“מצד אחד עוני, בערות, פשע, רעב ומהצד השני שפע בלתי נתפס. ואין אף טיפת חמלה. אדם בעל חוש צדק מפותח לא יכול שלא לחוש זעם נורא אל מול הפערים הכלכליים האלו, בין מדינות שונות ואפילו בין אוכלוסיות שונות באותה מדינה. נעמי קליין מצליחה לתרגם את תחושת הזעם לתחקיר מעמיק, מרתק ומטלטל על הגורמים השונים שהביאו לחוסר השוויון הקיצוני, ועל כך אני בעיקר אסיר תודה.
קומוניזם = דיקטטורה = פגיעה בזכויות אדם = עוני. זו”
