אוקיי, לא קראתי את הספר הזה קראתי אחד אחר. אבל אין אותו פה. רשום שם משהו כמו- יומי החנונית החלקה על הקרח או משהו כזה.
אז שנתחיל?

אומייגאד
בחיים שלי לא ראיתי ספר כל כך דבילי.
אם אתם עכשיו מסתכלים על המסך וחושבים למה היא אומרת אומייגאד? אז זה בגלל שככה הספר מתחיל
מפגר נכון?
גנבתי אותו לילדה מהכיתה שלי בהשאלה בשביל לראות. ואני נשבעת לכם. אם לא היה צלצול הייתי הורגת מישהו.
היא ממש אבל ממש לא חנונית! זה שיש כמה מקובלות מפגרות שלא אוהבות אותה לא הופך אותה לחנונית. זה כל כך גרוע...

אזהרה יש פה יותר מדי ספויילרים

אוקיי נתחיל במשפט שאני המצאתי
"משמעות הפיצול הוא שאתה נטול פלג,ועם זאת שייך לכל הפלגים,
האופי שלך שולל ממך פלגים, אך עמוק בתוכך אתה יודע שאתה שיך להם."
אני פשוט גאונה.
הספר הזה הוא הספר הטוב ביותר שקראתי, תתפלאו, אני מעדיפה אותו על פני שאר הספרים האהובים עלי (לא, הם שווים, מפוצלים עולה על הארי פוטר ב-1% והארי פוטר עולה על פרסי ג'קסון ב1% ופרסי ג'קסון עולה על הזאבים של גרייס ב1% וכו' וכו')
נתחיל בדמויות
ביאטריס (טריס)
אם תשאלו אותה למה היא עזבה את הקרבה עצמית היא תענה לכם בגלל האוכל.
אל תאמינו לזה, אף פעם.
אז איך אפשר לתאר בתאדם כל כך אוסומית?
נתחיל בתמונה
http://4.bp.blogspot.com/-IXmr-333i8o/U1PBiRjc3YI/AAAAAAAADS0/x1qq4H3v28M/s1600/%D7%9E%D7%A4%D7%95%D7%A6%D7%9C%D7%99%D7%9D+-+%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA+%D7%A1%D7%A8%D7%98.jpg
אוקיי, את אוסומית, מאוד מאוד מאוד אוסומית
את אמיצה, אנוכית ולא אנוכית ביחד
את מפוצלת.
את חמודה ומצחיקה, מדהימה וקשת הבנה, כאילו, באמת, לא שמת לב שאל מחבב אותך, לא שמת לב שפור מחבב אותך ולא שמת לב שאת מחבבת את פור.

טוביאס (פור)
http://www.seret.co.il/images/movies/Divergent/Divergent2.jpg לא המונה הכי טובה שלו אבל בתמונות הטובות שלו טריס נדחפת.
נתחיל בזה שהוא הדבר החתיך ביותר מאז המצאת הליאו ואלדס.
הוא מושלם, הוא יודע להגן על אחרים ותוך כדי כך לפגוע בהם
אחרי שהוא פוגע בטריס כדי כביכול להגן עליה היא נותנת לו כאפה ואומרת לו "תשתוק".
אין לי שמץ איך לתאר אותם, כי הם יותר מדי מושלמים, הם זוג פצצה.

רשימה שלא ברור מה הקטע שלה
אמא של טריס- ז"ל, נרצחה
אבא של טריס- ז"ל, נרצח
טורי- לא ידוע
קריסטינה- לא ידוע
ויל- ז"ל, נרצח
אל- ז"ל, התאבד
פטר- לא ידוע, מן הסתם חי
ביאטריס- חיה, מפוצלת (כמעט מתה, כמה פעמים)
טוביאס- חי, מפוצל
כיילב, חי
המון אנשים מהקרבה עצמית- מתים
המון אנשים מאומץ לב- מתים
אריק- הלוואי שמת
ג'נין- הלוואי שמתה

לא ביקורת משהו, אבל היא זמנית, היא תשונה מתישהו

אח הנוסטלגיה, זה קרה כשהייתי ילדה תמימה בת שמונה, טסנו לאיטליה, כמובן שגררתי אחרי שני ספרים ובינהם את הספר הזה, ישבתי וקראתי על איגריין, על סיזי, על ההורים החזירים שלה, על האח המעצבן שלה והעכברים שלו. האמת, אני בקושי זוכרת. אני רק זוכרת שישבתי על הכורסה שם בצימר עם רגליים משולבות והספר על הבירכיים, גמרתי אותו בתוך פחות משבוע.
שתדעו אני עכשיו שומעת את הפלייליסט האהוב עלי, ואני בשיר הרביעי "let her go"
מוזיקת הסוף מתנגנת והזמר שר את הבית האחרון.
אין לי איך לתאר אותה, את איגריין, ואין לי מושג איך לכתוב את הביקורת הזאת, אז לפני שהשיר נגמר אני יגיד
לא משנה בני כמה אתם, הספר הזה הוא לכל גיל, הוא כתוב בצורה נפלאה.

AND YOU LET HER GO

אוקיי, אני יספר לכם סיפור, הכל מתחיל בארץ קטנה שקוראים לה איטליה, בצימר בטוסקנה יושבת ילדה, וקוראת את הדף האחרון של איגריין האמיצה וחושבת, אחרי הספר הזה אני חייבת לעבור להארי פוטר!
וכך סיפורינו מתחיל, אותה ילדה חוזרת לארץ ישראל והולכת לארון הספרים שלה, עומדת על קצות האצבעות ושולפת ספר באורך בינוני
הארי פוטר ואבן החכמים.
הילדה הזאת, אם לא הבנתם, זאת אני. ורק שתדעו, בעודי כותבת את הביקורת הזאת אני עונדת על הצוואר שלי את השרשרת החשובה ביותר שלי, שאם אני אאבד אותה אני לא אסלח לעצמי לעולם. השרשרת הזאת היא שרשרת פשוטה, אבל התליון, התליון הוא משולש, שמהקודקוד העליון יוצא קו וחוצץ את המשולש לשניים, על הקו יש עיגול,ואם לא הבנתם זה סמל אוצרות המוות- שרביט הבכור, גלימת ההיעלמות ואבן העוג. הרגשתי שהספר הזה באמת קסום. בזכות הארי, הצלחתי לשרוק, טוב לא ממש, תמיד ידעתי לשרוק, אבל יש סגנון ששורקים דרך הידים וכשקראתי את הספר הראשון, הצלחתי לשרוק ככה לראשונה בחיי, ואז האמנתי, יש דבר כזה קסם.
הארי כישף אותי, והפך אותי לתולעת מדרגה מקצועית. הוא השפיע עלי יותר מכל ספר שקראתי אי פעם.
שנה הבאה אני בת 11 ואם לומר את האמת, ביום הולדת שלי, אני אלך לדואר לבדוק אם יש שם מעטפה חתומה בשעווה אדומה.
אבל אז, יום אחד זה התחיל לדעוך, כבל לא לקחתי את המקלות ביליאrד בעודי ממלמלת קסמים כמו אקספליארמוס או אקספקטו פטרונום
האמת, נטשתי את הארי פוטר ועברתי לפרסי ג'קסון, ועד כמה שאני אוהבת את פרסי והחבר'ה, הם לעולם לא יוכלו לכבוש את המקום ששמור לי בלב להארי וכולם.
איבדתי את השרשרת.
ויחד איתה איבדתי את הארי, רון, הרמיוני, דמבלדור, כולם.
עברתי למיתולוגיה ועזברתי את רולינג.
לא מזמן מצאתי את השרשרת וכמעט בכיתי. ראיתי את המשולש, העיגול, והקו והבנתי עד כמה המשקפופר בעל הברק על המצח חסר לי, אז התחלתי את הסדרה מחדש, אני מדברת פה על אתמול. ואני ממש מקווה שאתם תהיו הבאים שהארי יכשף
ממליצה בחום

היי. מה קורה? הביקורת הקודמת שכתבתי על הספר הזה הייתה זוועת עולם
אבל ברצינות, תנסו אתם לכתוב ביקורת על הספר הזה שלא תוציא אתכם מפגרים.
"בעיני היא הייתה הילדה הכי יפה שראיתי בחיי, מלאך קטן מדמם בשלג, והם רצו להשמיד אותה. אני ראיתי את זה. ראיתי אותה, כמו שלא ראיתי דבר מעולם"

השם של הספר הזה מוצדק. באמת שכן. כי הוא מעביר באנשים שקוראים אותו רעד. הספר הזה הגיע לידים שלי בצורה לא כל כך מוזרה אבל בהחלט מפתיעה. אני חזרתי מהבית של חברה שלי ונשכבתי על המיטה בחדר שלי כדי לקרוא, אבל הרגשתי משהו קשה בגב, מתחת לשמיכה אני ראיתי ספר, ולידו עוד ספר, ולידו עוד אחד.
רעד שהות ונצח
אני נדנדתי לאמא שלי שתיקנה לי את הספרים האלה. המון. והנה היא עשתה את זה.תתארו לעצמכם את החיוך שלי כשראיתי אותם...

עכשיו... שנעבור לבקורת עצמה?
דמדומים מול רעד... ממש לא דומה לדעתי רעד לוקח, למה קישרתם את דימדומים לרעד? אין לי שמץ, אולי בגלל טיפת הדם הדרמטית ליד השם של הספר בכריכה.

הכריכה
הכריכה ממש מושכת, לדעתי. היער הכחול (טוב, כל דבר כחול הוא טוב, אחרי הכול) הזאב שנועץ בך מבט. הכיתוב רעד שבולט אל מול הצבעים הבהירים שמסביב, וכתם הדם שקשה להסיר את המבט ממנו. אה, וכמובן השלט "הזאבים של גרייס" החמוד שלמעלה.

הדמויות
סם- סם הוא בחור קלאסי וחמוד. משום מה אני מדמיינת אותו עם שיער חום ארוך (שמגיע בערך עד לחצי מהצוואר שלו) עיניים צהובות (כמובן) ובגדים שחורים. ברגע שאני אזכר בעוד כל מיני אני אכתוב כאן, (הביקורת נכתבה שנה אחרי שקראתי את הספר)
גרייס- גריייס היא בחורה חמודה ומצחיקה, וקצת מוזרה, היא גאון מתמטי, ובכשהזאבים תקפו אותה דווקא אז היא התחילה לאהוב אותם יותר, אני חייבת באמת להיזכר בספר ואז לעשות שיכתובים לביקורת.
אוליביה- לא מגיע לה שאני אפילו אציין אותה, אני לא יודעת למה אבל אני שונאת אותה. היא ממש מעצבנת אותי.
איזבל- אני אתאר אותה בקצרה, כי היא פשוט כל כך מגניבה שזה קשה לתאר אותה. היא מצחיקה, מרדנית, מגניבה, קצת סנובית וכו' וכו' וכו'.
אני מתארת את הדמויות גרוע. אני יודעת. אני אקרא את הספר בשלישית ואזכר ואעשה כמה שיכתובים.
בקיצור. ספר מומלץ מאוד. אני מבטיחה שבקרוב (ברגע שאגמור את נאמנים ואת זה שוב) הביקורת תשופר

אזהרה- ביקורת זאת יכולה לגרום למוח שלכם להיתפוצץ מרוב חפירות, ראו הוזהרתם
לא משנה לי כמה ג'ייסון מעצבן, כמה הביקורות של האחרים יהיו גרועות, כמה הסרט יהיה זוועה, כמה העלילה מסובכת - אני עדיין אוהב מאוד את הספר הזה! אני קראתי את הספר הזה כמה וכמה פעמים (פעם אחת אפילו באנגלית), ועדיין לא נימאס לי מאופן הכיתיבה של הטרול (ריק ריירדן) מההומור, מהבעיות, המפלצות, ועוד. ההומור שם שנון והעיקר- מצחיק! הדמויות עשויות נהדר, אופיים מעט טרגי, אבל זה נהדר. ספר מומלץ מאוד! טוב אם אני אגמור עכשיו זה יהיה קצר, וקצר זה לא חופר, ואם זה לא חופר אז זה לא אני, ואם זה לא אני אז זה מישהו אחר, ואם זה מישהו אחר, אז לא איכפת לי, ואם לא אכפת לי אני עושה משהו, ואם
-נטע- תמשיכי עם הביקורת את כבר מעצבנת!
אוקי אוקי! סליחה לכל הקוראים, קול פנימי מנדנד לי
- סליחה?!
סולחת
-סתומה...
אמת
-רגע, מה?
אתה חלק ממני אתה אמור לדעת את זה
-טוב, עכשיו כולם יודעים שיש לך פיצול אישיות- איזה כיף...
אופס...
אוקיי כולם! לשכוח מהחלק הזה!
אני שונאת ביקורות אז אני ימשיך לחפור בסגנון ביקורתי
אוקיי על הדמויות-
ליאו- במילה אחת- מושלם. ביותר ממילה אחת- טוב, זה ייקח כבר ספר שלם באורך של הארי פוטר ומסדר עוף החול (887 עמודים)
-גלשת מהנושא!
אוקיי אוקיי! אז בכל אופן ליאו- הוא קורע מצחוק, כוח מגניב שאני לא מפסיקה לחלום על זה שיש לו אותו (50 חלומות, בספירה מדוייקת) לפעמים בא לי להיות הוא. בא לי לשרוף את הבית ספר חיוך שובב כמו של ליאו ואני עדיין מאמינה שביום מן הימים, יופיע לי פטיש בוער מעל הראש. ואז נראה את חדר המורים מתמודד איתי!
-נטע, את שוב מחליפה נושא, אף אחד לא רוצה לשמוע עד כמה את אוהבת את הבית ספר!
אוף! משביט שמחות! דרך אגב- מהיום קוראים לך בוב (על שם בוב הטיטאן שמופיע בטרטרוס בבית האדס)
-באמת?! דווקא בוב?
כן! תמודד בוב!
-אנחה
ושוב לענייני ליאו הלוהט (כפל משמעויות) אז למרות שהוא מפגין ביטחון עצמי גבוה והוא הומרסט (מלשון הומור) נצחי. העבר שלו טרגי ומוזר- הייתה לו שמרטפית מטורפת שהיא במקרה הרה מתחמקת מברק שכמעט פוגע בי שהשמרטפית הזאת מכניסה אותו לאש ואמא אדמה מטורפת עוד יותר גורמת למוות של אמא שלו... יבבה
פייפר
הבחורה הזאת היא השנייה האהובה עליי (אם כל הכבוד לך פייפר, אני עדיין יותר אוהבת את אנבת') היא שפיצית, לא אוהבת את כל הקטע הזה של איפור וכל זה למרות שהיא בת אפרודיטה. אבא שלה הוא שחקן שלא שם לב אפילו שהיא "גנבה" ב.מ.וו, זה לא הרגע שבו אני אומרת שבו אני מודה ש...
-שאת לא מצליחה לבטא את זה אף פעם בתור "חליל" אלא את קוראת לה "נייר"?
בוב כרגע אמרתי שזה לא הרגע שבו אני מודה בזה
-עכשיו כן את לא מצליחה לבטא את זה אף פעם בתור "חליל" אלא את קוראת לה "נייר"!
אני שונאת אותך בוב...
בכל מקרה יש לי שאלה אליה
אני: היי פייפר
פייפר: אם זה בקשר לב.מ.וו אני לא גניבתי אותה!
אני: זה לא בקשר לב.מ.וו
פייפר: אזז למה אני פה?
אני: יש לי שאלה
פייפר: מה?
אני: מה את עצירה כועסת, מתקרבת אליה קצת בשם כל האלים עוד עצירה, מתקרבת עוד יותר מוצאת עכשיו אני כבר ממש קרובה אליה והיא הולכת צעד אחורה בג'ייסון?! הופה. היא נדלקה עכשיו תורי ללכת אחורה
פייפר: שלא תעזי לגעת בו!
אני: איכס! לא! אני בעד ליאו חיוך נבוך
פייפר הבעה של הפתעה ליאו? ההבעה משתנה למעט גועל
אני: מה את רוצה? הוא מושלם!
בוב: תקשיבו בנות, צריך להמשיך בביקורת
אני: אוקיי אוקיי בוב! ביי פייפר!
_______________________________
ג'ייסון
זה ממש לא הרגע שבו אני אומרת שבו ג'ייסון הוא מושלם עם יכולת מגניבה לעוף, כי אני שונאת טהורה של הסופרמן הבלונדיני הזה (מי שרוצה לדון בזה, מוזמן) אבל טוב, הוא עשה דברים מועלים- הציל את פייפר ועוד דברים שאין לי כוח להגיד כי זה יגרום לו להישמע ממש-לא-מעצבן,אז זה בערך כל מה שיש לי להגיד עליו
----------------------------------------------------
אבל תיראו מה קרה לפני שקראתי את הספר-
- נטע תיקראי את הספר!
אני קוראת!
-לא את לא
איך אתה יודע?
- הספר סגור והוא זרוק בכיור
המים פתוחים?
- לא
אז תיפתח
- נטע...
בסדר בסדר!
לוקחת את הספר ומתחילה לקרוא
סוף הספר
שמישהו יביא לי את בן נפטון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! צורחת ובעטת בקיר
אי אי אי אי אי אי קופצת על רגל אחת ואת הרגל השנייה תופסת עם הרגליים אולי זה לא היה רעיון טוב כל כך לבעוט בקיר...