מצד אחד עוני, בערות, פשע, רעב ומהצד השני שפע בלתי נתפס. ואין אף טיפת חמלה. אדם בעל חוש צדק מפותח לא יכול שלא לחוש זעם נורא אל מול הפערים הכלכליים האלו, בין מדינות שונות ואפילו בין אוכלוסיות שונות באותה מדינה. נעמי קליין מצליחה לתרגם את תחושת הזעם לתחקיר מעמיק, מרתק ומטלטל על הגורמים השונים שהביאו לחוסר השוויון הקיצוני, ועל כך אני בעיקר אסיר תודה.
קומוניזם = דיקטטורה = פגיעה בזכויות אדם = עוני. זו המשוואה שכל אחד מכיר. נעמי קליין מוכיחה בספר שגם קפיטליזם, כשהוא מופיע בצורה קיצונית של מינימום התערבות ממשלתית, ניתן למימוש רק על ידי פגיעה אכזרית בזכויות אזרח בסיסיות, כשהדוגמה הקלסית לכך הם הדיקטטורות הצבאיות בדרום אמריקה, הזכורות לשמצה מתקופת המלחמה הקרה.
מעבר לכך, היא מראה כיצד נעשה שימוש באסונות טבע ומשברים כלכליים, כדי לכפות על אוכלוסיות הנמצאות בהלם, פתרונות כלכליים רדיקליים שלעולם לא היו עוברים בתקופה רגועה.
אהבתי מאד את היכולת של קליין לשלב בין הכלכלה הגבוהה במספרים לבין הכלכלה כסיפורים אנושיים, ובכך להמחיש שמאחורי המספרים הגדולים יש בני אדם, שגם להם יש זכות להתקיים בכבוד. רק מי שמבין זאת יכול לחולל שינוי ולחשוף את האמת המכוערת מאחורי הגרפים שמראים חץ שמצביע למעלה.
כמו ספרים דומים מסוגו, גם הספר הזה הוא מניפולטיבי מאד, וקליין לא תמיד מציגה את התמונה השלמה. מלבד זאת, קליין מבצעת דמוניזציה מוגזמת של התאגידים הגדולים ושל כלכלני השוק החופשי, ומילטון פרידמן בראשם. כמו כן יש בספר תיאורים קשים מאד של עינויים אכזריים, שגורמים לקושי רגשי רב במהלך הקריאה. כל אלו פוגמים מעט בספר, אך בסופו של דבר זהו ספר חובה לכל מי שמעוניין להבין לעומק את עוצמת הנזק שיכולה לחולל כלכלת שוק חופשית, כאשר היא משוחררת מפיקוח וריסון ממשלתי. וכן, זה גם הכיוון שאליו הולכת ישראל.

צר לי שבזמן כתיבת שורות אלו אני היחיד מבין מנויי סימניה אשר התייחס לספר, ולכן אני מבקש להאיץ בכל מי שקורא את השורות האלו: חושו וקראו את הספר!
ספר חשוב מאין כמוהו, שופך אור חדש על אותם עניינים שכל העת חגים מסביב לאוזנינו כזבובים מטרידים אך אנו בוחרים להתעלם מהם. אחד מאותם הספרים אשר עם סיום הקריאה בו, הקורא חש כי הוא מבין טוב יותר את הנעשה בעולמנו ועיניו נפקחו להבין את אשר ראה עד כה אך לא ידע להבחין.

חובה! חובה! חובה!
ולא רק למי שפוליטיקה עולמית בוערת בעצמותיו.
ניתוח מרתק וייחודי של הטורבו-קפיטליזם העכשווי. נעמי קליין תמיד כותבת באופן ממצה, מקיף ולא מתחנף. דעותיה לא תמיד קלות לעיכול, אבל היא לא מבקשת תמיכה אלא חשיפה ודיון.
במבט ראשון נראה כאילו מדובר בעוד תאוריית "קונספירציה" (הקפיטליזם "ממנף" אסונות בקנה מידה גדול כדי ליצור תנאי שטח חדשים להתפשטותו, להעמקתו ובעיקר לחלוקה מחודשת ולא שוויונית של נכסים), אך כל מי שבקיא אפילו באופן שטחי במציאות הפוליטית העולמית, וגם המקומית, יכול לאשר את תחזיותיה ואת ניתוחיה המדויקים. והכול מגובה בעובדות.

כמובן שמילטון פרידמן לא הניע את החוטים בעצמו, הוא בסך הכל היה ליצן נלעג שעשה הצגה כאילו לשיטת השחיתות של גניבת הציבור יש תאוריה כלכלית ו"מדע" מאחוריה...
רוקפלר טען שההשקעה הטובה ביותר שלו היתה בתמיכה באוניברסיטאות ובמיוחד בחוגים לכלכלה, מסתבר שיש אנשים שבולעים שקרים כשבאים אליהם עם תעודה ממוסד "מוסמך"

אם מישהו רוצה להבין את הסביבה הכלכלית-מדינית בה אנחנו חיים, הוא חייב לקרוא את הספר הזה. למרות רמתו הגבוהה ותוכנו המורכב, הספר מחדד את ההבנה לגבי גישות של מדינות, פוליטיקאים ועוזריהם בכל הקשור לכלכלה מדינית. עוצמתה של אסכולת שיקאגו והשפעתה הישירה על חיי כל אחד ואחד מאיתנו ניתנת להבנה רק אחרי קריאת הספר. ספר ממומלץ מאד!

נעמי קליין מציעה בספר זה תיאוריה שבה יש כוחות קפיטליסטים שמנצלים אסונות כדי לקדם את עצמם.
זה ממש לא חידוש.
נזכור כדוגמה את מתעשרי קו ברלב.
הטענה שלה כי כוחות אלו באים מבית מדרשו של מילטון פרידמן. ואני מוכן לקבל גם את זה.
החלק השלישי הוא ניצול אסונות.כלומר ברגע שכולם כואבים את אסונם, מימשל או אירגון מנצל את הענין לקדם את מטרותיו. וזה גם הגיוני.
החלק שלא מסתדר לי הוא שחלק מהאסונות נגרמים על ידי המימשל כדי לקדם את הקפיטליזם.
הרי ידוע כי הסינים מורגלים בהיסטוריה שלהם בחיסול מתנגדים.ופינושה עשה את מעשיו לא בשם העקרון הקפיטליסטי, אלא כדי לשמר אתהשלטון שלו.
הגליות בתיאוריות הכלכליות כל כך גדולה שלא נותר אלא לקוות כיימצא פתרון ביניים שיכיל מרכיבים מתיאוריות שונות כדרך לחיות בה.