ביקורת ספרותית על מכתב האלמונית מאת סטפן צווייג
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 13 במרץ, 2014
ע"י רץ


מכתב מהדואר, ממש לא רלוונטי

אמירה שנאמרה בפגישת מנהלים בארגון שלי, בה כמעט כולם הסכימו שעידן המסרים הקלאסיים תם וכעת שולטת הניו מדיה ( אינטרנט וסמרטפונים ), המשפיעה בצורה דרמטית על עיצוב קשרים חברתיים, וחיי קהילה. המדיה החדשה זמינה, מהירה ומכתיבה קצב אחר. המסר הוא שיוצר את התודעה.

זה מסוג הדיונים הכבדים והרציניים, שבהם, מתבקשת אתנחתא קטנה, אותה סיפקה דווקא המנהלת הצעירה שלנו, עולם וירטואלי היא נאנחה, אני חייבת לספר לכם משהו, הבן שלי בן העשר, מאוהב בפעם הראשונה בבת כיתתו, הוא החליט לשלוח לה מסר של אהבה, תנחשו איך, באמצעות מכתב בכתב יד עגול, ומהוסס, עליו הוא שקד זמן רב, עד שמצא את הנוסח ההולם ואת אומץ הלב לשלוח לאהובתו את המסר שלו.

מכתב בהווה, הזכיר לי מכתב מהעבר, אתו כתבתי לאהובה, ובאמצעותו אזרתי אומץ לבטא את תחושתי. זה הייה זמן מה לאחר שחרורי מהצבא, כשהתחלתי את לימודי במכללה. כתבתי נוסח אחד, ועוד אחד, בכתב יד מהוסס, זרקתי טיוטות לפח, עד שמצאתי את המלים הנכונות, כאלו שחשבתי שהן ממש נוגעות, שלשלתי את המעטפה בהתרגשות לתיבת הדואר, והמתנתי בצפייה דרוכה לקבלת תשובה.

אירוע בחיי, עורר בי זיכרון וגעגוע, לספר שקראתי בנעורי, המגלם בעיני את כוחו של המכתב, זה שמקבלים מהדואר והוא יכול לשנות גורלות. מכתב האלמונית, של סטפן צוויג, זכור לי ככזה, וכעת רכשתי שוב מהדורה ישנה בכדי לנסות ולהבין מה כול כך דרמטי ונוגע ללב במכתב שהתקבל מהדואר ?

המכתב שלנו, הונח בתיבת הדואר של סופר מפורסם בווינה בתחילת המאה ה- 20. הוא נפתח במלים, " הילד שלי מת אתמול ", ובאמצעות דפיו של המכתב שנכתב בחופזה על ידי אישה נואשת שזה עתה איבדה את בנה, נחשף הסופר למאהבת אלמונית, זאת שהוא לא ידע שיש לו, האוהבת אותו מנעוריה לאורך שנים, בהן הם נפגשו לפרקי זמן קצרים ואקראיים, אך הוא לא ידע את שמה.

כתיבתו של צוויג, נוגעת ברגשות אנושיים בחדות, עוררה בי מחשבה על אהבה, והאופן שבו היא לובשת ופושטת צורה, על הדרך שבה אנשים תופסים את מהותה, לעתים לכיוונים מפתיעים, שגורמים להם לקחת אותה לקצה. האם אהבת נעורים חד צדדית, היא אמיתית, או אולי מדובר באובססיה חולנית שגרמה לאלמונית לאוהב דמות דמיונית ולא ממשית, כזאת שיצרה אצלה טוטאליות למושג אהבה. מול האלמונית מעמיד צוויג את הסופר, נוכח נפקד, כזה שהתנהגותו מהדהדת מתוך המכתב, כאדם, יצרי ומיני, כנרקיסיסט, נטול רגשות, עיוור ואטום מתוך בחירה, אדם שהרגש שלו מתקיים אולי בספריו, אך לא במציאות חייו. ( האם יש פה, אמירה ביוגרפית ? )

קריאה שנייה בנובלה המחישה לי את הפער בין חוויית הקריאה הנוכחית, לעומת זאת שחוויתי בנעורי, אהבה טוטאלית ומטלטלת, הייתה נפלאה בעייני כנער, כאהבה טהורה, כעת במבט מפוקח, אני מלא חמלה וצער על האישה האלמונית שכוחות חזקים ממנה, כמו התשוקה לאהבה, שלטו על חייה וגרמו לה להיסחף לתוך סערה, למצב שבו היא כמו ספינה טרופה רגע לפני התרסקותה.
דמות הסופר מעוררת תיעוב, היא מתכתבת באופן רלוונטי בתופעת ניצול נשים חלשות על ידי גיבורי תרבות, ( מבלי להתייחס להבדל בין גיבורי התרבות של אז והיום ), תופעה מכוערת אז והיום.

הספר מומלץ, הוא מטלטל גם היום, למרות התרגום הארכאי, היוצר קושי מסוים בהתחברות לעלילה.

באשר למכתבים, כאלה שנכתבים בכתב יד, המעיד על מצבו הרגשי של הכותב, אני עדיין סבור שהם נפלאים, ואין יפים מהם בכדי לבטא אהבה. בעיני המכתב הוא מסר נוגע. לעתים כשהדוור, מחלק את הדואר בין התיבות, אני עדיין מקווה שאחד מהכתבים יפתיע וירגש אותי.
29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 5 שנים)
שין שין - תודה - לעתים אני שומע סיפור פשוט ויפה, והוא מחבר אותי לזיכרון אישי שלי, שמחבר אותי לספר שקראתי לפני שנים והוא הותיר בי רושם גדול - הביקורת הזאת היא צרוף של סיפורים אישיים וקטנים המתחברים לחווית קריאה מהעבר ומהווה.
שין שין (לפני 5 שנים)
בקורת מרגשת ואיכותית ולראייה התגובות המעניינות שהיא מעוררת.
רץ (לפני 5 שנים)
חני - ממש תודה - אני שמח להרגיש אנכרוניסט יחד עם חברים נוספים, כמוך אוהב את כתב היד ואת המתינות והעולם העגול הכרוך בו, אחרי שכתבתי כותרת - מכתב ממש לא רלוונטי, כמעט והרגשתי כזה, אחרי הביקורת של ניצחיה, שהייתה מנומקת, והתבססה על חוקרים ידועי שם, מזל שמה שנותר לנו אלו משאלות הלב.
חני (לפני 5 שנים)
רץ כמה רגישות נפלאה יש בך :) גם אני חושבת שאין דומה למכתב אהבה שכתוב בכתב יד. גם אם המשמעות תהיה אחת.
יש לי מכתבים כאלה שמורים בכתב יד במגרה .מדהים כמה רצנו בתקופה האחרונה בקילומטרג'ים של מיילים שהשיר :הדואר בא היום באוטו האדום" נשמע כמו בדיחה ישנה.

נצחיה (לפני 5 שנים)
וואלה, אלון. צודק. ניל פוסטמן מצטט את קלוהן, וגם מרחיב את התזה שלו, אבל כמובן שקלוהן היה הראשון.
אלון דה אלפרט (לפני 5 שנים)
זה לא היה מרשל מקלוהן, נצחיה?
אפרתי (לפני 5 שנים)
נצחיה (לפני 5 שנים)
רץ, אתה מתיחס לאסטטיקה ולמראה החיצוני. השאלה האם התנאים החיצוניים משפיעים על התוכן, ועל התהליך האישי שעוברים כותב וקורא המכתב, כל אחד בזמנו. אני לא חושבת שיש הבדל. מכתב הוא מכתב, והזמן והמחשבה הנדרשים לכתיבתו, יהא כלי הכתיבה הזה אשר יהא, הם זהים.

אבא שלי כתב את הדוקטורט שלו בכתב יד, ושלח אחר כך להדפסה. אני שמחה שאני חיה בעידן אחר.
רץ (לפני 5 שנים)
נצחיה - אכן המדיום מעצב את התודעה, אני אישית חושב שמכתב שנכתב בכתב יד אישי הוא אחד ויחיד בעולם, לעומת מכתב שנכתב במדפסת, יש אומנם יחוד של סגנון, אך לא של צורה, וזה טעם מאוד אישי למי שרואה בכתב סוג של רישום כמו יצירת אמנות. כמובן שהכול שאלה של טעם וכמו כן של גיל, אני עדיין זוכר את הכתיבה העגולה והיפה שלאבי ולעתים היא חסרה לי.
רץ (לפני 5 שנים)
יעל אוקי -תודה
נצחיה (לפני 5 שנים)
ניל פוסטמן טוען חד משמעית שהמדיום הוא המסר. ושהאלמנטים הטכנולוגיים המתווכים את התקשורת משפיעים באופן מהותי על התכנים שלה. זו טענה ידועה, והיא לא בהכרח נכונה. האם מכתב שנכתב בעט, בכתב יד, על גבי דף (או מספר דפים), ונשלח בעזרת שירותי הדואר או שליח, שונה מהותית ממכתב שהוקלד בגופן הדיפולט של המחשב, נשלח בעזרת שרת אינטרנטי, ונקרא כעבור חמש דקות או חצי יום?

בכל מקרה הספר (סיפור קצר? נובלה?) מאוד יפה ומרגש. ואופייני לנשמתו הרומנטית ללא תקנה של צוייג. גם צוייג התאהב באופן טוטלי. לא באישה אלא במדינה. וכשזו בגדה בו ליבו נשבר והוא לא ראה טעם לחייו.
yaelhar (לפני 5 שנים)
יפה ונכון.
אוקי (אורית) (לפני 5 שנים)
איזה יופי.. אהבתי את שכתבת. מאוד.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ