ביקורת ספרותית על קרבן אמצע החורף מאת מונס קלנטופט
ספר לא משהו

---

כמה טריקים צריך סופר מתח כדי למשוך אותך הקורא?
א. תיאור הגופה, כמה שיותר מזוויע, מה טוב.
ב. בלשים עם בעיות אישיות, נפלא.
ג. עיתונאים רחרחניים, לעיתים מעורבים . איזה יופי.
ד. סביבה אקזוטית. קיץ קיצוני, פארק ידוע, או אולי סביבת שלג קיצונית.
ה. תהליך הגילוי.
בהתחלה יש נטיה להשאיר את החקירה על אש קטנה, אחר כך מתברר כי עיתונאי, איש שילטון, פסיכולוג או שאר מיני אנשים מענינים מעורבים /מתענינים בזה מסיבות כאלו ואחרות.
ו. האצת התהליך לקראת הסיום, בוא נגיד " איש שחור מתנפל על הבלשית החמודה" , לא איש פשוט, שחור מהמם.
נא לקחת את כל החומרים לערבב היטב.
אבל, כידוע זה לא מספיק כי כבר השתמשו בטריקים הללו ולכן הספר הוא כדברי חזון העצמות היבשות " ורוח אין בו".
לכן בוא נעשה ....גופה מדברת לעצמה כי לא יכולים לשמוע אותה.
מה אתם אומרים. נכתוב את הגיגיה בפונט אחר, כדי שלא נחשוב כי אולי זה עיתונאי מדבר, והרי לנו תוסף פיקנטרי לספר.
איני מבין מדוע הוא מהגג סתם. מדוע לא יגיד ברגע הראשון שהוא רואה את הבלשים " היי, חברה אתם טועים , זה שרצח אותי הוא יהושוע הפרוע". לדעתי הוא אפילו יכול לכתוב את השם על השלג תוך כדי הנעת הגופה ברוח החזקה והקרה של שוודיה. ממילא לא יאמינו לו, אבל התעלול יהיה לפחות אותנטי.
איכס.
אני מודיע כי מעתה, אהיה מאוד סלקטיבי בבחירת ספרי מתח.
אבל,אבוי, כמו עיקרון אי הוודאות של היזנברג, עד שלא אקרא את הספר, לא אדע אם הוא ספר טוב אם לא.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על קרבן אמצע החורף