ביקורת ספרותית על אם יש גן עדן מאת רון לשם
ספר מעולה

---

איזה כיף זה לקבל צו ראשון...ואיזה פחד זה לקבל צו ראשון....
ואיזה נחמד לקבל צו גיוס...ואיזה מלחיץ לקבל צו גיוס
וכמה טוב להיכנס למערכת הזאת שקוראים לה צה''ל...ומעולם לא פגשתי מערכת יותר מטומטמת מאשר לשכת הגיוס
כמה גדולה המילה הזאת צה''ל כמה היא מלחיצה מפחידה אבל באותה מידה מעוררת כבוד יראה אפשר להגיד הרבה על הצבא באופן כללי ובאופן ספציפי במדינת ישראל בה מה לעשות עד כמה שהדור השתנה הערכים השתנו צה''ל עדיין חלק מרכזי בחיים של כולנו גברים ונשים כאחד חילוניים ודתיים עשירים ועניים
אפשר להגיד על הצבא הזה המון שהוא בזבזני ולא יעיל במיוחד בכספים שלא מתגמלים מספיק את החיילים הקרביים שהוא עדיין בעבר שמרבית המשרתים שתפגוש בחייך אינם בדיוק מאור לגולה שהוא לא נותן מקום ליחיד ואינו מטפל בחייל הפשוט ועוד דברים רבים..
אך אפשר לומר עוד המון דברים טובים שהוא מבגר מלמד אחריות מחזק ביטחון עצמי של אנשים צעירים בונה מלמד ומחנך בונה את האישיות של האדם ומאחד את כולנו כחברה כי אין מה לעשות כדי להיות חלק מהחברה הישראלית הדרך עוברת דרך הצבא דרך המארבים והמלחמות המשותפות הוא מלמד אנשים שעד לא מזמן היו תיכוניסטיים מפונקים מזה חיים ומזה מוות ולעולם לא יהיו חברים יותר טובים מאשר אלו ששירתו איתך
הספר הזה אם יש גן עדן מציג את הצבא כמו שהוא אם היתרונות והחסרונות שבו
במוצב רחוק בדרום בנון עוברת על חבורת חיילים בשנה האחרונה של צהל בלבנון לירז מפקד המוצב מספר את סיפורם של החיילים בשנה ההיא החבריות החזקות המארבים בלילות האיומים של הטילים אלו שניסו לשרוד שאלו שלא חזרו הבעיות המריבות והפחדים בעיקר הפחדים של דור שלם שנלחם וכמעט איבד את השפיות דור שחושב ששואל שאלות
הוא מדבר על תקופה רחוקה של לפני 30 שנה אך הוא רלוונטי יותר מתמיד ותרשו לי להוסיף גם ימשיך להיות רלוונטי גם בדורות הבאים בקול המיוחד שלו הבוטה הכנה והאמיתי

» ביקורות נוספות של מלי
» ביקורות נוספות על אם יש גן עדן