ביקורת ספרותית על המדריך לימים הקרובים מאת יואב בלום
ספר טוב

---

יום אחד את מוצאת את עצמך תשושה ועייפה, עומדת בתור בחנות ספרים השייכת לרשת שצבע ההיכר שלה הוא צהוב או ירוק. את הגעת לחנות הספרים הזאת, בקניון הזה, כי את באמצע נסיעה ארוכה, הדייר-סטרייטס יצאו לך מכל החורים, הבת שלך לא מסכימה לשמוע את מתיסיהו, והג'יפסי קינגס נעלמו להם, יחד עם עוד ארבעים דיסקים אחרים, ולא נודע מקומם. אז את צריכה לקנות מוזיקה. בדיסקים. כי המכונית שלך יוצרה באלף הקודם, ואף אחד לא חשב לייצר בה חיבורים מתאימים לנגני שירים אחרים. ואת צריכה לקנות דיסקים בחנות ספרים בקניון, כי גילית להוותך שכל חנויות הנוחות שליד תחנות הדלק מציעות לקניה את עומר אדם. את כל כך מותשת, שאת אפילו משתמשת במילים כמו "להוותך".

אז את עומדת בתור, בחנות הצהובה, או הירוקה, ממתינה למוכרת שתסביר לקונה שלפנייך בתור את המהות האופנתית של ערכת צמידי הגומיות, ובינתיים מעיפה מבט סביב. ושם הוא מחכה לך, עם מדבקה בולטת שמכריזה על מחיר עשרים ותשעה שקלים ותשעים אגורות. לא אחד פלוס אחד, לא ארבע בשקר כלשהו. את מזהה מיד את שם הכותב, ולא צריכה את הכיתוב הלבן המוצנע ומבליט שמדובר במחבר של רב המכר "מצרפי המקרים". לא בטוח שהיית קונה אותו סתם ככה. את הספרים שלך את מעדיפה לצרוך בספריה, כי מזמן גילית ששאילת ספרים אינה גוררת צורך ברכישה והתקנה של עוד ועוד מדפים. את גם מודעת לעוול הגדול הכרוך במכירה של ספר חדש לחלוטין בעשרים ותשעה שקלים ותשעים אגורות. נראה לך שזה אפילו לא חוקי. אבל את עייפה, ויואב בלום, וערכם של צמידי הגומיות עדיין נידון בלהט ליד הקופה. וכך את מוסיפה את הספר לאוסף של סטינג ולשירים עבריים, מחייבת את הפלסטיק שלך, וחוזרת לעוד מאתיים ומשהו קילומטרים. את הספר את משאירה בשקית מהחנות. זו הצהובה או הירוקה. ואז בוקר חופשי אחד, שבוע או שבועיים אחרי הקנייה, את מתפנה לקרוא בו.

ועכשיו אני אפסיק לדבר על עצמי בגוף שני, ואתחיל לדבר על הספר בגוף שלישי. במשפט הזה יש חמש מילים. אתם יכולים אפילו לספור. המשפט הזה כתוב בעברית. לדבר על עצמו זה הדבר היחיד שהמשפט הזה עושה. נו, התייחסות עצמית. כמו הדרקון שאוכל את זנבו, או הידיים המאויירות של מוריס קורנליוס אשר שמציירות זו את זו. מכאן גם אפשר להגיע לפרדוקסים. במשפט הזה יש שש מילים. המשפט הזה כתוב באנגלית, במשפט הזה יש עשרים ותשע אותיות בדיוק. אבל אפשר גם לא. אפשר להישאר בתחום ההתייחסות העצמית.

וזה מה שהספר הזה עושה. כל כולו הזדמנויות להתייחסות עצמית. החל בכריכה האחורית, הפונה לבן שוורצמן (גיבור הסיפור), עבור במייל של הכותב הנמצא בעמוד הראשון, ההקדשה בעמוד השני, הדפים הריקים באמצע, וכלה בתודות שבסוף. הספר עוסק בבן שוורצמן. צעיר, חסר ביטחון, בעל ידע טריוויה ענק שלא עוזר לו להתחיל עם בחורות, או בכלל לייצר קשר אנושי. שלא בטובתו בן נקלע להרפתקה, והספר עוזר לו להתמודד עם מה שקורה. אני יודעת שהסיכום לא מספק. נראה לי שאי אפשר להכין תקציר מספק של העלילה. צריך לקרוא את הספר. הספר נחמד. לא מדהים כמו "מצרפי המקרים", אבל בהחלט קריא וזורם, עם הרבה רעיונות מעניינים. הרעיונות קצת נסגרים מדיי, לטעמי, כלומר חסרים קצוות פרומים לגירוי הדימיון, אבל זה לא באמת נורא. אני לא יודעת אם מגיע לספר את מלוא ארבעת הכוכבים. אבל 3.95 בהחלט. כך שאני לא מצטערת שקניתי, אבל רק בגלל שהמחיר היה 29.90 שקלים. לא בטוח שהייתי קונה אותו במחיר מלא.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על המדריך לימים הקרובים