ביקורות ספרים על הספר חזיונות שווא - ספריה לעם #676

זהו סיפור כל כך מכמיר לב מסוג הספרים שעושים קווץ' בלב. מארטן ואשתו ורה הם זוג פנסיונרים הגרים בפרבר שקט בבוסטון. מארטן עבד שנים רבות בחברת IMCO שהוא ארגון בין ממשלתי לייעוץ ימי. לזוג שני ילדים בוגרים הגרים רחוק מהם. הם מנהלים את חייהם בחברת כלבם, חיים שקטים ונטולי הפתעות. אבל הדברים משתנים ולא יהיו אותו הדבר. מארטן נמצא בתחילתה של מחלת האלצהיימר. וזה השלב הכי קשה וחסר רחמים, כי הוא עוד מודע לעצמו וער למצבו. הוא הולך לפאב השכונתי לכוס בירה כשכלבו מתלווה אליו לטיול הצהריים, וכשמארטן חוזר הביתה נטול הכלב שואלת ורה היכן הכלב? זה, ועוד כל מיני סיטואציות ... המשך לקרוא

dina

הייתי הנכד הראשון של סבתא מיכל. טוב הייתי ה 22 אבל מבחינתה הראשון. תבינו, בנות לא יישאו הלאה את שם המשפחה.. אז מבחינת סבתא מיכל, נו מחכים לראשון שימשיך את השושלת עד שאני הגעתי. לא שנולדתי אחרי 21 נכדות, היו לפני בנים, אבל הם נולדו לבנות של סבתא מיכל, ואיך לומר נושאים את שם המשפחה "הלא נכון". כן אני יודע שזה קצת מעוות וקשה להבין את זה בימנו. אבל זה היה לפני 41 שנים, וזו הייתה סבתא מיכל שעלתה מטוניס, ובטוניס כמו בטוניס. קיבלתי את השם של סבא שנפטר כשעלו ארצה, וגם את מקמו בליבה של סבתא. סבתא הייתה קוראת לי רז'לי שזה בערבית טוניסאית "בעלי" היא אהבה אותי בכול ליבה, ואני... המשך לקרוא

קורא כמעט הכול

לא ידעתי דבר על הספר לפני ששלפתי אותו מן המדף... "חזיונות שווא" שתורגם מהולנדית, עוסק בזוג הולנדים בני שבעים פלוס החיים את החיים הנוחים בצפון מזרח ארה"ב, בשנות החמישים של המאה הקודמת. הם הגרו לאמריקה, כמו הולנדים רבים לאחר מלחמת העולם. הסיפור המסופר לנו בגוף ראשון בפי הגבר (או יותר נכון במחשבתו) על חייו ותוך כדי סיפור הדברים מסתבר לנו מתוך דבריו, בלי לומר זאת בפירוש, שהוא לקה במחלת השיטיון (דמנציה)... הסיפור המסופר לנו הוא סיפור הידרדרותו המהירה והטרגית, אל מחשכי המחלה תרתי משמע. הוא נמלט בתחילה אל זיכרונותיו הישנים עד שהוא מפסיק לזהות את הסובבים אותו. ... המשך לקרוא

סדן

**** מכונת כאפות, הספר הזה. למרות ארבעת (ואולי חמשת) הכוכבים שנתתי לו, אני לא באמת יכול להמליץ עליו, אולי לאף אחד. קראתי אותו כי באיזשהו מקום אני אוהב לחטט בפצעים, אבל כאן זה היה מעבר לזה. הקריאה היתה כרוכה אצלי בכמעט סבל, לא נהניתי, ורק רציתי להפוך עוד דף מבריק ועוד אחד, ושזה ייגמר. לא בגלל שהספר לא כתוב טוב או לא מעניין. בדיוק להיפך. מארטן הוא הולנדי בן שבעים ואחת שעקר מתישהו עם משפחתו למסצ'וסטס ויצא לאחרונה לגימלאות מעבודתו המשמימה כמזכיר של הרשות להגבלת דיג, או משהו. בעיקרון יש ל, אה, מארטן? כן, מארטן. יש לו מעט הוצאות, הוא גר עם כלבו רוברט ואשתו האהוב... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

הספר הוא כמו אגרוף בבטן. מטלטל ומצמרר לעתים ונוגע ללב לעתים אחרות הוא מתאר את תהליך הדמנציה שפוקדת את גיבורו, שמשילה מעליו שכבה אחר שכבה של זיכרון, של תודעה, של משמעות, עד לקריסה מוחלטת של הדבר הזה שאנו קוראים לו "עצמי" או "זהות". הנדריק יאו מרסמן/ברנלף מפליא לתאר את הדמות הבלתי נשכחת הזאת, מארטן קליין, והשינויים החלים בה/עליה. יש בספר תובנות על אהבה, זיכרון, קיום שבאים בטבעיות, כבדרך אגב כזאת. לעתים תכופות סימנתי משפטים שלמים, שארצה לקרוא מדי פעם. הכתיבה של ברנלף מלאת חן, ומבחינת חווית הקריאה הספר הזכיר לי איכשהו את "כל החיים לפניו" של גארי/אזאר, בכ... המשך לקרוא

ספר רגיש ונוגע ללב המלווה תהליך של התדרדרות הזיכרון ושקיעה אל תוך שיטיון (דמנציה), הספר הוא למעשה תיאור המציאות כפי שהיא משתקפת מעיניו של מארטן, החולה. בתחילת הספר, כשהשיטיון עדיין "קל", מארטן מצליח להיאחז בעובדות מתוך המציאות ומנסה להתיישר לפיהן, זה יוצר סיטואציות שהן אפילו משעשעות (למשל - מארטן מצפה לקפה של הבוקר ולהפתעתו אישתו מגישה לו דווקא תה, בשיגרה של מארטן ואישתו, תה מוגש רק אחר הצהריים והוא מתקן את הלו"ז שלו ע"פ העובדה הזאת), אבל מהר מאוד האחיזה במציאות נשמטת מידיו והוא מתדרדר, והקורא ביחד איתו, אל תוך השיטיון. דרך עיניו של מארטן, הקורא חווה ... המשך לקרוא

שמרית