ביקורת ספרותית על מן המדבר והלבנון מאת עשהאל לובוצקי
ספר טוב

---

אני מתלבטת מאיפה להתחיל כי יש לי הרבה מה לכתוב על הספר, אז אתחיל בעובדה שספרים מסוג כזה לא מותירים את העיניים שלי יבשות. ולמרות שהם גורמים לי להזיל הרבה דמעות- הם מחזקים אותי בצורה שאי אפשר לתאר במילים.
אני ממליצה גם לקרוא את הספרים "בלבב פנימה" (אהרון קרוב), "מכתבים לטליה" (דב אינדיג), "וקראתם דרור" (רונית לוינשטיין-מלץ) ו"שירת מרים" (סמדר שיר). אלה ספרים חשובים בסגנון דומה, שהופכים את השמות שאנחנו כבר התרגלנו לשמוע למוחשיים ומשמעותיים יותר.
הספר בעיקרו מחולק לשני חלקים- הראשון יותר מתרכז במלחמת לבנון השנייה מנקודת מבטו של עשהאל לובוצקי, קצין בגדוד 51 של חטיבת גולני. מתאר את הלחימה, הן בפן הטכני והן בפן הרגשי האישי.
יש הרבה תוכן שכתוב בצורה צבאית, הרבה מושגים והתרחשויות, שאני מניחה שחיילים קרביים יותר יצליחו להבין ובעקבות כך להתחבר יותר מהאזרח הרגיל שחסר את הרקע הצבאי.
מסופר שם גם על רועי קליין ז"ל, שמהווה סיפור גבורה כשלעצמו, יחד עם שאר החיילים היקרים והקדושים, שמסרו נפשם למען המדינה ואזרחיה.
החלק השני עוסק בשיקום שלו בבתי- החולים השונים. בחלק זה גם כן מתוארת מלחמה- מלחמתו היומיומית של עשהאל להשתקם ולבחור בחיים למרות כל הקשיים. הוא עשה זאת בצורה מעוררת השראה והערצה, עם כוחות נפש עצומים והרבה אופטימיות ואמונה.
היו הרבה דברים שבהם הרגשתי חיבור ברמה אישית- מספרים שנגעו גם אליי בתקופה זו או אחרת של חיי:
גדוד 51 של גולני- גם אחי שירת כמפקד בגדוד זה.
חטיבה 188 ("ברק"), גדוד 53, גדוד 74, אביבים... כחיילת במסגרת הכשרתי סופחתי לתקופה קצרצרה בחטיבה ומשום כך זכיתי גם לבקר בגדודיה ובאוגדה.
חלק מתקופת השירות הצבאי שלו חפפה לשלי (אנחנו כמעט באותה שכבת גיל), ובשנת השחרור שלי במסגרת עבודתי אף החלפתי לוחם שגוייס למילואים למלחמת לבנון השנייה (ב-2006).
מעבר לעובדה שהדברים גרמו לי לדמיין בראש תמונות מוחשיות יותר, הם נתנו לי נקודה למחשבה מאוד חזקה. בזמן שאני בדיוק התחלתי את לימודיי האקדמיים אחרי השחרור מהצבא, התבכיינתי הרבה והתמודדתי עם קשיים אקדמיים כאלה ואחרים כמו מבחן קריטי בתואר.
בדיוק במקביל אליי, עשהאל התמודד עם השאלה האם לעשות קטיעה לרגלו שנפצעה קשה בקרב או לנסות להצילה. וזה כמובן בלי להתייחס להתמודדות עם החברים שנהרגו בקרב, ביניהם עמיחי מרחביה ז"ל, שהיה חברו הקרוב ושנאלץ לראות אותו במצב שכבר החזיר נשמתו לבורא.
הדברים הקשים האלה מכריחים אותך להיכנס לפרופורציות נכונות בחיים ולהעריך את מה שיש לך, כי לראות בשתי עיניים, לשמוע באוזניים, ללכת על הרגליים, להשתמש בידיים, להיות צלול במחשבה והרשימה ארוכה... כל אלה לא ברורים מאליהם. וכשאדם מגיע למצבים שבהם איבד או ראה אחרים מאבדים משהו- הוא מבין כמה בר מזל שהוא זכה בהם. מלכתחילה וק"ו מחדש.
עשהאל ציין בספרו, שלאורך כל המסלול דיברו רבות על המשמעות של להיות לוחם, להבין מהו ערך הרעות, להגן על המדינה, לאהוב את הארץ ולשמור עליה. ערכים רבים נראים לעתים באימונים ובתנאי הבסיס רחוקים ומעורפלים, והנה לפתע כשנקראים לקרב- ערכים אלו מקבלים חיים ומשמעות מחודשים.
עשהאל ושכמותו אלו אנשים שהתברכה בהם ארץ ישראל. אנשים שהופכים מילים למעשים וחזון למציאות, אנשים שרואים את טובת הכלל הרבה לפני טובתם האישית. אנשים שדווקא מהמקום הנמוך, הפגוע, שנמצא למטה- מצליחים לעלות ולהעלות איתם אחרים למעלה.
אשרי העם שאלה בניו.
יהי זכר הנופלים ברוך. רפואה שלמה ומהירה לכל הפצועים שלנו.
ומי יתן ויתקיים כבר הפסוק: "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

ספר חובה.

» ביקורות נוספות של גילת
» ביקורות נוספות על מן המדבר והלבנון