זה איננו ספר זורם. הוא חוזר על עצמו, הוא ארוך, הכתיבה שלו קצת מנייריסטית, ובחירה מרכזית שעשה המתרגם לעברית היא בחירה שגויה בעיני, ועדיין- זה ספר מטלטל שחשוב שישראלים יהודים יקראו. בסיפור המסגרת השחרזאדי, יושב המספר, אח בבית חולים מתפורר במחנה הפליטים שתילא בביירות של שנות התשעים, וסועד אדם שהיה עבורו מעין דמות אב, קשיש שנמצא בתרדמת במצב סופני. הוא מדבר אליו בתקווה שיתעורר, ותוך כדי כך מספר את סיפורן של דמויות רבות של ערבים ילידי הצפון, מקצתם שנשארו בו אחרי 48, ומקצתם בני משפחתם ואף בני זוגם אשר הפכו לפליטים בלבנון ובירדן.
הסאגה הזאת מתארת את האירועים הטראומטים שעברו בני הגליל, החל מהפצצות חיל האוויר וכיבוש הכפרים, ההוצאות להורג של חלק מהתושבים שנמצאו בהם בזמן הכיבוש, הגירוש במשאיות, פיצוץ הבתים, הצעדות הבלתי נגמרות עם הקשישים והתינוקות בין הכפרים בניסיון למצוא מקום ללון בו, ולו תחת פיסות בד שנתלו בין ענפי המטעים, הרעב, ההתגנבויות הליליות לשדותיהם ובתיהם האסורים בניסיון למצוא משהו לאכול, ניסיונות שנגמרו לעיתים קרובות בירי ומוות, החיים הקשים תחת המשטר הצבאי של אלה שנותרו והפכו להיות "ערביי ישראל", ביניהם הנשים והגברים שהיו נעצרים ונלקחים לחקירות משפילות כדי לסחוט מהם פרטים על אודות בני משפחתם שעברו את הגבול, אנשים שהצליחו למרות הכל לשקם את חייהם בארץ מולדתם שהפכה להיות נשלטת בידי עם זר, אנשים שלמדו לאט לאט לדבר בשפתו של מי שהיה אויבם וניצח, לעבוד תחתיו ולחיות בקרבתו, אנשים שהצמיחו דור חדש של ילדים ונכדים, כאשר בני זוגם, שלא היו מסוגלים להשלים עם האובדן וההפסד, הצטרפו לפלוגות אש"פ בירדן ובלבנון וניסו להמשיך מעבר לגבול את "המהפכה הפלסטינית", תוך ניהול מאבק גרילה חמוש, אנכרוניסטי וחסר סיכוי, לעיתים נפשע, מול המציאות שהתגבשה כבר עשרות שנים קודם, כשהם שבויים בסיסמאות ובחלומות על "השחרור הקרוב", ומבזבזים באופן טרגי את חייהם. מעניינות במיוחד גם הופעותיהן של דמויות ישראליות בספר, רובן של מזרחיים שעברו להתגורר בגליל אחרי 48, שהמספר משתאה על הדואליות שלהן כקרובים ויריבים כאחד, אבל גם של אשכנזים שברחו מהתופת הנאצית באירופה.
זה ספר שעוסק בפן האישי של אנשים שנתפסים כיום כבעיה פוליטית שתובעת מאיתנו להתייחס אליה עם אג'נדה מסויימת- כל אחד ואחת עם עמדתו/ה, אבל הוא עצמו מסרב להצמד לאג'נדה נחרצת ול"פתרונות" פלקטיים, ובכך כוחו. הוא מצליח להעניק פנים ולהמחיש לנו את הרצף בין בני הארץ שחיו לצד היהודים שגרו בפלשתינה בזמן המנדט הבריטי, לבין הנשים והגברים ה"מפחידים" בעיני חלקנו, שחיים כיום במחנות הפליטים ואשר בשמם מבקשים את זכות השיבה.
