רק לפי הציטוט שמופיע מאחורי הספר ידעתי שאני חייב לקרוא אותו, עוד לפני שידעתי עליו משהו. אמרתי לעצמי שעם כזה משפט קיטשי אבל נכון חייבת להיות כאן חווית קריאה מהנה.
וכך כבר בעמודים הראשונים הבנתי שנפלתי לתוך ספר הודו שמתרחש באוסטרליה, והכל לפי המתכון הידוע:
לוקחים תיאורי נופים כחומר גלם, מוסיפים משפטי חוכמה של אנשים אקראיים, מפזרים בנדיבות סיפורי סמים עם נגיעה קלה של אחת שהתחרפנה מהסם. מערבבים סיפור אהבה ועוד כמה סטוצים ומגישים את זה חם חם עם תובנות משמעותיות על החיים. הבעיה היא שבסוף כשאנחנו טועמים את המנה היא ממש לא טעימה...
אלי פנגס לקח את המתכון הפשוט וניסה לעשות אותו מתוחכם ובעל רבדים רבים. אלי ביקר באוסטרליה 3 פעמים ולשלושתם אנחנו נחשפים במהלך הספר, הבעיה היא שהכל מבולבל. תוך כדי נסיעה הוא נזכר בביקור הראשון, שהוביל לביקור השני עם התיירת מהביקור השלישי שהוא חלם עליה עוד בביקורו הראשון. כך הקורא מנסה למצוא את עצמו בתוך המבוך שאליו נכנס ולפעמים הוא פשוט נתקע מול דרך ללא מוצא ואין לו כוח לחזור אחורה כדי להבין היכן הוא.
יש פה ניסיון לכתוב ספר קליל שיצא נורא מסובך, אבל בכל זאת השינוי אווירה לאוסטרליה מאוד מרענן וזה מה שעושה את הספר. בכל מקרה אם בא לכם יש כמה עמודים שיעשו לכם טוב על הלב, אבל עד שתגיעו אליהם הדרך היא ארוכה ומפותלת.


















