ביקורת ספרותית על נוודת - מסע אישי מהאסלאם לאמריקה מאת אייאן חירסי עלי
ספר מעולה

---

סיימתי את הספר הזה ביומיים וזה רק כי פחדתי שהוא יסתיים מהר מידי. לפני כמה שנים קראתי את "כופרת" ונדהמתי מסיפור החיים של אייאן חירסי עלי, מהאינטיליגנציה והחריפות הגבוהות ומטוב הלב והאומץ שנשפך מכתיבתה. איאן חירסי עלי מסכנת את חייה זמן רב מידי בשביל נשות העולם, ובעיקר המוסלמיות. בספר המרתק הזה היא מנתחת שוב את הבעיה של העולם המזרחי בכלל והאיסלמיסטי בפרט. במסע ארוך ובודד שעשיתי לפני 6 שנים להודו, ראיתי את זה במו עיני: תרבות מזרחית שאין להם טיפה כבוד למי שנמצא "מתחת" בשרשרת, חוסר אמון קיצוני בין אנשים שמביא אותך להכרח למצוא דרכים לשרוד: לשקר, לצעוק, להזעיף פנים. מצב הנשים גם הוא מכפיר. הן אפילו לא קרובות לדעת על חיים אחרים, חופשיים וראויים יותר לחיות, האחזות חסרת האונים במסורת, שמביאיה אנשים לידי רצח על כבוד המשפחה, רצח על כבודו של מוחמד ורצח כדי לשחרר את העולם מהכופרים.זה לא שאני חושבת שאנחנו טהורים, ממש לא. ממשלות וצבאות המערב מנצלות את חולשותיו של העולם המזרחי הלא ערכי, אשר עדיין חי עפ"י חשיבה ימי ביניימית ואפס ביקורת עצמית ורצון לשינוי, שודדות אותו ומנצלות אותו עד תום. אבל אם נעזוב רגע ממשלות בצד ונחשוב על האינדבדואל, אנחנו חייבים להודות שגם אנחנו בישראל חיים לצד התרבות הערבית שמרוחקת כאלף שנים מהנאורות האירופאית, שאותה אימצנו. זו הסיבה שאנחנו לא מבינים את הפלסטינים ולא הם אותנו, זו הסיבה שהפלסטינים לא מסוגלים להתאחד ולנצח (למרות שהם יכולים בקלות, פשוט אין להם אמון זה בזה והחברה היא קודם כל מעמדית ואח"כ אינדבדואליסטית- שיוויונית, מה שהיה מאפשר איחוד קל יותר), זו הסיבה שאפריקה העיא אפריקה, ערב הסעודית היא ערב הסעודית, הודו היא הודו ואירופה זו אירופה, למרות שהם לא יבינו לעולם שעוניים ועליבותם נובעת מההאחזות פאנטית במסורות עבר שכיום הן לא הרבה יותר מאשר גדר תייל בדרך אל החופש והאושר.אני מסיימת את הביקורת על אחד הספרים הטובים שקראתי לאחרונה בתפילה לאלוהי האהבה והחמלה למען כל העולם המזרחי, שיתפקח כבר.

» ביקורות נוספות של שירה36
» ביקורות נוספות על נוודת - מסע אישי מהאסלאם לאמריקה