כך טעים, אתה נוגע בו בזהירות בקצה המזלג טועם, מעביר ומגלגל את חלקיקי התבשיל בפיך ושוב טועם. אתה נזהר, אתה לא רוצה לקלקל ואתה אוכל לאט, לועס ומתענג על כל ביס, רק שלא יסתלק מהצלחת ויבלע בתוכך כלא היה.
מי שקרא את הספר הראשון: "אמנות ההקשבה לפעימות הלב" יודע בדיוק למה כוונתי. בחלקו השני של הספר הנוכחי חשבתי לרגע שהספר הראשון יותר טוב... אני חוזרת בי. הספר הזה אף עולה על קודמו.
עשר שנים חלפו מאז יוליה חזרה מבורמה לאחר שיצאה לחפש את אביה ומצאה את או-בה. (אחיה).
ב-9.11.2006 מקבלת יוליה מכתב מאחיה או-בה. המכתב נוחת במשרדה: "סימון את קונס" ובד בבד היא נקראת לישיבת שותפים חשובה שבמהלכה מושמע קול פנימי המזהיר אותה: "תיזהרי מהם". (עמוד 14).
"אף מילה. אף לא אחת. קשה לי לנשום. מהיכן מגיע הקול הזה? מי דיבר אלי? מה היא רוצה? מדוע עלי להיזהר מהקולגות שלי?"
יוליה נהגה להתכתב עם אחיה. הפצרותיה באחיה שיגיע לניו-יורק לא נשאו פרי ומאידך היא שאלה את עצמה: "מדוע אנחנו דוחים לעתים כה קרובות את החשוב לנו ביותר? לא היתה לי תשובה על כך. בימים הקרובים אכתוב לו מכתב מפורט". (ציטוט מעמוד 24)
ממיכאל בן זוגה שהתגוררה עימו 4 שנים נפרדה והקול שאל: "מדוע אין לך ילדים? למה את לבד? איפה אימך? איפה אביך?" הקול הפנימי שאל שאלות, הזהיר והמשיך להטריד את יוליה.
יוליה נאלצת לפנות לעזרת אנשי הרפואה ולא מכאן קיבלה פתרון לקול הפנימי. חברתה מפנה את יוליה לנזיר בודהיסטי. במפגש עם הנזיר מוטלת על יוליה משימה.
עמוד 77: "הנזיר חדל לדבר והסתכל בי ארוכות. "את חייבת לגלות מי היתה האישה הזאת. את חייבת לגלות מדוע מתה. כך ורק כך יש לך סיכוי להגיע אל המנוחה. ואז היא תוכל לעזוב את גופך. אבל את תצאי למסע ארוך. מסע שאינך יודעת לאן יוביל אותך האם את רוצה בכך?"...
כאן מתחיל גם המסע שלי יחד עם יוליה למצוא את האישה הבורמזית שעומדת מאחורי הקול המסתורי המדבר אל יוליה... יוליה לוקחת אותי איתה ואנחנו טסות יחדיו לקואלאו לבקר את או-בה.
בורמה זו ארץ מעניינת, שונה מהמערב המוכר למול נופי הטבע הפראי עומדים גם המוות, העוני והשלטון הדיקטטורי.
או-בה מפגיש את יוליה עם אישה בבורמה בשם קין קין שמגוללת בפניה את סיפור על אישה כפרית – נו-נו (נו-נו היתה אחותה של קין קין). אישה ענייה שאיבדה את בעלה ונאלצת להחליט בין שני בנים. תוך כדי הסיפור אנחנו נחשפים לאורך החיים בבורמה, השלטון הצבאי, קשיי הפרנסה, העוני והפשטות.
הספר מחולק ל-3 חלקים והוא מורכב משני סיפורים. הסיפור של יוליה והקול הנשי המדבר אליה.
מאוד אהבתי והתחברתי איך שהסופר הצליח לשלב יפה את העבר וההווה יחדיו.
יש בספר תיאורים לא קלים, החלטות קשות ומסוכנות, התמודדות יום יומית של חיים מרים, ותיאורים נוקשים שמרטיטים את "מיתרי הלב". יחד עם זאת, לי היה מאוד מעניין להיחשף מעט להיסטוריה של בורמה, תיאורי הנוף והטבע הפראי... זה כתוב כ"כ יפה שלפעמים דמיינתי את עצמי יושבת באותה בקתה יחד עם יוליה, או-בה וטר-טר. בהחלט חיים של עולם אחר... עולם שהיה ולא קיים כאן.
הספר הזה הוא עונג אמיתי עם כתיבה קולחת, זורמת, משפטים סגורים וברורים מתובל בהמון משפטי חוכמה מלאי תובנות שחלק קטן מהם אצטט בהמשך.
ציטוט עמוד 126: "אותם דברים שרוקנו את החיים מההיגיון שבהם, כפי שהמלח מרוקן את הגוף מהנוזלים שלו עד שהוא גווע".
ציטוט עמוד 189: "יש לנו הכוח להשתנות. אנחנו לא נידונים להישאר מי שאנחנו. בזאת איש מלבדנו לא יוכל לעזור לנו."
ציטוט עמוד 248: "קשה לי להאמין. אינטואיציה היא הזיכרון הבלתי-משוחד שהותירו החוויות שלנו. מוטל עלינו רק להקשיב היטב למה שהיא אומרת לנו. בחיוך הוסיף ואמר: לפעמים היא מדברת בצורה לא ברורה מספיק. או שהיא אומרת דברים שאנחנו לא אוהבים לשמוע. אך זה לא עושה אותם כוזבים."
ציטוט עמוד 292: "או-בה אמר לי פעם. אנחנו מזהים אהבה רק כאשר היא משקפת את הדימוי שיש לנו ממנה. אנחנו מקווים שיאהבו אותנו בדרך שבה אנחנו בעצמנו אוהבים. כל דרך אחרת מרתיעה אותנו".
ציטוט עמוד 135: "רק מי שאוהב ונאהב יכול לסלוח. ורק מי שסולח הוא אדם חופשי. מי שמוחל אינו שבוי עוד". (איזה משפט חכם נבון, שנון וכל-כך ישים).
ציטוט עמוד 329: "מתישהו נעלמה מתוכי כל המרירות. הזעם והתרעומת כלפי החיים, האלימות והשנאה, יבשו. כמו נחל שאין לו עוד מעיין המספק לו מים."
ועוד ציטוט לסיום מעמוד 332: "אני חייב ללכת, כי אני חושש שקצב לבי ילך וישתבש אם נמשיך להיות יחד."
לצערי הספר נגמר לי מהר כמו חלום טוב שרוצים לחזור אליו עוד ועוד. אולי יהיה גם ספר שלישי... הייתי מאוד רוצה המשך...
תודה ליאן-פיליפ סנדקר שהצליח כל כך יפה לנגן על מיתרי הלב שלי עם הספר הזה.
לי יניני


















