ביקורת ספרותית על מבוקש - ג'ק ריצ'ר #18 מאת לי צ'יילד
ספר מעולה

---

"מבוקש" הוא הספר השבעה-עשר בסדרת ספרים מאת הסופר הבריטי לי צ'יילד, אודות ג'ק ריצ'ר, החייל לשעבר, החוקר פרטי והמקבילה הספרותית לקלינט איסטווד, המנהל חיי נווד, בלי התקשרויות ומחויבויות וללא עבודה קבועה, אשר מתקיים מן הפנסיה הצבאית שלו. ריצ'ר הוא איש פעולה ובשעת הצורך אף איש אגרוף, אך בעל לשון שנונה. הוא אינו חושש ליטול את עשיית הצדק לידיו. הספר, שהינו המשכם של "61 שעות" ו-"שווה למות בשביל זה", ממשיך כמעט מן הנקודה שבה הקודם הסתיים. ריצ'ר ממשיך במסעו לווירג'יניה בכדי לפגוש את סוזן טרנר, אשר מפקדת כעת על יחידתו הישנה במשטרה הצבאית. אירועי הספר הקודם בעיירה בערבות נברסקה הותירו את ריצ'ר עם אף שבור.

בלילה אפל בכביש המהיר בקנזס עולה ריצ'ר על טרמפ שיביא אותו למקום שאליו לא התכוון להגיע ויפגיש אותו עם צרות מהסוג המוכר. ברכב ארבעה אנשים. הנהג מתרכז בדרך, הנוסע לידו מספר סיפורים. במושב האחורי אישה שקטה וחוששת, וריצ'ר, כואב ודואב מאירועי הספר הקודם, לצדה. במקביל מתגלה גופת אדם שנדקר למוות לאחר שנראה לאחרונה בלוויית שני גברים. זה נראה כמו עבודה של מקצוען, והאף־בי־איי נכנס לפעולה בלי לחשוף את זהות הנרצח. ריצ´ר, שרק רצה טרמפ לווירג´יניה, מוצא את עצמו מסובך ברשת של שקרים ומזימות, שגורמת לו לפעול כנגד שני הצדדים במקביל. בעוד רשויות החוק מנהלות מצוד אחר הרכב ויושביו, מנסה ריצ'ר לחבר את חלקי הפאזל.

גיבור הסדרה הוא ג'ק ריצ'ר, רב-סרן בדימוס בצבא ארצות הברית, אשר שירת כחוקר במשטרה הצבאית ונחשב לחוקר קשוח וישר, שלו מוח אנליטי חריף. זהו, כאמור, הספר השבעה-עשר בסדרה, ומי שקורא אותה על פי הסדר (וגם מי שלחלופין קורא אותם באקראי כמוני) לא יכול שלא להתמכר. "ג'ק ריצ´ר הוא קלינט איסטווד, מל גיבסון וברוס ויליס באדם אחד, סופרמן המתאים לזמננו." (מתוך ביקורת שפורסמה ב"אייריש טיימס") ולא בלי צדק. חלק מן הספרים, וזה ביניהם, כתובים בגוף שלישי, וחלקם בגוף ראשון, מנקודת מבטו של ג'ק ריצ'ר. אישית, אני מעדיף את האחרונים (ובהם "מחר תמות" וה- "הפרשה") אולם אל יובן לא נכון גם בין הספרים שכתובים בגוף שלישי ישנם כמה הבולטים שבספרי הסדרה (למשל "הצלף").

ריצ'ר הוא גבר גבוה, גדל גוף וחזק שבעברו ניהל חקירות רבות הקשורות לפרשיות מודיעין חשאיות ולביטחון הלאומי האמריקני: ״באמת היית שוטר צבאי?״ שאלה דלפואנסו. ריצ׳ר לא ענה. ״כן, הוא היה,״ ענתה סורנסון. ״ראיתי את התיק שלו. הוא קיבל שישה עיטורים. כוכב הכסף, מדליית השירות המצטיין, לגיון הכבוד, מדליית החייל, כוכב הארד ולב הארגמן.״
״כולנו קיבלנו עיטורים," אמר ריצ'ר. "אל תייחסי לזה יותר מדי חשיבות." (עמוד 319) הוא שנון, ציני וקשוח כפלדה. לאורך סדרת הספרים מוכיח ריצ'ר כי הוא בעל מיומנות גבוהה בקרב מגע וכן צלף הבקי היטב בשימוש באקדח ורובה ולא מהסס ללחוץ על ההדק: "ריצ'ר הרים את הגלוק וירה לו בפנים, ישר אחרי אחת." (עמוד 412)

את הספר הזה קראתי בעת שהייתי בטיול בנפאל ונהניתי ממנו מאוד. לטעמי הוא מהטובים בסדרה בעיקר בשל רמת המתח הגבוהה עליה שומר הסופר לאורך הספר, ושילוב מוצלח בין אלמנטים השייכים לתחום הביון והלוחמה בטרור לבין חקירה מן התחום הפלילי קרימינולוגי. הסיפור עובד! קשה שלא להתחבר לעלילה ולרצות לקרוא כיצד ריצ'ר מנצח את הרעים. צ'יילד טווה סיפור מתח טוב ואמין שנעים לקרוא. מומלץ!!!

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על מבוקש - ג'ק ריצ'ר #18