ביקורת ספרותית על שובו של סרן ג'ון אמט מאת אליזבת ספלר
ספר מעולה

---

אחרי שיעל כתבה את הביקורת שלה הלכתי לחפש את הספר. מצאתי ולא התאכזבתי.
הספר כתוב בסגנון אנגלי עד שכמעט יכולתי לשמוע את הקוקנית המדוברת בין גיבוריו, המקפידים להתייחס למוצאו הוולשי או הסקוטי של איש הממלכה המאוחדת. התקופה - אחרי מלחמת העולם הראשונה - הייתה עדיין תמימה ואיטית למרות ששלוות האנגלים החלה להיסדק אחרי "המלחמה העממית" הראשונה.
אז יש לנו כאן הכל - את אורח החיים הבריטי על היבטיו החיוביים והשליליים, אדונים ופועלים ומשרתים, אחוות של בוגרי אוניברסיטאות, סיפורי אהבה בסגנון אנגלי מאופק ובעיקר נוכחות כבדה מאד של מלחמת העולם הראשונה.
המלחמה שבה, כפי שמעיד אחד הגיבורים, נלחמו כולם - גם הנגן של התזמורת וגם הטבח, נלחמו כולם - בני כל המעמדות למרות שרק לבני המעמד העליון היה מותר להיות קצינים. ובעיקר - מתו כולם בחפירות ובקרב השקוע בבוץ האינסופי של תעלות קשר ארוכות.
הסופרת הטיבה לתאר את תיאורי הקרב ואת תחושות החיילים, כך שהספר בהחלט יכול לדבר גם אל הלוחמים שבינינו. ובדרך אגב יש כאן גם סיפור "כמו בלשי" עם סוף מפתיע אבל מאד בריטי.
אז הספר בהחלט מומלץ ובחום.

» ביקורות נוספות של עומר ציוני
» ביקורות נוספות על שובו של סרן ג'ון אמט