ביקורת ספרותית על השקרים האחרונים של הגוף מאת גַּיִל הַרְאֶבֶן
ספר טוב

---

הראבן בוחרת לה בדרך כלל נושא כתיבה משום מקום. סיפור כזה מאמצע הדרך. גם זה מין סיפור שכזה.
אלישבע היא הבכורה ואלינור הקטנה. הפרש לא גדול ביניהן והן גדלות בפנסיון הירושלמי של הוריהן, פנסיון גוטהילף (ישמור השם, בתרגום, וביותר ממובן אחד).
יום אחד מגיעה הודעת מייל, כבר אין מכתבים כמעט, אבל גם הנייד בחיתוליו, ובהודעה מודיע אחד בן דוד פרופ' ארון (אהרון) גוטהילף על בואו. בקשתו פשוטה: הוא עומד לכתוב ספר, שהייתו תתארך והוא זקוק לחדר שקט. הוא מקבל את הפינתי והשקט, מספרו 22. פרופ' גוטהילף מגיע, מתעקש לשלם על שהייתו, למרות שזה פנסיון של קרוב משפחה, ובמהלך שהייתו הוא עושה שני דברים מתועבים בהחלט. הוא כותב ספר "גוף ראשון: היטלר", שזה אוטוביוגרפיה כביכול של ההוא. תוך כדי כתיבה הוא מתעלל בבכורה, אלישבע, משמש בה כהדום לרגליו, אונס אותה וגורם להריונה. כל זאת נודע לנו די מהר ואנו נותרים להתמודד עם ההמשך, עליו מספרת אלינור בגוף ראשון.
פרופ' גוטהילף חוזר לארה"ב, מלמד, מתפרסם, מתמודד עם תועבת ספרו ויש לזה תיקון מסוים. מנגד, ילד לא בא לעולם, אלישבע נישאת, עוברת לארה"ב עם בעלה למין קהילה נוצרית אדוקה ותומכת. אלינור ובעלה עורך הדין עודד, נוסעים לבקר את אלישבע, שניכר כי השלימה לגמרי עם עברה. המרחק משמעשה ההוא יותר משני עשורים.
אלינור ובעלה חוזרים ארצה רק כדי לשמוע על ביקור של הפרופסור בכנס כלשהו ובו ידבר על ספר אחר שכתב, כנראה תיקון לתועבת הראשון. אז הזוג חושבים לעשות מעשה.
אני אוהב את הכתיבה המשובחת של הראבן. הסיפור לא קל כסיפור, קל מאוד לקריאה. זו הרי הראבן. וכן, שתי אחיות, אחת נפגעת ישירות ונראה בא לה תיקון, השניה לא נפגעה, אבל נותר לה להתמודד עם האפטר-שוק, אחרי שחמה קורא את הספר הראשון, כך גם בעלה, וגלי ההדף הולכים ומתעצמים. עד למעשה.
לא הייתי סגור עם עצמי לגבי הסיפור הזה, אבל עוד ספר שלה בדרך ואני מתכוון לקרוא גם את שאהבה נפשי, עליו זכתה בפרס ספיר. זה כנראה אומר משהו על דעתי על הראבן בפרט ובכלל.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על השקרים האחרונים של הגוף