ביקורת ספרותית על נוודת - מסע אישי מהאסלאם לאמריקה מאת אייאן חירסי עלי
ספר מעולה

---

הספר "נוודת" הוא כמעט ספר המשך לספר "כופרת".
שני הספרים יחדיו וכל אחד לחוד, מכילים את הביוגרפיה של אייאן חירסי עלי עם שינויים קלים.
בספר "כופרת" יש הדגש על האוטוביוגרפיה, ואילו בספר "נוודת" אייאן חירסי עלי מציפה תמונות נקודתיות של חייה.
אייאן נולדה במוגדישו שבסומליה ב-1969 למשפחה מוסלמית. זו בדיוק השנה שפרצה הפיכה, שבמהלכה נרצח הנשיא- עבד אי רשיד עלי שרמרקה. לאחר הירצחו שם המדינה שונה ל"רפובליקה הדמוקרטית של סומליה" והונהג בה משטר קומניסטי.
כשאביה היה בגלות ובעת שהיה נשוי כבר לאישה שלישית, אייאן, האם ואחיה עברו לערב הסעודית, משם לאתיופיה ולאחר מכן לקניה.

בגיל 22 האב כפה עליה להינשא לבחור שלא הכירה מטורנטו, אך בדרכה לקנדה דרך גרמניה, היא מצאה חלון הזדמנויות וברחה להולנד.

בריחתה הצילה אותה מהגזירה של נישואין כפויים לאדם שאינה מכירה, וזו גם הנקודה שהיא החלה לחיות את חייה החדשים, בחשש מה יעשו לה האב והשבט כשיגלו שהיא ברחה.

בספר "כופרת" היא היתה משוכנעת שהולנד תהיה התחנה האחרונה, אבל היא שוב נאלצה לעזוב ולברוח לארצות הברית, במטרה לחפש לעצמה חיים עם ביטחון, פרנסה וחופש ביטוי. בספר הנוכחי אייאן מספרת למה היא בחרה דווקא בארצות הברית.

איין חירסי עלי מדגישה את התמודדותן של הנשים המוסלמיות והשליטה במיניותן, משווה בין הנצרות לאיסלאם, עומדת על ההבדלים ביניהם, וההתנקשות בין הערכים המערבים לערכים באסלאם ובין הציוויליזציות.

הנצרות שחרתה על דגלה את האהבה והסובלנות, לעומת האיסלאם הדוגל בשינאה וחוסר סובלנות.

ההבדל בין הדתות הופך את הנצרות לתרופה יעילה מול האיסלאם. נקודה מאוד מעניינת, אני מודה שלא חשבתי על כך, וכאן אני מזדהה עם מחשבותיה של אייאן חירסי עלי.

אביה, ממתנגדי הממשל בסומליה ובגלל דיעותיו הפוליטיות, נאלץ להיעדר לתקופות ארוכות, ובעקבות כך המשפחה נידרשה לנדוד מארץ לארץ.

מסיפור חייה מצטיירת תמונה של משפחה מורכבת עם אב דומיננטי, אם פנאתית וממורמרת וסבתא רודנית. תחת אותה קורת גג גדלו היא ושני אחיה: האח-מהד והאחות הוואיה.

בניגוד לאייאן אחיה היה תלמיד מבריק, הצליח לעמוד באתגרים שהוצבו בפניו, ויחד עם זאת תפס את עצמו, כיורשו של אב המשפחה לרבות חינוך אחיותיו על ידי הצלפות.

תחת ענפי הדת האסלאמית הפנאטית, היא זכתה לעבור את תהליך "המילה" שישמור על צניעותה. נורא! בכל פעם שאני ניתקלת בתופעה הזו אני נתקפת בצמרמורת.

הבמאי ואן-גוך ההולנדי, נרצח בגלל שהוא יצר יחד עימה סרט, על אורח חייהן של הנשים המוסלמיות. מאז אייאן מתהלכת עם שומרי ראש מחשש לחייה.

אני מעריצה את אומץ ליבה, על כך שהיא אינה חוששת לעמוד על הבמה ולהנחיל את תורתה לקהל.

יחסיה עם האב ומשפחתה היו מאוד מורכבים, ולמרות היותו מוסלמי, ותומך נלהב של עקרונות הדת המוסלמית הידועים, הוא עודד את בנותיו ללמוד. מזל שכך, מפני שהלימודים שלפו אותה מחיי העוני, וסללו את דרכה לעולם הנאור.

לאורך הספר, היא טוענת על מסוכנותו של האסלאם, כדת קיצונית, עם מנטאליות של עולם קדמוני מיושן.

היא לא מרחמת על אף אחד ומבקרת ללא חמלה! נכון, אייאן שואלת ויחד עם זאת, מציעה הצעות לפתרון שכדאי לתת עליהן את הדעת.

הספר "נוודת" מרתק ומעניין על כל היבטיו, טיעוניו והצעותיו.

אייאן לא מהססת לשאול שאלות נוקבות ומטרידות כאחד, שגורמות לקיצונים אסלאמיים לקשור קשר נגדה. איזה אומץ יש לאישה הזו...

אייאן שמה את האסלאם על מיטת חדר הניתוחים ללא כחל ושרק. כל הכבוד לה!

ציטוט מעמוד 288:

"מוסר ההשכל של הסיפור הוא: (את הסיפור תצטרכו לקרוא בעצמכם)..."דע את מקומך, אפילו זה מקום נעלה ונשגב, דבק בו. כל ניסיון להרחיק הלאה, אל טריטוריה של אדם אחר, הוא מעשה פזיז, אם תתגאה בכך שאתה יכול להשתוות להישגיו של אחר, אתה מזמין את מפלתך.

אבל אני לא התאפקתי ושאלתי את סבתא מה היה קורה אילו מתאבק היה מחליט להזמין משורר לקרב בזירת השרירים.

"ילדה טיפשה," אמר לי סבתא. "למשורר יש תמיד חרוז מוכן ומזומן: הוא ידחה, כמובן, את ההצעה הטיפשית הזאת בתבונתו."

וכך למדתי שמשוררים הם אנשים מאוד חכמים, ושלמילים יש עוצמה שיכולה לשבור סוגים רבים אחרים של כוח."

יופי של ספר, מעורר מחשבה, ערוך נפלא עם תחושה של קצב וזמן אתנחתא לעיכול תובנותיו.

מומלץ בחום.

לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על נוודת - מסע אישי מהאסלאם לאמריקה