אני יודעת שזה לא קשור, אבל אני נורא גאה - שברתי את שיא הקריאה המהירה שלי עם הספר הזה (ארבע שעות וחצי). למרות שקשה להחשיב את הספר הזה כספר קשה קריאה - והחלק הזה כן קשור - הספר קצר, כתב גדול ודפים עבים.
עכשיו אני באמת אדבר לעניין.
קראתי ספר אחר של הסופרת הזה, ג'ני ולנטיין, מי שמכיר "מרק שבור". "מרק שבור" הוא ספר זוועתי בכלל, לא מומלץ בכלל לקרוא אותו, העלילה בו לא מובנת בכלל ולא שווה להסתבך עם הכתיבה בשביל העלילה הלא ממש מעניינת שלו. עכשיו את הספר הזה כן שווה לקרוא אולי, אם יש לך כוח לכתיבה מעצבנת.
נכון שהכתיבה שלה לא השתפרה.
היא פשוט כותבת מוזר.
בחיים שלי לא ראיתי מישהו כול כך מבולגן ומבולבל כמוה.
אבל, וזה אבל חשוב, בסוף אתה מבין.
הרעיון עצמו של הסיפור מובן אחרי משהו כמו 30 עמודים למרות שכול הזמן אתה מבין מה היא כתבה 10 עמודים אחרי שהיא כתבה אותו.
עכשיו הסיבה שלא נתתי לה אפס על כתיבה גרועה זה כי הרעיון שלה ממש טוב. פשוט ממתי על הסיפור עצמו. סיפור מותח ומקסים פשוט.
אז נכון שג'ני ולנטיין לא תזכה בפרס נובל לספרות, אבל היא כן הצליחה לעניין אותי במשך ארבע שעות וזה גם משהו.

"איזה שם מצמרר!"
"למה את קוראת דברים כאלו?"
אלו כמה מהתגובות של האנשים שראו אותי קוראת את הספר הזה.
את הספר הזה סחבתי איתי לכול מקום והייתי קוראת אותו בכול הזדמנות אפשרית.
למען האמת, התחלתי להתעניין בו כול כך בבגלל השם שלו, שם פרובוקטיבי ממש, כמו שאני אוהבת!
לרוע מזלי, הספר היה מושאל והייתי צריכה לחכות. במשך חצי שנה.
אך לבסוף הספר הגיע לידי ומאז לא הורדתי אותו מידי.
הספר הזה ממש שינה את אותי.
אני לא הייתי אותו אדם לפני שקראתי אותו, ויכול להיות שאני מגזימה.
הספר הזה הוא פשוט ספר חובה.
הוא מסביר באופן מדהים איך השואה התרחשה דווקא בגרמניה ולא באף ארץ אחרת.
גרמניה היא ואני מצטטת מהספר "מדינה קפיטוליסטית מאונס" - כלומר, הדמוקרטיה מעולם לא הייתה רצויה בגרמניה.
אין לתאר איך הפתעתי לראות את האנטישמיות בגרמניה.
זה מדהים איך שום דבר לא משתנה.
לאחר שקוראים את הסיפור המדהים שלו - המחשבות על הדברים שמדוברים עליהם בסיפור לא עוזבים אותך.
הנאו נאצים, הפוליטיקאים והסיפורים המדהימים.
כתוב בצורה שנינה, קלה ועוקצנית - הסיפור פשוט זורם בתוך הסדר הכתוב.
אין לתאר את רשגותי לאחר הקריאה.
פשוט תצטרכו לקרוא את הספר בעצמכם ולהרגיש כך בעצמכם גם.

על הספר הזה ידידה שלי המליצה לי. יום אחד הלכנו לעיר והתחלנו לדבר על ספרים והיא החלה לומר שזה ספר ממש טוב. אז בשלב כלשהו התחלתי לקרוא את הספר. דבר ראשון, התמונות כאלו מגניבות ומיוחדות. אני לא יודעת אם זה נכון או לא, אבל כול התמונות שבספר הם מאופסים של אנשים ללא עריכה בפוטושופ ואם כן אז ממש קצת. התמונות ממש מוסיפות לספר הזה חיים.
דבר שני, הנושא של הסיפור הוא נושא בוגר והתמונות לא מתאימות לילידים קטנים. לא שהוא לא טוב כי הנושא של הסיפור ממש טוב. סיפור על ילד שסביו היה במלחמת העולם הראשונה ומספר לו על מפלצות שאמר שראה. בשנייה האחרונה לחיו סביו אמר לו שהמפלצות חזרו. באמת מגניב לגמרי.
עכשיו אי אפשר שלא לציין את המגרעות של הסיפור כי יש לו.
הספר כתוב, מצטערת אם זה פוגע במישהו או נראה לכם מוגזם, כמו ילדה בת 14. אין בה שום ניסוח מתוכם, אין בה שום משהו מיוחד. היא אפילו לא יפה, על גבול הפשטות יתר. יש הבדל בן לכתוב בצורה פשוטה לבין לכתוב כמו ילדה בת 14. זה גם לא מתאים לילדים אז כנראה שהסופר מנסה להתאים את זה לאנשים מבוגרים יותר אבל בכול זאת כותב בצורה ילדותית.
תאמינו לי שאני יודעת איך ילדה בת 14 כותבת, כול הזמן יוצא לי לקרוא כאלו סיפורים בכזה ניסוח באינטרנט. אם הייתי רוצה לקרוא מישהו שכותב בצורה פשוטה עד כאב לא הייתי פונה לספר.
גם את הסוף לא סבלתי. אני שונאת את הסוף הזה. הוא כול כך מעצבן.
לסיכום, ספר עם נושא טוב ותמונות מעולות וביצוע גרוע.

הכותרת "כאוס רגוע" קרצה לי מהמדף כשהייתי מול המדף בספריה. אני בכלל חיפשתי ספר אחר ולא מצאתי.
אז אחרי שראיתי את הכותרת הייתי חייבת להביט בספר. לראות איך אני מתרשמת ממנו. עטיפה מושכת את העין גם כן ולפי תוכן העניינים הסיפור נשמע מעניין וזורם. היה כתוב על העטיפה שיש אפילו סרט מבוסס עליו. אז לקחתי אותו.
בהתחלה הספר באמת מעניין והסיפור באמת זורם. הדמות הראשית הוא המספר גם כן, סוג הכתיבה האהוב עלי. נראה מבטיח עד לכאן.
אבל, ה"אבל" הזה מאוד חשוב, לאחר כמה פרקים אתה רואה שהעלילה לא מתקדמת.
המשכתי לקרוא את הסיפור. מקווה לראות אולי איזה התקדמות בסיפור.
אפילו הבאתי אותו איתי לטיול מגמה!
קראתי וקראתי וקיוויתי להתקדמות עלילתית.
העלילה פשוט נתקעת.
לעזעזל, הבנו שהוא נתקע עם החיים שלו ובכול זאת הוא ממשיך אתם כרגיל!
הבנו אתה יכול להתקדם כבר!
אך לא.
הוא פשוט לא מתקדם.
הספר הזה הוא אכזבה אחת גדולה.
אין לכם אפילו טעם לחשוב עליו, הוא סתם מפגר ודבילי ולא מתקדם.
אני פשוט הספקתי באמצע.
אני כבר טעיתי ובזבזתי מהחיים שלי הרבה זמן בקריאת הספר הזה.
אל תעשו את אותה טעות.

הסיפור הזה טועה הרבה.
עכשיו אסביר מדוע.
הסופרת הביאה את הכי חור שבעולם - איסלנד - מקום שבו האוכלוסיה מעטה ויותר מכך, הסופרת גרה בכלל באוסטרליה!
זאת טעות.
הספר מבוסס על הסיפור של האישה האחרונה שנידונה למוות באיסלנד.
אגנס, הדמות הראשית, רוצחת. בהתחלה זה מה שיודעים.
השאלה הראשונה שעולה לכם בראש היא מדוע?
זה מעורר התנגדות לאגנס, אשר לא מנסה כלל להסביר מדוע היא רצחה, מה קרה לפני הרצח ומה היה היחסים שלה עם הנרצח.
היא רק מוכנה לומר כמה היא מסכנה.
היא לא מפסיקה לומר כמה שהיא מסכנה כול הספר.
המטרה של זה, ככול הנראה, היא לגרום לנו לרחם עליה.
סליחה, אבל זה לא עובד והעובדה שאגנס מתעקשת לספר את כול הסיפור לפני שהיא טורחת ברוב טובה לספר מדוע היא רצחה אותו.
זה גורם לשנאה של הדמות הראשית, דבר מאוד לא טוב.
אם יש משהו שצריך להימנע ממנו מכול משמר, זה לגרום לדמות הראשית להיות שנואה על ידי הקורא.
טעות מאוד גדולה.
אתם יודעים?
אני יכולה להמשיך ולומר לכם מה לא בסדר בספר הזה ויש המון כי הסופרת עושה לפי דעתי טעויות גדולות בספר הזה.
אבל בסף הכול הוא ניתן לקריאה, למרות כול הדברים אשר ציינתי, רוב העלילה זורמת ונחמדה ובסך הכול לבחור לדמות הראשית דמות של רוצחת או פושעת ועוד האחרונה שנידונה לרצח זה בתכלס יכול להיות רעיון ממש מגניב.
בסך הכול, זה ספר מעצבן מאוד, שניתן לקריאה אם משעמם לך או לא מצאת ספר אחר.
אבל אם מצאת ספר אחר, תניח את הספר הזה על המדף ותיתן לפרייר שלפניך לקרוא אותו.

סיפור רקע
תכופת מתכונות, אני עושה מלא מתכונות ואין לי שנייה לנשום. אז מה עושים? לוקחים את הספר הכי שטחי ששמעת עליו כדי לרוקן את הראש.
סוף סיפור רקע
אז הספר הזה הוא הזוי לגמרי.
הדמות הראשית - אבי - לא נורמלית.
היא מתעקשת לעשות דברים בדרך מסוימת וזה מטריף וטרביס...
אוי אני כול כך שנאתי אותו!
עד השנייה האחרונה שקראתי את הספר שנאתי אותו נורא.
לא יודעת למה.
אולי זה בגלל ההתנהגות שלו.
אבי "רוקדת על שתי חתונות" במשך חצי ספר ומתנהגת לכמה אנשים בצורה ממש מעצבנת.
אז למה אני לעזעזל נתתי לספר המזדרגג הזה שלושה כוכבים?! למה לא אפס?!
כי קודם כול, הוא מושך אותך להמשיך לקרוא אותו.
הוא שיגע אותי והייתי חייבת כול הזמן להמשיך לקרוא אותו.
מרוב שהוא משך אותי, לא יכולתי להתרכז בלמידה למתכונת שלי והייתי חייבת לסיים אותו היום לפני המתכות כדי שאני לא אתחרפן בכלל.
כי הוא פשוט סיפור חמוד ונחמד שלא יעשה לך כאב ראש גדול.
הוא פשוט פשוט וזה מה לפעמים צריכים בעולם.
אז לסיכום, אם את/ה קורא את התגובה הזו וחושב אם לקרוא או לא, תשמע לעצתי. אם אתה מחפש משהו חמוד ונחמד שינעים לך את הזמן, זה הספר, אם אתה מחפש ספר רציני, תקרא משהו אחר.

צריך להתחיל ולומר קודם כול שהוא מדהים.
אולי זה ישמע לכם טיפשי וקיטשי, אבל זהו הספר הראשון שבאמת גרם לי לבכות.
זה אומר הרבה במיוחד בגלל שיש לי לב של אבן. ספרים בדרך כלל לא מרגשים אותי.
אבל הספר הזה שבר אותי ואת שיא הקריאה המהירה שלי.
סיימתי אותו תוך יום.
זה ספר מדהים ומרגש אם מישהו לא הבין את זה עד עכשיו.
ספר שלא קראתי כמוהו זמן רב.
זעזע אותי והדהים אותי בו זמנית.
הכי טוב מכול הסדרה.
נכון שבדרך כלל ספרי ההמשך פחות טובים אבל זה יותר טוב אפילו מהראשון לדעתי.
רק הזהרה קטנה, קצת קשה לקריאה והוא גם קצת עצוב.
רק אזהרה קטנה, לרגישים מבנינו.

מתחילה תקופת מבחנים ואני לא מספיקה כמעט כלום, אז כנראה שכול הזמן אני בתקופת מבחנים כי אני תמיד לא מספיקה וניסיתי למצוא את עצמי.
אז קראתי ספרים שהיו ממש משעממים, בלשון המעטה, נורא התאכזבתי מספרים בזמן האחרון ואני כבבר משהו כמו חצי שנה לא קראתי ספר טוב.
הייתי חייבת ספר טוב ואז נזכרתי בסדרה הזו, שקראתי את הספר הראשון ולא טרחתי לקרוא את השני. אז ההתחלה לא הכי טובה, היא כמעט ואף פעם לא הכי טובה.
עד שקראתי את הספר הזה פשוט לא הצלחתי לסיים את הספרים שקראתי מרוב שעמום והחזרתי אותם לספריה כאפשר לא גמרתי לקרוא אותם. פחדתי שיקרה לי אותו דבר עם הספר הזה. כמעט עשיתי את אותו הדבר עם ההתחלה הזו אך נזכרתי בספר הראשון ובכמה הוא טוב. אז המשכתי ולא התאכזבתי. סוף סוף נזכרתי למה אני אוהבת לקרוא. כי אם אתה אוהב את מה שאתה קורא, אז אתה ממש נשאב לתוך הספר ואתה מרגיש כאילו אתה ממש רואה את הסיפור בעינך.
אחרי שהגעתי למקום מסוים לא יכולתי להפסיק לקרוא לשנייה. לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו. הוא עשה לי כמו מה שספר טוב אמור לעשות. הוא גם לי לחשוב.
הספר ממש טוב.
העלילה ממש לא נדושה. היא מעניינת וזורמת בראש שלך. הסיפור לא יורד והופך למשעמם. הוא כמעט קיבל חמש כוכבים, למען האמת.
כמעט. זאת הבעיה של הספר הזה. טריס עושה הכול כמעט.
היא כמעט בוכה.
היא כמעט לא נושמת.
היא כמעט מתעלפת.
היא כמעט והיא כמעט והיא כמעט.
זה מגיע למצב שבו היא כבר לא אנושית.
במשך כמעט כול הספר היא עשתה הכול כמעט. זה ממש עצבן אותי וזה עדיין מעצבן אותי. אבל לקראת הסוף היא סוף סוף הופכת לאנושית. התאפקתי לא לצרוח סוף סוף. טריס מקבלת את האנושיות שלה בחזרה.
אך למרבה הצער, לא הצלחתי להתגבר על הכמעט שלה. למרות שהסוף היה ממש טוב
אזהרת ספוילר
הסוף ממש לא מובן. קראתי אותו איזה שלוש פעמים ולא הבנתי אותו עדיין.
סוף הספוילר
אז הספר הזה קיבל ממש כמעט חמש כוכבים. כמעט. כמו שהיא עשתה הכול כמעט, ככה היא גם מקבלת כמעט. אירוניה לא?

את הספר הזה קראתי כשהייתי בכיתה ב' או ג'.
אז חשבתי שהספר הזה הוא הספר הכי טוב שקראתי.
הייתי הולכת וקונה כול ספר מהסדרה הזאת. עד היום יש לי אותה. אוסף של 8 ספרים.
היום, אחרי שהתבגרתי וקראתי דברים אחרים, אני לא מבינה מה כול כך אהבתי בו.
זאת אחת הסדרות הכי רדודות שיצא לי לקרוא עד היום. הכתיבה כן מאוד עניינית ונחמדה אך לא יותר מזה.
עכשיו, הספר הזה נראה לי הספר הכי פחות רדוד מהסדרה.
למה? כי היא באמת מספרת שהמשפחה שלה מתפוררת, החיים שלה מתפוררים מול עינה ויש באמת הסבר לכול ההתנהגות שמסופרת בספרים אחרים.
לא הייתי ממליצה לנערים, הייתי ממליצה לילדים שרוצים לקרוא, להבין מה הם קוראים ולהינות.