התחלתי להיות פחות עדינה עם דירוגים. קודם חשבתי מי אני שבכלל אתן דירוג כ"כ שלילי לספר? אז הייתי מתחמק וכותבת "ספר בסדר" או "הוא טוב אבל..". נוט אני מור. בגלל שיש כ"כ הרבה ספרים שבעיני הם מעולים ואין לי הרבה זמן פנוי או עצבים לשבת על ספרים נמתחים שלא מדברים אלי, הדירוג צריך להיות לפחות יחסי. את הספר הזה התחלתי לקרוא בריכוז והתייאשתי אחרי 100 עמודים בערך. בכל זאת רציתי לדעת מה הפואנטה אז קראתי עוד שעה מפה ומשם כדי להגיע לסוף. אותם הערות כמו בספר הקודם של גיל הראבן שקראתי: נמתח, הדמויות לא מפותחות כמו שצריך וגם לא מערכת היחסים ביניהם. אני עדיין חושבת שהרעיונות של הסופרת הזאת מדהימים, אבל את כל הספר הזה אם היא הייתה כותבת אותו כסיפור קצר של 20 עמודים ונותנת יותר אפיון של הדמויות הראשיות, היה הרבה יותר טוב. לכתוב על מאורע אחד ואיך הוא נפתר בסוף על פני 300 עמודים, בלי שאתה מכיר בכלל את הדמות הראשית ובלי שמעניין אותך לדעת מה קורא לה, זה פשוט לא זה.










