ביקורת ספרותית על מורדים - מפוצלים #2 מאת ורוניקה רוֹת
ספר טוב

---

מתחילה תקופת מבחנים ואני לא מספיקה כמעט כלום, אז כנראה שכול הזמן אני בתקופת מבחנים כי אני תמיד לא מספיקה וניסיתי למצוא את עצמי.
אז קראתי ספרים שהיו ממש משעממים, בלשון המעטה, נורא התאכזבתי מספרים בזמן האחרון ואני כבבר משהו כמו חצי שנה לא קראתי ספר טוב.
הייתי חייבת ספר טוב ואז נזכרתי בסדרה הזו, שקראתי את הספר הראשון ולא טרחתי לקרוא את השני. אז ההתחלה לא הכי טובה, היא כמעט ואף פעם לא הכי טובה.
עד שקראתי את הספר הזה פשוט לא הצלחתי לסיים את הספרים שקראתי מרוב שעמום והחזרתי אותם לספריה כאפשר לא גמרתי לקרוא אותם. פחדתי שיקרה לי אותו דבר עם הספר הזה. כמעט עשיתי את אותו הדבר עם ההתחלה הזו אך נזכרתי בספר הראשון ובכמה הוא טוב. אז המשכתי ולא התאכזבתי. סוף סוף נזכרתי למה אני אוהבת לקרוא. כי אם אתה אוהב את מה שאתה קורא, אז אתה ממש נשאב לתוך הספר ואתה מרגיש כאילו אתה ממש רואה את הסיפור בעינך.
אחרי שהגעתי למקום מסוים לא יכולתי להפסיק לקרוא לשנייה. לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו. הוא עשה לי כמו מה שספר טוב אמור לעשות. הוא גם לי לחשוב.
הספר ממש טוב.
העלילה ממש לא נדושה. היא מעניינת וזורמת בראש שלך. הסיפור לא יורד והופך למשעמם. הוא כמעט קיבל חמש כוכבים, למען האמת.
כמעט. זאת הבעיה של הספר הזה. טריס עושה הכול כמעט.
היא כמעט בוכה.
היא כמעט לא נושמת.
היא כמעט מתעלפת.
היא כמעט והיא כמעט והיא כמעט.
זה מגיע למצב שבו היא כבר לא אנושית.
במשך כמעט כול הספר היא עשתה הכול כמעט. זה ממש עצבן אותי וזה עדיין מעצבן אותי. אבל לקראת הסוף היא סוף סוף הופכת לאנושית. התאפקתי לא לצרוח סוף סוף. טריס מקבלת את האנושיות שלה בחזרה.
אך למרבה הצער, לא הצלחתי להתגבר על הכמעט שלה. למרות שהסוף היה ממש טוב
*אזהרת ספוילר*
הסוף ממש לא מובן. קראתי אותו איזה שלוש פעמים ולא הבנתי אותו עדיין.
*סוף הספוילר*
אז הספר הזה קיבל ממש כמעט חמש כוכבים. כמעט. כמו שהיא עשתה הכול כמעט, ככה היא גם מקבלת כמעט. אירוניה לא?

» ביקורות נוספות של patrick
» ביקורות נוספות על מורדים - מפוצלים #2