ביקורת ספרותית על מחווה לקטלוניה מאת ג'ורג' אורוול
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 25 בפברואר, 2017
ע"י Pulp_Fiction


ברצלונה. מהן האסוציאציות שאזכורה של עיר נפלאה זו מעלה בנו? לה רמבלה המקסימה, גאודי עם פארק גואל ,קאסה מילה וסגרדה פמיליה שלו, הרכבל למונז'ואיק ... אולי זו קבוצת הכדורגל המהוללת שלה עם הכוכבים מכל רחבי תבל והאצטדיון היפה...
בכל אופן קשה לתאר את המקום הזה שופע המותגים, המסחר וריח הגלובליזציה הקפיטליסטית כעירם של פועלים הצבועה באדום בה פניות כמו "סניור", ו-"דון" נחשבות בזויות וארכאיות, בגדים פשוטים ומרופטים הינן הלבוש האופנתי והמקובל על כולם, אסור להשאיר תשר למלצר, ורוח של סולידריות אופפת את התושבים...

כן, הייתה תקופה כזאת. אך כדרכן של תקופות זהר תמימות המושפעות מרעיונות אידיאליסטיים, ימיה היו ספורים וסופה בהתנפצות על קרקע המציאות האנושית, בה תאוות הבצע, הישרדות ואינטרסים אישיים מכריעים כל כוונה, שנועדה לתקן את העולם.
אורוול היה עד לזמנים שכאלה . אולם הוא גם ראה ,למרבה האכזבה, כיצד זנחו הספרדים ערכים סוציאליסטיים בחיפושם אחר המוכר והמרגיע בתוך ים הבלבול אשר חוללה מלחמת האזרחים.

בספרו "מחווה לקטלוניה" מתאר אורוול את הציניות והאכזריות של אותה המלחמה בדרך ריאליסטית, מעט יבשה אך אמתית, הומוריסטית ומרתקת כשמזדמן לו. הוא לוקח אותנו למסע אל הערים ,השוחות המצחינות, שדות הקרב וכפרים הסובבים אותם. בולטת מאוד הזווית האנושית הן בגדולתה, הן בנבזותה . חוסר היעילות והניסיון, תחושת העייפות, והמאבקים הפנימיים של המיליציות הנלחמות בפרנקו מצד אחד וההתלהבות שבמאבק למען כינונו של עולם חדש ומופלא מצד שני, מופיעים בספר כסוג של ניגודים עד אשר הטמטום והרוע משתלטים על השיח במחנה האנטי-פשיסטי.

תוך כדי הקריאה ג'ורג' אורוול עצמו מצטייר כאדם משכמו ומעלה, אידאליסט ללא חת וחבר אמת לנשק ולעת צרה. על אף ניסיונו להצניע זאת, התרשמתי כי מדובר באדם אמיץ, בעל תושייה בשדה הקרב(שאף נפצע ושרד בדרך נס), איש עקרונות אשר מוכן לשים עצמו בסכנת מעצר ואף מוות בניסיון לעזור לחבר כלוא. רושם זה מוצא חיזוק באחרית דבר מאת אלי שאלתיאל, המתאר את דרכו של אורוול במלחמת האזרחים. איש שמוכן לזנוח חיי נוחות ועושר תוך מאמץ ניכר להגיע לארץ שסועה ולהשתתף בלחימה על מנת לעצור את נגע הפשיזם, שהשתלט אותה העת על חלקים נרחבים של אירופה, ראוי אפוא להערצה ושבח.

הספר נכתב ב-1938, כלומר לפני תומה של מלחמת האזרחים בספרד, כשעדיין המערכה לא הוכרעה על ידי אף צד. עם זאת נראה כי המחבר כבר מנחש כי ידו של פרנקו תהיה על העליונה והוא מסכם את יחסו לאנשים במדינה המדממת במילים מדהימות, בעלות יסוד נבואי:

" יש לי זיכרונות רעים ביותר מספרד, אבל רק מעט זיכרונות רעים מספרדים. פעמיים בלבד זכור לי שכעסתי באמת על ספרדי, ובשתיהן, בדיעבד, נראה לי שאני עצמי לא צדקתי. יש בהם נדיבות, אין ספק בכך ,מין אצילות שאינה שייכת באמת למאה העשרים. זה מעורר את התקווה שבספרד אפילו הפשיזם ילבש צביון רך ונסבל יותר. ספרדים מעטים בלבד ניחנו ביעילות ועקיבות המתועבת שמדינה טוטליטרית מודרנית זקוקה להם..."

פילוג ומאבקים פנימיים הן אלו שתרמו יותר מכל לעליית הפשיזם בספרד. במקביל ללחימה בחזית מול פרנקו, ניהלו הרפובליקנים בינם לבין עצמם מאבקים אידאולוגיים הזויים, התבצרו מאחורי בריקדות רעיוניות וממשיות, השמיצו והרגו יריבים פוליטיים.

בספר ניתן להתרשם בפעם נוספת מטירופו של המשטר הסטליניסטי שבדרך התנהלותו הפרנואידית, הטיפשית ושופעת רוע טהור קבר את הקומוניזם, שהוא למעשה אחד הענפים של ההומניזם האירופי במקורו , בכך שהפכו לידוע לשמצה בעיניי רבים. בעצם חלק ניכר מאלה, השונאים את השיטה הקומוניסטית כיום חשים כך, מכיוון שהם מקשרים את הקומוניזם לסטליניזם שהוא צורתו המעוותת והצינית . כל סטייה קטנה מהקו של ההנהגה המטורפת סומנה כעוינות שדינה מאסר ומוות. ומכיוון שמוסקבה הייתה הפטרונית העיקרית של הנלחמים בפרנקו, רוחה של ברית המועצות ריחפה מעל כולם ודרכיה הנלוזות אומצו על ידי הממשלה והמשטרה בספרד. מעצרים המוניים, פשעים כביכול, שמצוצים מהאצבע ומוות בייסורים רק על עצם ההשתייכות להתארגנות שלא לרוחה של המפלגה הקומוניסטית מכונים על ידי אורוול כ"רשעות עיוורת ומטומטמת". האשמות מופרכות ב"טרוצקיזם" רק מעצם היותו חבר המיליציה שסר חינה בעיניי הסובייטים, הביאו למותו בכלא של אחד מעמיתיו הבריטיים, שוויתר על קריירה באוניברסיטת גלזגו על מנת להילחם בפשיזם.

הספר לא כל כך קל לקריאה ויש בו קטעים מייגעים. למרות העובדה כי הוא מרבה לתאר אירועים אמתיים, נוקב בשמות ומציין תאריכים הוא אינו ספר עיון, אלא למעשה מעין חיבור עיתונאי שבוחר צד בבירור. בסך הכול מדובר ביצירה רבת עוצמה המאפשרת לקורא לצלול לתוך ההתרחשויות של המלחמה הנשכחת ההיא, שכולנו למדנו אודותיה בדרך אגב בתיכון, אך לא באמת נגענו בה והיא נותרה כאפיזודה מעורפלת בתודעתינו.
מומלץ לאוהבי היסטוריה מובהקים, חובבי ראשי תיבות, שמצויים בשפע בספר (PSUC, POUM, FAI,CNT וכו') ומעריצים 'שרופים' של אורוול.
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים)
תודה רץ. אכן זה מקור היסטורי נדיר . שגם סופק על ידי איש רוח ענק.
רץ (לפני 11 חודשים)
ביקורת מצוינת, לספר הזה צריך גם להתייחס כמקור היסטורי - למי שנלחם במלחמה הזאת, והפיק תובנות לגבי אידאולוגיה נוקשה שבספו של דבר משמידה את מתנגדיה, או מובסת להם, או שהיא בהחלט יכולה להשמיד את עצמה.
Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים)
גם לי היה קשה. מסכים,לא קל לצלוח אותו,אך אם עוברים את חלקיו הראשוניים,מגיעים לקטעים מעניינים ומותחים. תודה חמדת.
חמדת (לפני 11 חודשים)
התחלתי לקרוא אותו מזמן ועזבתי אחרי מספר עמודים. ספר חסר עניין והשראה על מלחמת האזרחים בספרד.
Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים)
תודה, מחשבות.
מחשבות (לפני 11 חודשים)
יפה כתבת.
Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים)
שבת נפלאה, לי
Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים)
רוב תודות דני
לי יניני (לפני 11 חודשים)
הניסוח עכשיו יותר טוב. יופי תודה ושבת מקסימה לך
דני בר (לפני 11 חודשים)
עוד ספר חזק ומרתק של טייקון ספרותי שהשאיר לעולם כמה יצירות מופת, ובעיקר היה המגדלור שהזהיר מעלייה על שרטוני הקומוניזם.
והביקורת- מתאימה עצמה לרמתו של הסופר וגם היא משובחת ומרתקת בפני עצמה.
Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים)
תודה חני.
Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים)
תודה yaelhar. נראה כי "הריאליזם" ,הפוליטי והכלכלי החליף את האידיאלים הנעלים.
חני (לפני 11 חודשים)
סקירה יפה.גמאני לא יכולה לומר שום דבר רע על ספרדים
יש בהם משהו מיוחד,צודק.
yaelhar (לפני 11 חודשים)
מרתק.
הוא נכתב בעת שהאידיאליזם חגג. היום אנחנו כבר יודעים ששיטות ממשל שנראות נפלא על הנייר כושלות במציאות. נראה כאילו אם רק יכולנו להוציא בני אדם מהמשוואה, היינו יכולים להגיע לממשל אידיאלי...
Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים)
קשה להגדיר...הכוונה שהספר לא פשוט לקריאה, לא שגרתי ולא לכל אחד. בכל אופן ניסחתי זאת מחדש.
לי יניני (לפני 11 חודשים)
מה זה קורא ממוצע?





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ