ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 3 בדצמבר, 2013
ע"י מוריה בצלאל
ע"י מוריה בצלאל
רדפתי אחרי הבלגי הזה במשך כל הסיפור, מנסה להבין את דרך מחשבה שלו. מיותר לומר שלא הצלחתי. קשה לי לא לחבב את הרקולה פוארו למרות שבאמת ניסיתי.
האסטינגס קצת הרגיז אותי. זה בסדר, אל תלכו להרביץ לו או משהו, אני כבר אשוחח איתו על זה, אבל לדעתי הוא פשוט תמים מדי. אפילו קצת טיפש, הייתי אומרת.
הוא ה'שולייה' של פוארו בספר הזה, או נכון יותר, הביץ' שלו, אז אני מבינה שהוא צריך לשאול את השאלות בשבילנו וככה לגרום לפוארו לתת לנו תשובות או לגרום לנו, הקוראים, לשאול שאלות שלא חשבנו עליהן. אבל הוא עשה את זה באופן כל כך מוגזם שפשוט דפקתי את הספר בראש בשלב מסויים, תוך שאני צועקת: "אבל למה... למה אתה כל-כך מטומטם?"
כריסטי עיצבה, לדעתי, דמויות טובות עם פוטנציאל לפיתוח רחב יותר ויכולה לפתח יותר את הסיפור לכל מני כיוונים, אילו היתה נותנת מרחב נשימה בין התגליות וקצת יותר רקע. לא נמות עם לספר יתווספו עוד 50 או 100 עמודים, להיפך, זה יכול היה להתפתח בקצב טוב יותר. הרגשתי די אבודה והעלילה רצה מהר יותר ממני. טרם הספיקותי להכיר את כל הדמויות, החקירה כבר החלה וזה מאוד מבלבל, מה שאומר, שקראתי ממש ל – א – ט כדי לעמוד בקצב וחזרתי על פסקאות שוב ושוב כדי להיזכר מי זה מי ומי בן הזוג של מי ושל מי הגיס ההוא והאחיינית ההיא. בלגן.
או שאולי אני המטומטמת?
די, מוריה, אל תדברי ככה.
ובכן, זה הרומן הראשון שלה, אחרי הכל. ויחסית לרומן ביכורים, הוא היה נפלא. אני בהחלט מתכוונת לקרוא את המשך הסדרה של הרקולה פוארו באחד הימים. כשיהיה לי חשק לרומן בלשות קליל.
מה שכן, הסוף גרם לי לחייך.
3 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מוריה בצלאל
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
יכול להיות, אם כי זה עדיין מתסכל :)
כמובן שלקחתי בחשבון שזה הרומן הראשון שלה. |
|
|
שרון
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
גם אני אהבתי את הספר הזה^^
ארתור לא כזה תמים.
הוא פשוט לא חושב מחוץ לקופסה, כמו הרקול(: והאמת שהוא באמת אמור להיות ה"תמים" כי הוא על תקן העוזר של הרקול פוארו... אולי כל העוזרים מעצבנים? |
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
