ביקורת ספרותית על מחווה לקטלוניה - אופקים #293 מאת ג'ורג' אורוול
ספר טוב

---

איש רוח פוגש מציאות פוליטית

יש לי פטיש לתולדות ספרד, ולמלחמת האזרחים בפרט, יש לכך מספר סיבות, אך המשמעותית ביותר, היא פרופסור שלמה בן עמי שהיה המורה שלי לתולדות ספרד בעת החדשה.

עינו הכחולות, הביטו הרחק מאיתנו, כאילו הוא כעת בספרד. על פניו תמיד היו נסוך חיוך של אופטימיות, למרות שהוא עסק באחת מהמלחמות הקשות של המאה העשרים - מלחמת האזרחים בספרד. בשקט ובשלווה הוא הרצה, או שוחח על הוגי דעות, אידיאולוגיות, תהליכים היסטוריים, ואישים, ולרגע חשבתי שכול דמות או אירוע הוא ממש הכיר באופן אישי. הרצאותיו בלטו בתבונה, בראייה כוללת של תרבות אירופית, ובהבנת תהליכים פוליטיים.

הרבה "אנשים טובים" שהכירו את שלמה חשבו, שראוי שאדם כול כך אינטלקטואלי וסובלני ימלא תפקדי מפתח בפוליטיקה הישראלית, מתוך תקווה ליצירת חזון ושיח פוליטי אחר.

להפתעת "האנשים הטובים", הוא מונה לשר לביטחון פנים, ומצא את עצמו כאדם הלא מתאים, בעיתוי הלא מתאים, מול התקוממות ערבית לאומית באינתיפאדה השנייה. האדם שהכיר התקוממות עממית כחוקר, ממש לא היה האדם שהשכיל להתמודד עם התקוממות ממשית. הסוף היה, כי תקוות "האנשים הטובים "התנפצה, כפי שקרה לרפובליקאים במלחמת האזרחים בספרד.

ג'ורג' אורוול, באמצעות סיפרו מחווה לקטלוניה, מספר לנו על תקוות " האנשים הטובים " שהתנפצה. הוא מאיר את עיננו לגבי המושגים, "הטובים" או "הרעים " של מלחמת האזרחים הספרדית.

אורוול, היה בשדות הקטל של מלחמת האזרחים בקטלוניה, תחילה כעיתונאי ובהמשך כחייל. הוא כתב את רשמיו, באופן מאופק, ואותנטי. זה לא רומן, או זיכרונות המבצעים גלוריפיקציה למלחמה. הספר הזה, הוא כמו מצלמה שהוצמדה לקסדתו של חייל, הקולטת תמונת אמיתיות - ממבט עיניו, וגם את תחושותיו, פחד, קור, תיעוב, רעב, חמלה, חברות של לוחמים, ושאלות יסוד, מה אני עושה פה לכל הרוחות, עבור מי ומה אני נלחם באמת ? כל אותן תחושות קטנות וגדולות המרכיבות את מציאות חייו של חייל פשוט.

מהו המראה והתחושה החזקים ביותר של חייל בחזית, מראה וריחה של צואה הממלאת כול חלקה טובה, ולעתים את החפירה עצמה. ומהווה חלק מהסתגלות למצב של שקיעה לתוך זוהמה.

אורוול הבריטי, היגיע לחזית ממניע אידיאולוגי, כמו חיילים רבים מרחבי העולם, שביקשו לעצור את הפשיזם, מבחינתו היו "טובים ורעים". מסתבר שהמציאות הייתה הרבה יותר מורכבת, טוב, צודק, נאמנות, אויב, ובן ברית, הם מושגים יחסיים וחמקמקים. מציאות שבה האמיתות של האתמול הפכו לשקרים של היום. עשרות ארגונים פוליטיים היו בתחילת המלחמה, בלטו האנרכיסטים שרצו מהפכה עכשיו, והקומוניסטים שרצו לדחות את המהפכה, והיו בורגנים שחברו למהפכנים, בחיבור מאולץ, מצב בלתי אפשרי לניהול מלחמה.

תחושת השוויון והאחווה של תחילת המלחמה, הייתה הדלק האידיאולוגי שהניעה את אחוות הלוחמים, ואת התקווה לכינון חברה שוויונית. אחר כך הכל השתבש, הפוליטיקה הקומוניסטית השתלטה על המלחמה, והפכה חלק מהלוחמים הנאמנים לאויבים נרדפים. תושבי הערים והממשלה התנתקו מהלוחמים, ברצלונה הזכירה את ג'וניה במלחמת לבנון הראשונה, עיר נהנתנית בתוך מלחמה. חוויות שגרמו לאורוול להבין את הציניות של פוליטיקת המלחמה, שבעצם הפסידה את עצמה לדעת.

מלחמתם של הרפובליקאים, הייתה מלחמה נאיבית וגם צינית בעת ובעונה אחת, שתוצאתה היא כישלון ידוע מראש, שהיווה פרולוג למלחמת העולם השנייה, ולמלחמה הקרה.

אורוול, הוא אחד מהסופרים בעלי המודעות הפוליטית המשמעותית של המאה העשרים, מי שחיבר מאוחר יותר את 1984, ספר אפוקליפטי, המהווה פרשנות נוקבת למשטרים טוטליטריים, כמו הקומוניזם. אורוול, כמי שהתוודע לאידיאולוגיות הקומוניסטית, והאנרכיסטית של המיליציות הלוחמות, מספק לנו התייחסות ביקורתית לאחד מהאירועים המכוננים של המאה העשרים, זאת זווית אישית להתבוננות במלחמת האזרחים, המשולבת בחשבון נפש. הספר הוא מסמך יוצא דופן, היסטורי ואנושי גם יחד.

אני חוזר למרצה שלי, פרופסור שלמה בן עמי, שלבטח מכיר את הסיפור של אורוול, האם המקרה שלו הוא ביטוי לגישה נאיבית, לעומת פוליטיקה צינית, המפסידה את עצמה לדעת ? את הפרשנות אני משאיר לכם.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על מחווה לקטלוניה - אופקים #293