ביקורת ספרותית על אידיופתיה מאת סאם ביירס
ספר טוב

---

שנות השלושים האבודות

שנות השלושים שלנו אמורות להיות אלו שיתנו לנו את העוגן, את הבסיס שעליו נבנה את חיינו, כמו עבודה מסודרת, משפחה וילדים, אך יש כאלה שמסיבות שונות לא הצליחו בזה. זה מה שקורה בספר הביכורים המפתיע של סאם ביירס, מבקר ספרות אנגלי צעיר.

שלוש דמויות בני שלושים ומשהו לוקחות בו חלק פעיל במיוחד לצד מספר דמויות משנה. קתרין שנעזבה ע"י דניאל לאחר חמש שנות חברות ומוצאת טעם לחייה כשהיא מגלה שהיא בהריון מחברה החדש וחושבת ברצינות על משפחה. האקס שלה דניאל שחי כעת גם עם חברה חדשה ולא בטוח אם הם בכלל מתאימים, וחברם נייתן שהיה מאוהב פעם בקתרין והשתחרר כעת מאשפוז פסיכיאטרי.

הרבה עלילה אין בספר, מה שכן, יש בו הרבה שיחות מעניינות (חלקם סתמיות) ששופכות אור על חייהם ומערכות היחסים של השלושה. ויש גם מחלה מסתורית שפוגעת בפרות וההקבלה המעניינת שעושה אתה ביירס לבני האדם שנראית יפה על הכריכה.

זה ספר מאוד ראליסטי ולכן קל להזדהות עם הדמויות שרוצות להצליח בחיים אבל משהו מונע מהן זאת. לא הרבה סופרים מספרים על החיים כמו שהם מבלי להתפלסף וליפות אותם, ביירס עושה את יפה ומציג את האמת (הקשה) בפנים עם לא מעט הומור, כך שהוא גם מצחיק למרות העצב והבדידות שיש בו.

ספר טוב שכדאי ושווה להקדיש לו זמן במיוחד אם אתם בני שלושים ומשהו.

» ביקורות נוספות של חובב ספרות
» ביקורות נוספות על אידיופתיה