ביקורת ספרותית על מישהו לרוץ אִתו (איתו) מאת דויד גרוסמן
ספר מעולה

---

מישהו לרוץ איתו - גרוסמן ראשון שלי, אני מודה. מהנה, מפעים, ובעיקר, מרגש.
הסיפור על שני נערים ירושלמים, תמר ואסף, שבדרך עקלקלה חייהם מצטלבים אחד בחיי השני, לסיפור כמעט בלתי נתפס.
גרוסמן, בדרכו הפנומנלית, כותב בצורה כה ריאליסטית ואמיתית, שלעתים חשבתי שהוא גנב אותם ממחשבתיי הכמוסות ביותר, היקרות ביותר.
אסף הוא הבחור הזה, הרגיל, הוא מתאים את עצמו לחברה, הוא מגיע למסיבות השוות, הוא יהיה עם החברים הנחשקים, הוא שם.
אסף מסתמן כבחור הרגיל, כן, הוא פשוט רגיל לשגרה הזאת, הרדודה, האפילו מעצבנת של חייו - חייו הבנאלים.
אנו עדים לסערה שקטה המתחוללת בתוך אסף, שכמעט אינה מודע לה. רגישותו האינסופית כלפי הזולת, הכנות והאמת שבו, לא עולים בקו אחד עם חייו העכשווים, חבריו המזויפים, ואפילו חיי האהבה שמנסים לסדר לו, המבוססים על כל המניעים הלא נכונים.
הסערה מתגברת, כאשר אסף מכניס את חייו לתמר, בדרך לא דרך, והוא מוכן להיסחף אליה בכל מעודו, לדבר הזה, התופעה, שמסעיר אותו כל כך.
תמר, הצד השני של הסיפור, היא -כאילו- ההפך של אסף, היא בועטת, היא שורטת - היא שונה.
תמר היא נפש חופשייה, והיא לא חוסכת את זה מאיתנו. היא נטולה כל זיוף, והולכת בדרכה שלה.
בסיפור אנו עדים לחברים שונים של תמר שכולם דואגים לה, ומעריכים אותה מאוד על היותה היא, שידעה להקשיב ולאהוב כל אחד מהם בדרכו שלו, לתת לו את המרחב שלו - בדרכה התמרית.
אישית, מאוד התחברתי לסיפור, ולא על היותו סיפור מתח מבריק, וגם לא רומן שסוחף אותך בשקיקה.
אהבתי אותו בגלל האנושיות שבו, שהגיעה בדיוק ברגע שהייתי צריך אותה בחיי.
אני חושב שבכל אחד מאיתנו יש אסף ותמר כאלה, במהלך הסיפור אנו עדים למחשובתיהן הכי עמוקות של אסף ותמר, לסתירות שלהם, האהבות, החששות והאופן שבו הם רואים את העולם, בדרך מרתקת ואמיתית להחריד.
התחברתי מאוד לדמות של אסף, המחפשת להיזרק, לפרוץ החוצה, והתרגשתי מההקרבה של הדמויות בספר, הנתינה ללא פשרות, האמיתיות והרגישות. האהבה, מציאת אדם שממלא אותך, שמשלים אותך.
כמובן שזה החלק שאני לקחתי מהסיפור, וכל אחד יכול למשוך אותו למקום אחר,
אבל מה שבטוח הוא, שכולנו, ללא יוצא מן הכלל -
מחפשים מישהו לרוץ איתו.

» ביקורות נוספות של dbirmo
» ביקורות נוספות על מישהו לרוץ אִתו (איתו)