בית.
מילה, מושג ורעיון הטבועים בכל אחת ואחד מאיתנו מרגע היוולדו. לכולנו יש בית, מנטלי או פיזי ולרוב את שניהם.
משום כך, קשה לנו להבין מי שאין לו בית, עם כל הרצון. זאת ועוד - קשה לנו להבין את מי שאין לו בית ואומר שהבית שלו הוא הבית בו אנו גרים כעת.
אני לא בעד פלשתינאים. נלחמתי בהם מחצית מחיי, מהמישורים הצרובים שמחוץ לצור והגאיות המחורצים של הליטני, עבור בשכם, חברון וטול-כארם וכלה בסמטאות הקלסטרופוביות של שג'אעייה וחאן יונס.
אבל בכל פעם שאני קורא את סכאכיני, כנפאני, דרוויש או אחר מהם, אני מנסה להבין, מנסה לראות מעבר, מנסה לדעת מה זה להיות חסר בית.
הספר הזה של ח'ורי הוא בסיס מצוין לכל מי שלא קרא עדיין את "הצד שלהם". ספר שפורש בפני הקורא את הטרגדיה הפלשתינאית ומסביר בעצם, למה גם לנינים של כולנו לא יהיה כאן שקט.


















