ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 10 באוגוסט, 2014
ע"י פילנפיל
ע"י פילנפיל
ג'ורג' אורוול: מחווה לקטלוניה
ספר טוב, שמספר על חוויותיו של אורוול כמתנדב מחו"ל במלחמת האזרחים של ספרד, שהיוותה מעיין קדימון בזעיר אנפין למלחמת העולם השנייה.
אורוול נכנס בתמימות למלחמה, שהצטיירה בעיניו בבירור, בעידוד העיתונות בארצו, כמלחמת בני האור בבני החושך. במהלך שהותו בספרד, בעקבות ההתנסות הבלתי אמצעית שלו עם המציאות, ובשילוב עם היושר הפנימי המעורר השתאות שלו, הוא מבין שהמציאות- כמו תמיד- מורכבת יותר.
התגלית המרכזית שלו, שהיא המניע העיקרי לכתיבת הספר, היא התובנה שהקומוניזם שהוקם במוסקבה הוא כלל לא אותו שלטון אידאולוגי כפי שהצטייר בפני רבים כל כך. מטרתו של הקרמלין בתמיכה הפעילה במלחמה בספרד לא היה יותר מאשר ניסיון רגיל להשיג עוד השפעה וכוח. אותה הפיכה חברתית שתביא את מעמד הפועלים לשלטון- שלדעת אורוול הייתה אפשרות מציאותית באותה העת- דוכאה לא רק באופן גלוי ע"י הלוחמים של פרנקו, אלא גם מ'בפנים' ע"י הוראות ממוסקבה. אולי היום זה לא נשמע מפתיע במיוחד, אבל עובדה שבתקופתו התקשה אורוול מאוד כשניסה למצוא מו"ל שיוציא לאור את ספרו. בנוסף, הדרכים שהוא מתאר כיצד הצליחו הקומוניסטים להביס את יריביהם במישור הפוליטי- הפצת שקרים גסים בקרב מי שלא יכול היה לדעת מה קורה באמת(כלומר העיתונות העולמית) לעומת ההשתקה לגבי מצב העניינים בחזית ע"מ לא לפגוע במורל הלוחמים, כינויי הגנאי שהדביקו על יריביהם הפוליטיים שנועדו להכפיש את שמם בלי להזדקק לטיעון אמיתי כנגדם וכו'- כל אלה יכולים ללמד אותנו גם היום להיזהר מדיווחים מפוקפקים והכללות גסות.
אך עד כמה שהפוליטיקה הזו מעניינת, אין זה הנושא המשמעותי באמת שבספר. השאלה הגדולה שמציב אורוול בפנינו היא זו- האם באמת הייתה אפשרות באותה עת להשיג שיוויון אמיתי באותה העת, באם מוסקבה לא הייתה מתערבת?? לפי מיטב הבנתי, המושג 'שיוויון' בעיני אורוול הוא מעיין אווירה של אחווה, סוג הרגשה של 'ביחד' בה אין לאף אחד תחושה של אדנות כלפי השני, בו גם המוכר וגם הלקוח נוהגים זה עם זה בחוסר פורמליות וכבוד הדדי. מצב שכזה, טוען אורוול, נמצא באותה עת בחזית, ובכל מקום שחשו את זרועה של המלחמה כאיום ממשי. אין מדובר פה על אוטופיה- בחזית הייתה אנדרלמוסיה שלמה, מגפה של גניבות ומחסור במוצרי בסיס- אך כולם בכל זאת הצליחו להסתדר, בגלל אותה תחושה של מטרה משותפת. אני יכול להעיד על תחושה דומה של אחווה בקרב הסטודנטים כאשר אנחנו מתכוננים למבחן קשה במיוחד, שמגיעה לשיאה ברבע שעה לפני שהוא מתחיל- אך האם זה משהו שיכול להחזיק מעמד? האם לא מדובר ב'אהבה שתלויה בדבר?' בתקופה האחרונה של חטיפת שלושת הנערים ומבצע 'צוק איתן' נדמה היה שנוצרה מעיין אווירה שכזו, שכונתה רבות בתור 'אוירה של ביחד'. מעניין יהיה לראות עוד כמה זמן היא תחזיק מעמד.
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
