ביקורת ספרותית על שם הורד מאת אומברטו אקו
ספר טוב

---

"שם הורד" מתרחש במנזר בנדיקטני של ימי הביניים, אליו מגיעים נזיר בולט בחיי הפוליטיקה של איטליה באותה תקופה, וחניכו הנקרא אדסו ומפיו מסופר הסיפור, שנים רבות אח"כ, על מנת להשתתף בועידה תיאולוגית חשובה שנועדה לגשר על חילוקי דעות בין האפיפיור והמסדר הפרנסיצקני - ובין לבין גם לנהל חקירה אודות שורת מעשי רצח בלתי מפוענחים המתרחשת במנזר.
היה לי מאד קשה, במאת העמודים הראשונים, להכנס לעלילה, להבין עד הסוף ולרצות לקרוא יותר, בעיקר בגלל האווירה הנוצרית של ימי הביניים ובגלל ריבוי הויכוחים והדיונים התיאולוגים-פוליטיים שנוגעים לעולם שמעולם לא הכרתי ושבמושגים שלו איני מתמצאת. ובכל זאת, לאחר שצלחתי את מספר העמודים הנ"ל, מצאתי ספר טוב, אפילו טוב מאד.
משם ואילך נראה שאפילו הדיונים, המהווים לדעתי מחצית מהספר בערך, מתחילים להיות מובנים יותר עם הכניסה המאוחרת לאווירה המיוחדת השורה בספר זה, ואפילו מעניינים ותורמים. מדובר בספר שהוא חצי אנציקלופדיה או מאמר אקדמי, ושקורה והעלילה לעיתים מחווירה על רקע הידע המוצע בו. לכן - מי שמתעקש על ספר עלילתי במאת האחוזים עדיף שלא יקרא את הספר, בעיקר כי אני מאמינה שערכו ירד ללא אותו ידע מדובר.
מבחינת עלילה - אני חושבת שזהו אחד הסיפורים המותחים שקראתי. כל כך הרבה רוצחים אפשריים כך שלא משנה מי יתגלה כרוצח האמיתי, ההפתעה מובטחת. הנזיר ויליאם המנהל את החקירה משתמש בשיטות מעניינות ולפעמים אפילו משעשעות על מנת להתחקות אחרי הרמזים שהרוצח מותיר אחריו שלא במתכוון ומלמד אותנו שעם קצת חשיבה וזמן ניתן לפענח הכל, אפילו מבלי להשתמש בכלים הבסיסיים ביותר.
בין לבין אנחנו עדים לחילוקי דעות וספקות תיאולוגיים רבים, חלקם בדוגמת ויכוח ציבורי, חלקם בשיחות השקטות שבין כותלי המנזר ומיעוטם, או שמא רובם, בנבכי מוחם הקודח והאנושי של הנזירים- כולם מובילים לסוף הבלתי נמנע בו יפקפק איש דת בקיומו של אלוהים ובנכונות הנצרות והדת.
בגלל האווירה המיוחדת שבספר, וגם בגלל הסוף המעט מזעזע, כשסיימתי את הספר היה לי קשה 'להתעורר' ממנו וחשבתי עליו זמן רב לאחר סיומו - מה שבעיניי הוא סממן לספר טוב במיוחד.
בגדול - ספר לאנשים צמאי ידע המחפשים סיפור טוב, וההפך. עם קצת סבלנות- הקריאה משתלמת ביותר. מומלץ.

» ביקורות נוספות של עתליה
» ביקורות נוספות על שם הורד