ביקורת ספרותית על נוודת - מסע אישי מהאסלאם לאמריקה מאת אייאן חירסי עלי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 10 במרץ, 2015
ע"י מורי


הספר הזה, למי שקרא את כופרת הרהוט, הוא בדיוק עוד מאותו דבר, מפרט מה שהוזנח אולי בספר הקודם ומביא נקודות מבט מעטות חדשות. הפרקים האחרונים הם הצעות לפעולה, למניעת אסון האסלאמי שהחל בשנות השמונים של המאה העשרים, עם נפילת השאה באירן והתחזקות ערב הסעודית יחד עם האסלם הרדיקלי.
כמה מספרים: עם פרוץ הספר לאור, אי שם ב-2010, על פני כדור הארץ שכנו 1.57 מיליארד מוסלמים. האופטימיסטים, עם העיוורון הרגיל שלהם, יגידו שדווקא מעל 70% אינם מוסלמים בעולם. הריאליסטים יאמרו שריכוז כזה בדת אחת, המורכבת רובה ככולה משנאה והכנעה, אינה יכול להביא טוב לעולם ואכן אינו מביא. עוד מספר: 130 מיליון נשים מוסלמיות עברו מילה, מעל 90% ברוב הארצות המוסלמיות כמו מצרים, ערב הסעודית וסומליה. על המספר המזעזע והמשמעות הנובעת ממנו אין שום מחלוקת, כמו המחלוקת האפשרית על כמותם המאיימת של המוסלמים שטופי השנאה בעולם. המילה היא השחתה של איברי המין של האישה, מניעה פיזית ונפשית של היכולת של האישה ליהנות ממיניותה ונשיותה.
אני לא מביא, בדר"כ, ציטוטים מספרים משום שמה שנתפס באותו רגע חזק ומכה בראש, נדמה תלוש כשהוא מופיע במקום אחר ומחוץ להקשר המיידי שלו. במקרה הזה העניין מתבקש מאוד ומבאר בקצרה מדוע אנחנו בבעיה גדולה מאוד היום.
עמוד 14: "אבל, לדעתי (לדעת המחברת), משפחה מוסלמית שאינה מתפקדת מאיימת איום אמיתי על מרקם החיים במערב". חירסי עלי אינה מדברת רק על משפחה מקרית מוסלמית שאינה מתפקדת, כי אם משפחות רבות, המתקדשות לתפקד בחברה ליברלית פתוחה במערב, מקום אליו הם מגיעים כמהגרים, כשהם עצמם באו מתרבות של ימי הביניים.
עמוד 215: "אנשים בעולם המערבי מופתעים כאשר הם שומעים על מחבל מתאבד, ששכניו מתארים אותו כאדם שקט, נדיב, מנומס, ידידותי וחייכן. איך יכול אדם להשתנות כך... אבל הדבקות ברצונו של אללה חשובה יותר, והאלימות היא אמצעי לגיטימי לאכיפת הדבקות הזו".
עמוד 254: "הבתולים הם האובססיה של האסלם, הנוירוזה שלו... הנערה היא הרכוש של אביה, הוא זכאי להעביר את הרכוש שלו לבעל רכוש אחר לפי בחירתו... אם תחתן אותה מוקדם, זמן קצר לאחר הווסת הראשונה, לא תיפגע הסחורה ולא יהיה לה זמן לפגוע בשמך הטוב".
אייאן חירסי עלי מתארת ללא לאות את עומק הנחשלות של החברה המוסלמית, בטח זו הפונדמנטליסטית-רדיקלית. חברה שכזו מתבססת על שבטיות. כל חבר בשבט כזה מדורג בהיררכיה נוקשה, נשים במקום האחרון, ילדים לאחר מכן, עם הבדל בין בנים לבנות, לאחר מכן הגברים ובראש חכמי הדת, האיממים והמנהיגים. גם בין השבטים יש כמובן דירוג של היררכיה. לאישה, מטבע הדברים, יש מקום של כבוד בכביסה, בבישול, בהבאת מים, גידול ילדים וכך הלאה, גם מקום כבוד בקבלת מכות יחד עם הילדים. המגורים לא ראויים לכלבים, החינוך המיני בא ממקלות מכאיבים, הידע הפיננסי הוא אפס, היכולת לשרוד בחברה המודרנית, שלא בצורה חייתית ושלא בצורה אלימה ופושעת, אף הוא אפס.
המוסלמים חייבים להישמע לדעותיו וחוקיו המבולבלים של הנביא מוחמד, אין התאמות וביקורת, אין פסקי הלכה מותאמים לזמן. זה ראה וקדש, אין ימינה ואין שמאלה. הכופרים נידונים למוות, בראשם היהודים, כמובן. יהודים הם בכלל המקור לכל הרע על-פני כדור הארץ, לדעת האסלאם ה"נאור".
נכון שהבאת דברים בשם אומרם מביא גאולה, אבל לא בגאולה אני עוסק, כי אם בדעה שהושמעה פעם ואומרת שהנאצים רצו לנקות את אירופה מיהודיה ובתמורה קיבלה מוסלמים הששים לנקות את אירופה מנוצריה. חביב. במילים אחרות, אירופה, שחרתה על דגלה רב-תרבותיות והבנת הדתות בבסיס אמונות המהגרים, זוכים ליד מבטלת מצדה של חירסי עלי. היא טוענת שצריך דווקא להתאים את המהגרים לארצם החדשה ולא ללכת לקראתם. אבל מה לעשות והמהגרים מתנפצים אל חופי אירופה בהמוניהם, נהנים מנדיבות לא ברורה, בשם נאורות לא ברורה והקולטים חוטפים בתמורה טרור? הדוגמה הבולטת ביותר מהזמן האחרון (הזמן הקרוב לסקירה זו) הוא הפיגוע במערכת העיתון הפריזאי "שארלי אבדו", שהעז, איך בכלל עלה בדעתו, ללעוג לאסלם ולנביאו. וכדי להדגיש את השנאה והמקצוענות, פנו הטרוריסטים המוסלמים לפגוע במרכול כשר של יהודים בפאתי פריז ימים ספורים אחר כך. מלבב.
שני הספרים יחד כתובים היטב, רהוטים ומהווים קול קורא לשנות כיוון מהר ובעוצמה. ללכת לקראת נחשלות אינה הפתרון, לדעתה של המחברת. עדיין היא נאלצת להסתובב עם שומרי ראש ולחשוש ממי שרואים בה מהבוגדות הבולטות בדרכו הנחשלת של הנביא והאסלאם. למרבה הפרדוקס, חירסי עלי מדברת בזכות הישיבה במקום קבע, נטישת צורת החיים הנוודית, על כל המשתמע מכך. אלא שהיא עצמה הפכה לנוודת אחרי שהאנשים אותם נטשה – השבט, סומליה, המוסלמים – סימנו אותה והפכו את חייה לחיים על מזוודות כדי למנוע פגיעה גופנית בה.
ספר מאלף.
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
מעולה.
מורי (לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
מילא רשימה. כבר אצלי בבית 150 ספרים מחכים להקרא, לפני רשימה חדשה.
חני (לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
היי ביקורת מאלפת על נושא חשוב,,,אשים ברשימה האין סופית...תודה
מורי (לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
אני חושב שספרים כאלה הם חובה לקריאה וצריך לבחון פוליטיקאים לפי מה קראו וממה התרשמו. צריך שיביעו דעתם לפני הספר דנן, לפי תפוס ת'יהודי!, לפי תעשיית השקרים של ימיני וכך הלאה. אני חושב שדעתי כבר צצה בין השורות.
שונרא החתול (לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
איזה הבדל בין מחשבות של הטוקבקים לבין מחשבות של הביקורות הספרותיות.
הראשון הוא רגזני/רב-מוח, השני הוא דרדסאבא. הראשון מרגיז/מצחיק, השני מחכים/חד/מאלף.
ואם חס וחלילה הגה המדינה ייפול לידיהם השמאליות של בִּיז'וּ וצִיפּוּ, כדאי שהם יקראו ויפנימו, בתקווה שיבינו מי האין-פרטנר שלהם.
ברק חוסיין אובמה דווקא לא צריך לקרוא: הוא מכיר את זה מבית וזה הדם שזורם בעורקיו.
מורי (לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
אז סגרנו.
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
את "כופרת" כבר קראתי. הוא מצויין.
מורי (לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
אני מקווה שיחד עם כופרת.
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
מעולה, כבר הצטרף לרשימה.. :)





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ