"אולי צריך לעדכן אותו על כל מה שקרה אחרי שהלך, על הנכדים שנישאו ועל שבעה עשר הנינים שנולדו לו, על המדינה האהובה שלו שמידרדרת, ויש חרדה אמיתית לקיומה. יש מנהיגים שסרחו, חוסר אמון בכל מוסדות השלטון, כישלונות ואסונות וכלכלה שפורחת בשביל עשירים ומיאוס בעולם מאתנו ומכל מעשינו. אם תפרוץ עוד מלחמה מי יודע אם נינצל".

במילים החדות הללו שנכתבו בספר ב2012 מספרת אורה לאביה המנוח על ההווה. הווה שכיום כנראה נוכח יותר מאי פעם והצליח להפוך את חייהם של כולנו.

אני מרגישה שאחרי ה7.10, כל ספר שמדבר על העבר של ארץ ישראל מקבל אצלי משמעות אחרת וחדשה. ההיסטוריה חוזרת על עצמה וקיימת בי ההבנה הכואבת והחותכת שככל הנראה תמיד נחיה על חרבנו. זה לא ייאמן ולפעמים בלתי נסבל עד כאב לקרוא חלקים שהתרחשו לפני זמן כה רב אבל לצערי כנראה שלא הייתי מבחינה בשום הבדל אם מישהו היה כותב את אותו הטקסט כיום.

הספר התחיל עבורי כמו עוד ספר נחמד, סיפור חביב על שורשים יהודיים שנטעו בארץ ישראל מה כבר יכול להתחדש לנו כאן? אבל באופן מפתיע (או שלא, כי הספר התברר ככתוב נהדר) הצלחתי להיסחף אל תוך העלילה של המשפחה הזו. הדור הישן שהתאפיין בעצירות רגשית ובהחבאת סודות, בהחלט יצר בלי להתכוון, סיפורים מסתוריים לדורות הבאים.

הסיפור מסופר מנקודת מבטה של אורה שרק לאחר מות אמה היא מגלה עליה פרטים חדשים שלא ידעה מעולם. אמה שגדלה כל חייה בצפת, נישאת לאביה של אורה ויחדיו הם עברו לירושלים. צפת תמיד נשארה רחוק מהעין ורחוק מהלב, מקום שאביה של אורה סירב להכיר בו. בבגרותה, יוצאת אורה למסע אחרי משפחתה. מיהי אותה אישה מסתורית שגידלה אותה, מדוע הסתירה את עברה ולמה כעת היא נדמית כזרה.

הספר משלב את סיפורה האמיתי של הסופרת והמסע שלה בעקבות שורשיה תוך שילוב של עלילה אותה היא בודה מפרי דמיונה על סיטואציות בין בני משפחתה. כתיבה רגישה, מעניינת וחודרת אל מעמקי הלב. הסיפור מתמקד בפרטים היסטוריים אך גם ביחסי משפחה מורכבים ומה שנשאר אחרי לכתנו. דמותה של אורה מעוררת השראה והתפעלות. חשתי שכל אחד יכול למצוא בעצמו משהו ממנה.

"תהיי עדינה מבחוץ, אבל חזקה מבפנים. כל מה שעכשיו נראה גולמי ולא ברור יתבהר ויבשיל. אנשים יטעו לחשוב שאת שבירה. לפעמים את נראית כמו ציפור שהתעייפה ולא יודעת איפה לנוח, את תהיי אדם חזק, אני יודעת, את תצטרכי ללמוד לשמור על עצמך".

כאשר אבי ז"ל הלך לעולמו, הוא היה בן 47 ואני בן 22. 25 שנים נוספות היו צריכות לחלוף עד שהגעתי בעצמי לגיל 47 ורק אז, הבנתי את המשמעות של מוות בגיל כל כך צעיר, את האובדן וההחמצה של החיים ומה עבר על אימי שהתאלמנה בגיל 43. רק אז התעררו אצלי המחשבות עד כמה באמת הכרתי את אבא, מה ידעתי עליו, מדוע לא התעניינתי בו יותר ולא שוחחנו יותר.

אורה אחימאיר נפרדה מאמה בגיל הרבה יותר צעיר: כשאמה הלכה לעולמה, היא היתה עדין ילדה ולה עוד אחות ואח הצעירים ממנה. כמה עשרות שנים לאחר מכן כאשר היא כבר אשה בוגרת וסבתא לנכדים, יצאה אורה אחימאיר לסוג של מסע שורשים בו היא מנסה לברר מה עבר על אמה בשנות חייה הקצרות.

3 שנים של תחקיר קדמו לכתיבת הספר אשר יש בו כמה וכמה סיפורים במקביל. זהו קודם כל הסיפור של אמה, ילדותה בצפת של תחילת המאה הקודמת, נישואיה והתאלמנותה מס' ימים לאחר החתונה. זהו גם סיפור חייו של אביה של אורה אחימאיר, סיפורם של הסבא והסבתא שהיו אנשים דתיים בעצמם וסיפורה של הקהילה היהודית בצפת.

עלילת הספר עוסקת גם במעקב אחרי מחלתה של האם, אישפוזה הארוך (3 שנים) בבית חולים שערי צדק שבירושלים וכיצד התמודדה המשפחה עם המצב הקשה הזה.

זהו סיפור על אנשים של פעם, אלו שהקימו את המדינה וחיו בצניעות, סיפור על אנשים עם רגשות, יצרים וחולשות שלא היו חפים מטעויות. אורה אחימאיר כותבת גם על תככים במשפחה, מריבות וחוסר פירגון ואולי כל התמהיל הזה הוא שגרם לי כל כך להזדהות עם הדמויות בספר. אבל לא רק זה: כאשר היא מספרת על החיים בבית, על בישול על פתיליה ועל הסקת מים חמים בעזרת גזרי עץ, זה הציף בי זכרונות ילדות מימי אצל סבי וסבתי מצד אמא אשר גם בביתם כך התנהלו החיים בצניעות מדהימה בדירה צפופה בת חדר אחד.

כתיבה של גב' אחימאיר נהדרת ובקטעים מסויימים הרגשתי שהיא ממש נוגעת בנימי הנפש. זהו ספרה השני של הסופרת שאני קורא (הראשון היה בסלון של ברטה) ואני מתכוון לקרוא גם את אררטים פרי עטה. ומכיון שבכלל יש לי חיבה לסיפורים על ימי הישוב הראשונים בארץ, אני מתכוון לקרוא בקרוב גם את "עיר קסומה" של יהושע בר יוסף.

התחקות אחר סודות העבר

לעתים אני מתחבט בין רומן היסטורי בעל איכויות ספרותיות מרגשות, לבין ספר היסטוריה בעל איכויות אינטלקטואליות, המסוגל לנתח תהליכים בצורה מבריקה. אבל יש גם סוג שלישי של כתיבה היסטורית, שאותה אני מאוד אוהב, רומן היסטורי, המושתת על היסטוריה אמיתית, שאת הפערים הקיימים בתמונה ההיסטורית החסרה, הסופר משלים באמצעות כתיבה בדויה, המאפשרת לו לשחזר את התמונה ולאמר אמירה אישית משלו.

בתקופה האחרונה, הז'אנר הזה זכה לעדנה במחוזותינו, אסף ענברי, הוא הבולט שכותב בז'אנר הזה, בספריו, הביתה, הטנק והספר האדום, הוא מנסה לספר על הנרטיב הציוני, מנקודת מבט סוציאליסטית, בכתיבה מכמירת לב, העושה חסד לגיבוריו, אך גם מבקרת אותם על חולשותיהם ושגיונותיהם, בכתיבה שהיא הספד וגעגוע לישראל שהייתה וחלפה מהעולם.

אורה אחימאיר, בספרה כלה, אומנם כותבת בז'אנר דומה, אך היא חסרת יומרות, בניסיונה לעצב נרטיב ישראלי גדול. היא כותבת בקנה מידה קטן ואינטימי, על משפחתה, באופן אישי ונוגע ובצורה מרתקת, בשפה מעולה, ברומן המנסה להתחקות אחרי הסודות שמעולם לא דוברו במשפחתה, ולשורשי השנאות שהיו בקרבם. מהם יסודות השנאה? מדוע היתה שתיקה לגבי סודות העבר? מציבה אחימאיר, שתי שאלות בפתח העלילה.

בעקבות הסוד הגדול, אחימאיר, יוצאת למסע לעברה של אימה, שכבת למשפחה צפתית שורשית ומסורתית, בניגוד לדעת משפחתה, היא נישאה לחלוץ עברי, ששרת כשוטר במשטרת צפת, בעיצומם של פרעות 36. בעלה נרצח על ידי ערבים, לאחר ארבעה ימים מחתונתם.

הכתיבה של אחימאיר על צפת, היא כל כך יפה, וחושפת פרק מעניין בהיסטוריה של ארץ ישראל, על צפת הציורית והישוב הישן, ומפגשו עם הציונות והחלוצים. בהמשך מתארת, אחימאיר, את חייה בירושלים המנדטורית, בירושלים הנצורה, ובראשית המדינה, בפרק מעניין ומכמיר בקשיים שחוו בני משפחה והיא כילדה.

במהלך כתיבתה, אחימאיר, שוזרת את מסעותיה, שנועדו לחשוף את ההיסטוריה האבודה של בני משפחתה, בביקור בארכיונים עלומים, בחיפוש אחר קבר אבוד בבית הקברות של צפת, ובנסיעה חוצה יבשות להונגריה, בכדי להתחקות אחר סיפור בעלה הראשון של אימה שנרצח בצפת, כל אלה הם חלק מהמסע אליו אחימאיר, יצאה.

האם התחקות אחימאיר, אחרי סודות משפחתה, תביא בסופו של דבר להשלמה והמרפא שכולנו מייחלים מסיפורים מסוג זה? בעיקר לקראת יום כיפור שלנו. מהבחינה הזאת, סיפרה של אחימאיר, הוא מסע אל הזמן האבוד, בניסיון לשחזר את מה שאבד ובניסיון להבין את מה שאנחנו נושאים איתנו, את מורשת אבותינו ואימהותנו ובאמצעותה אנו מבקשים זהות וייעוד בחיים ובכך להרגיש שאנחנו חלק ממסע גדול עם משמעות.

ספרה של אחימאיר, מסתיים במשפט צנוע וכל כך נוגע: "עכשיו אני יכולה לאוהב אותה (אימה) ולהתגעגע."

מערכות יחסים בתוך משפחה גריעינית -היא סבוכה , מערכות יחסים בין הורים לילדיהם היא נפתלת ומסובכת ומערכת יחסים בין אם לבתה הינה מסובכת ,סבוכה ונפתלת שבעתיים .


הספר הזה הנו קשה ומטלטל כיוון ועוסק בטרגדיה אישית ומשפחתית של שני דורות. הסיפור אמיתי בעובדותיו הבסיסיות,עליהם ומתוכם נוספו מסעות גילוי וחיפוש לצפת,הונגריה פולין,קריאה בספרי היסטוריה ונבירה בארכיונים..

למחברת נודע רק בדרך מקרה בהיותה בשנות ה-30 לחייה כי לאמה היה בעל ראשון אשר נרצח .
מי זה היה ? מהי דמותו וזהותו? מדוע וכיצד נרצח ? והכי גרוע מדוע לא סיפרו לה מעולם במשפחה את הסיפור הזה .
יעברו עוד 30 בקירוב כדי שהמחברת תתחיל במסע הגילוי הזה.

אמה של המחברת נולדה למשפחה חסידית במאה הקודמת בצפת.
שם גדלה כיאה לבת חרדית אולם גם פרצה גבולות כאשר התעקשה ללמוד בביה"ס אליאנס , ונחשפה לשפה, לתרבות הצרפתית ,לגינוני המלבוש והנימוסין.
היא התאהבה בשוטר יהודי בריטי חילוני ,חלוצי אף שמשפחתו בהונגריה הייתה חרדית,והוא נפרד מהם לטובת הגשמת החלוציות בא"י .

הורי -אמה התנגדו לבחירתה ועשו הכל כדי להשיאה לבחור חרדי ממאה שערים,אולם היא יצאה כנגדם ,התריסה במעשיה קבל עם -ועדה ברחובות צפת עם אהובה עד להסכמתם בעל-כורחם על בחירתה . אהבה גדולה וייצירית הייתה בין הזוג ,ארבעה ימים לאחר החופה ,בדרכו אל יחידתו נרצח החתן במדרכות צפת בצהרי -יום .
אמה שקעה לתוך יגון,אבל והתנתקות מהעולם החיצוני .

שנים לאחר מכן פגשה את אבי המחברת התחתנה עמו ונולדו שלושה ילדים .המחברת זוכרת כי יחסה של האם אליה כתינוקת וכילדה היה יחס קפדני,מסויג,מלווה בהערות צריבת -זיכרון על מוגשמותה ,חוסר יופייה וחינה שלה כילדה. היא זוכרת את עצמה כילדה בודדה ,מתחמקת מהאם ונצמדת לאב.
כאשר המחברת הייתה בת 10 נפטרה אמה והיא רק בת 31 ממחלת לב קשה ,שנמשכה כשלוש שנים מייסרות בהן האם הפכה מאישה יפה וקפדנית בהופעתה החיצונית לדמות אנוש מתפוררת וחסרת צורה .
אלו היו הזיכרונות הכואבים של המחברת מאמה : חוסר אהבה פירגון ויתמות מגיל צעיר ..

בשנים שלאחר מכן האב בנסותו לחפש לו מקלט לאהבה ולתשוקה פיתח מערכות יחסים עם נשים שבחלקן ניסו להחליף את דמות האם בבית,אולם הנשים הללו נתקלו ביחס עוין מצד הילדים. בשלב כלשהו הבין האב כי עליו לאחד לגבש ולתחזק את משפחתו ,הוא וילדיו בלבד,ואת התקופה הזאת זוכרת המחברת כתקופה מופלאה וייחודית .

שלוש מערכות יחסים נפרשות בסיפור חייה של המחברת :

-מערכת היחסים הקשה והמרדנית של אמה מול הוריה ובתוכם הטרגדיה והיגון שלא עזבו את האם עד למותה .

-מערכת היחסים המנוכרת של האם למול המחברת ויתמותה בגיל צעיר,שרק בעקבות מסע הגילוי על חייה העלומים הקודמים של האם, המחברת הצליחה להביא את עצמה להבנה ,סליחה ואהבה למול אמה שכבר שנים אינה בחיים.

-מערכת יחסים אוהבת אולם ביקורתית ונוקבת של המחברת על אביה ,בעיקר בגין ניסיונותיו הכושלים למצוא אהבה וקן משפחתי עם הנשים האחרות לאחר מות האם .

המחברת מצליחה להביא את עצמה בסוף מסע הגילוי לאהבה,ולהערכה מועצמים כלפי האם -כאישה צעירה הנלחמת על אהבתה ,כאם, כרעיה וכמי שהחיים התאכזרו כלפיה.

הספר בחוט עלילתו מרתק, קורע נימי נפש,אבל שפת הכתיבה לא מצליחה להגביה -עוף ולהתעלות לאותה רמה שהנפש נעתקת ממקומה כמו אירועי הסיפור ,אני הרגשתי שיש פער בין שני המוטיבים הללו ומכאן דירוג הספר .

בספר משובצים תמונות מרגשות וייחודיות: תצלום אירוסין האם עם אהובה הראשון בחיפה,גלוית החתונה שעל גביה נכתב בכתב יד - "4 ימים אחרי החתונה הוא נרצח " ,הגלויה הזאת נמצאה בארכיון מוזיאון המאירי בצפת ונמסרה למחברת שבאמצעותה התוודעה לראשונה לשם הבעל הראשון של האם .

כריכת הספר יפה ,ייחודית ובעיקר הינה הומא'ז לאם ששמה יצאה למרחק במעשי הרקמה המופלאים שלה כיאה לבת ישראל חסודה .

-------------------------

וההחמצה -ההחמצה באשר לאי אפשרות תיקון מערכות יחסים בין ילדים להוריהם המתים -היא הרגשה נוראית,חונקת, מטרידה וכואבת עד לנימי הנפש והגוף ,כאשר אנו מבינים בדיעבד את שגיאותינו ו/או שגיאות ההורים כלפינו ,אבל על-שגיאותיהם חייבים ומוכרחים להיות סולחים כאן ועכשיו והלוואי שאפשר היה לקיים זאת בעודם בחיים .


הביקורת מוקדשת לאמי שמלאו בימים אלו שלוש שנים לפטירתה ואני עדיין מחפשת אותה ואליה כל הימים והלילות.

ספר מרתק על החיים בארץ בתקופת המנדט ,אצל יהדות הונגרית חרדית בצפת.
בספר שלושה רבדים המשתלבים יפה אחד בשני:
- החיים בארץ מתחילת והמאה העשרים ואילך.
- החיים בקהילה החרדית בצפת, מחניים וירושליים.
חיים של תורה ועבודה, לא פרזיטיות ולא הריגה באוהלה של תורה.
- ולבסוף הסיפור האישי של אשה המתאהבת בשוטר יהודי בניגוד לכללי ה"צניעות" המקובלים וחווה טרגדיה אנושית איומה שבה הבעל נרצח כמה ימים לאחר חתונתו.
לסיפור זה יש תת נושאים, של משפחה המוקמת בעקבות הטרגדיה, וההשלכות שלה על חיי בני הבית.
הספר כתוב כמסע גילוי של הבת של חיה, יפה אנושי ברגישות רבה ומעצים את חווית הקריאה בו.
הייתי שותף להתיישבות הראשונה במחניים שנעקרה בגלל התנכלות..איכרי ראש פינה שחמדו את הקרקע.כמו החיים בצפת של התקופה.גיליתי כי במחניים היו עוד שלוש ניסיונות בטרם יושב כקיבוץ.
הספר עורר בי תאבון לטייל בצפת ולראות את המקומות בהם מדובר.
סוף הספר היה מעט מאכזב. נכון כי הסיפור הוא על אהבת אמת בעלת עוצמה בין חיה ודוד השוטר היהודי, המתממשת לבסוף.
אבל,יש המשך וגם הוא חזק : המשפחה השניה שהוקמה בין חיה לעזריאל שאול והילדים שנולדו להם.
נדמה כי הבת,הסופרת אורה אחימאיר, לא עומדת בעוצמת הרגשות של הסיפור למרות שדווקא כאן יש לה את מירב המידע ומאיצה את הסיפור לקראת סופו.
עדיין הספר מומלץ לקריאה מאוד. הוא העשיר אותי, נתן לי חוויה יפה מעוררת מחשבה.

ספר מרגש, המשלב מעט הסטוריה. מתאר את החיים בארץ ובגולה לפני קום המדינה.

הסופרת מתארת את חייה כמעין מעגל. מתחילה עם רגשותיה הטעונים כלפי אימה, וחוזרת בזמן.
מתארת ברגש ובכשרון את הוריה של אמא. אהבתי את תבלון והפירוש בשפת היידיש.
בעת תיאורי האהבה של אמא, יכלתי לחוש כאילו אני חווה רגשות אלו. פשוט מקסים.
בכל נקודת ציון בחייה של אימה היא תיארה ברגש רב, נהניתי מאוד לקרוא את הספר. ההתחלה הייתה לא קלה, אך לאחר מכן הקריאה זרמה.

למרות העוני והמחסור, הספר מואר באור שמח וחיובי.

מומלץ בחום.

ספר בו, אפשר להגיד, מצויירות בצורה מרתקת, חייה הקצרים של אמה של הסופרת, שלה ושל משפחתה, בצפת ובירושלים בתקופת שלטון הבריטים בארץ. הסיפור מסופר מזווית אישית, אבל מתאר את שורשיה של משפחתה וחייה הקצרים של אמה, אך המרתקים, של הכותבת.
ספר מאד מעניין.

מספר פעמים נכנסתי לסטימצקי ומשום מה הספר לא קרץ לי.
לפני כשבועיים שוב ביקרתי בסטימצקי והפעם בהמלצת המוכרת החלטתי לקנות את הספר.

ספר מקסים, מרגש מאוד, כתיבה יפה ורהוטה.
החיים בארץ בתקופת המנדט.
הסופרת מחלקת את סיפרה לנושאים רבים: סיפורה של אמה אשר מתה בעודה צעירה, ההתיישבות במחניים שנעקרה עקב התנכלות איכרי ראש פינה, העיר צפת שבה חיו ההונגרים, ואמה של הסופרת שנולדה למשפחה חסידית והתגוררה בצפת.
לא מזמן ביקרתי בעיר צפת ובמקומות הקדושים, ולכן כל תיאורי המחברת מוכרים לי וחרוטים בזכרוני.ׁממליצה להגיע למקומות הקדושים).
אורה מתייתמת מאימה בגיל 10 שנים. למרות גילה הצעיר זוכרת אורה את אמה כאישה מרדנית ומנוכרת אשר אינה מראה אהבה כלפיה.
המחברת יוצאת למסע לאחר מות הוריה ומגלה דברים נסתרים. אהבת אמה חיה לדוד קראוס השוטר היהודי שנרצח ימים ספורים לאחר חתונתם. נישואיה (בפעם השניה) של אמה חיה לעזריאל שאול והילדים שנולדו דסי ושמואל.
הספר מרתק וכואב, לא פעם מצאתי את עצמי מוחה דימעה (אולי בגלל שזהו סיפור אמיתי?).
כאבתי את כאבה של המחברת,ואת ההחמצה, הפגיעה וחוסר האהבה שהרגישה בהיותה ילדה. הרגשה זו חונקת וכואבת, לצערנו אנו או הורינו מודים בשגיאותינו רק לאחר שהמוות מכריע. עלינו לדעת שלסלוח ולמחול זאת מעלה גדולה.
לסיכום - ספר מעולה, ממליצה בחום.
אל תפספסו את מי שאתם אוהבים.

בתור מי שגדלה בצפת, היה מרתק לשוטט בסמטאות העיר בשנות ה-30 תוך כדי קריאת הספר- המקומות המוכרים קיבלו רובד נוסף.
הספר כתוב בשפה יפה ןרהוטה והסיפור עצמו יוצא דופן ומרתק.