לא הצלחתי להיסחף עם הסיפור פה. זה לא אומר כלום על צ'יילד - שכתיבתו אינה נופלת מרמתה בספרים אחרים שלו שכן סחפו אותי - זה כנראה אומר משהו עלי ועל יכולתי המתמשכת להיכנס לסיפור כזה, לזנוח את הספקנות ההכרחית ולהיטמע בתוכו. היות וזה לא קרה, קראתי את הספר בחלק מהמוח, ושיחררתי את החלקים האחרים להרהר בתובנות, מה שיכול להרוג ספר מתח מהר מאד.
חשבתי על עיצוב תפקידים גבריים ונשיים בספרות ודרכה בציפיות האנשים, ובמציאות. ריצ'ר הוא גבר גדול, חזק, עם יכולת מצויינת בשימוש באגרופיו - וגם בשכלו. הוא אינו (חס וחלילה!) פחדן הבורח מקרב, או - עוד יותר חס וחלילה - מחשב חישובים ומעמיד את טובתו האישית מעל הצלת "הטובים" מידי "הרעים" - גם כש"הטובים" אינם מוכרים לו אישית. נשמע בדיוק מה שהגבר הממוצע מצופה לעשות, לא?...
הדמויות הנשיות של צ'יילד מורכבות קצת יותר. הוא אינו נופל בפח "האשה הקטנה והמעריצה". הגיבורות הנשיות שלו הן נשים מלוטשות, לא צעירות מאד ולא פתיות, כישרוניות בתחומן, נחושות ואמיצות. הן רק טיפ טיפה פחות מריצ'ר: קצת פחות מרחיקות ראות ממנו, מבינות את המצב קצת אחריו וזקוקות לדירבונו כדי להשתכנע שאם יפעלו בניגוד לכללי המערכת בה הן עובדות, יעשו רק טוב לעצמן ולמערכת וגם יצילו את העולם על הדרך.
צ'יילד גם אינו נופל בדרך כלל במלכודת הרומן - היחסים בין ריצ'ר לגיבורות מלאי כבוד הדדי והערכה, הרומן מרחף פה מעל ומסביב אבל לא קורה - גם כי אם השותפה לרומן תהרג צ'יילד ייאלץ לעבוד קשה כדי להוציא את ריצ'ר מהמשבר, וגם כי קשה לתזמר רומן שיסתיים בצורה חיובית, ולא יחייב את הגיבור להתחייב, כל זה ב 430 עמודים... בשלושת הספרים האחרונים שלו שקראתי ריצ'ר נוסע לקראת רומן אפשרי שיקרה - או שלא - בוירג'יניה, שהיא יעדו גם בספר הזה.
הספר הזה מרתק לקריאה כמו קודמיו - עם הכתיבה הבוטחת, עיצוב המצבים לתוכם נכנס הגיבור, הסיפור הקולח והמרתק הלוקח בחשבון את אמריקה - מולדתו המאמצת של הסופר - זו שאחרי ה 11 בספטמבר ההוא, מתקשה להעמיד פני דמוקרטיה ומכפיפה את זכויות האדם המהוללות לכל מיני רשויות אכיפה וחוקים עוקפים. והנסיונות בהם עומד הגיבור? מה אני יודעת, אולי ככה זה לגברים מסוקסים ששירתו כחוקרים במשטרה הצבאית. המגדר שלי כנראה אינו מאפשר לי לשפוט את ההיתכנות של כל זה.

















