ספר מרתק. כבר הרבה זמן עבר מאז קראתי ספר שממש זרם לי, מתח אותי ושפשוט נהניתי ממנו, עד שסוף סוף זכיתי לקרוא את הספר הזה.
נכון, יש דמיון בינו לבין משחקי הרעב, אבל מעבר למוטיב הדיסטופי אין ביניהם קשר ממשי, בטח שלא רעיונות מועתקים. לטעמי, שניהם ספרים טובים מאוד, ואין טעם להשוות ביניהם. כל אחד מהם הסב לי הנאה מרובה בעת הקריאה.
אני כבר משתוקק לקרוא את ההמשך, ואני לא יודע אם יש לי סבלנות לחכות שההמשך יפורסם (אם בכלל).
בקיצור - מומלץ בהחלט!

ספר נחמד ומעניין, אך לא הייתי אומר עליו 'וואו'. צריך לדעתי להיחשף לספרים מז'אנרים שונים וליוצאי דופן, כמו זה למשל, שמסופר מנקודת מבטו של נער הלוקה באוטיזם. היה בהחלט מעניין להיכנס למוחו של הנער ולקבל מושג לגבי אופן החשיבה שלו, וזה היווה חידוש עבורי ביחס לשאר הספרים שאני קורא.

ספר חביב סך הכול.
לא חושב שאפשר להגיד עליו "וואו", אבל הוא קליל ומהנה. הדמויות לא מי יודע מה עמוקות ומפותחות, ולמען האמת, עם כל הנחמדות שבהן, הן לא ממש מציאותיות. כמעט שאין ביניהן מחלוקות, כולם מסתדרים זה עם זה נהדר ובשיתוף פעולה מתמיד שלא כרוך בשום ריבים. זו מעין אוטופיה מושלמת אך כאמור לא מציאותית, לצערי.
קטעי האקשן היו נחמדים בהחלט והפתרונות לבעיות שצצו לאורך הדרך היו יצירתיים, והסוף היה מקסים בעיניי.
אחלה ספר לקנח איתו את הסדרה.

המשך ראוי ומעולה ל'אינקרסרון'. אחרי ההנאה המרובה שלי מ'אינקרסרון' ציפיותיי מהמשכו, 'סאפיק', היו גבוהות מאוד. למרבה השמחה, לא נחלתי שום אכזבה ונהניתי מקריאת הספר לא פחות מקודמו.
התחכום של העלילה נשמר בספר הזה, בדיוק כמו בספר הקודם. הוא מתחיל בדיוק היכן שהקודם נעצר, בנקודה שבה העלילה סבוכה למדי לאחר כל השתלשלות האירועים הקודמים.
אני מוכרח להודות שכמו בספר הקודם, גם בנוכחי כמות הפלוט-טוויסטים רבה במיוחד, מה שאוטומטית גורם לספר להתחבב עליי ולגרום לי לחוש מתח וציפייה לקראת העתיד לקרות.
נוספו לספר מספר דמויות חדשות באופן לא צפוי בעליל שלעולם לא הייתי מסוגל לחזות. מבלי לכתוב ספוילרים, אציין שאחת מהדמויות קשורה לעובדה שהמלכה סיאה תעשה הכול כדי לוודא שכל העניינים יתנהלו בדיוק כפי שהיא רוצה, והיא תנקוט בכל צעד שיקדם אותה למטרה הזו.
דמות חדשה אחרת נוספה לספר שעוסקת יותר בניסיון להימלט מאינקרסרון והיא מנסה לקדם זאת, כרגיל עם כמות קדושה של תפניות לא צפויות בדרך.
וגם הסוף של הספר, איך לא, היה מחוכם ביותר לדעתי ולא צפוי. לפני שהגעתי לסוף ניסיתי לחשוב כיצד כבר הספר יכול להסתיים ולנחש כל מיני אפשרויות שונות, אך לא הייתי קרוב אפילו למה שבאמת קרה.
הרעיון הכללי של קת'רין פישר מקורי והביצוע והכתיבה משובחים ביותר. עם כל כמה שהייתי רוצה שייצא ספר המשך, השלמתי עם העובדה שזה לא יקרה והבנתי שעם כמה שקשה להודות בכך - זה המצב האופטימלי; פישר חילקה את העלילה באופן מדויק כך שתשתרע על פני שני ספרים, וכל ניסיון להוסיף ליצירה הזו מועד רק לקלקל, כפי שקרה עם ספרים אחרים.
שני הספרים האלו היוו עבורי חוויה מהנה ביותר ונקראו בשקיקה. אני ממליץ עליהם בחום כי נראה שהם לא מוערכים מספיק ולא מוכרים בפני הציבור, והייתי שמח אם רבים אחרים היו נחשפים אליהם וקוראים אותם. מי ייתן ותיהנו משני הספרים האלו כמוני!

זהו הספר האחרון בטרילוגיה הנהדרת. הוא מלא אקשן, הרפתקאות והפתעות. סוף כל סוף מרבית הסודות על 'נתעב' נחשפים ומתקבלות תשובות לשאלות שעולות בראש הקוראים בעת קריאתם.
הספר זורם ושופע קרבות שנועדו לעצור את 'נתעב' המושחתים בידי תומס וחבריו. תומס נאלץ להתמודד עם לא מעט משברים ולהתגבר עליהם כדי להתמיד במשימתו, תוך לא מעט תפניות עלילתיות והתרחשויות לא צפויות.
מומלץ מאוד לאלה שקראו את שני הספרים הקודמים - הספר מהווה את סוף העלילה ואוצר בתוכו את כל המאורעות שהקוראים ציפו להם.
הוא לא מחוכם מדי ובעל יעד ברור ומדויק שידוע כבר בתחילת הספר. עלילת הספר חורגת במהותה מזו של שני הספרים הקודמים - לעומת שני המבחנים שתומס וחבריו עברו ב'הרץ במבוך' וב'מבחני הכווייה', כאן תומס יוצא אל העולם הפתוח ונחשף למצב התושבים בו.
אה, ואני לא הולך לסלוח לדשנר בקרוב על מה שעולל. ממש ממש לא. המבינים יבינו (;

הספר שיעמם אותי ולכן הפסקתי לקרוא אותו במחציתו. אני לא אומר שהספר לא טוב, אלא שהוא פשוט מתאים לילדים קטנים יותר, כפי שאכן התברר לי כשגיליתי שהספר דורג כמתאים ביותר לגילאי 9-12. לכן אמנע מלדרג את הספר, כי לא יהיה הוגן מצדי לעשות זאת.

עבר זמן רב למדי מאז שקראתי ספר טוב. אחד כזה שגורם לכל כולי להתמסר לעלילה, לקרוא אותו בשקיקה ולערוך מאמצים רבים כדי להניח את הספר מידיי.
יוצר העטיפה של הספר עשה עבודה נהדרת. בזכותו הספר לכד את עיניי וגרם לי לקרוא את התקציר, ובסופו של דבר גם לקרוא את הספר. הרעיון מצא חן בעיניי מאוד והספר נראה כבעל פוטנציאל גדול להצליח.
בתחילת הקריאה הייתי מעט מבולבל. לא היה לי ברור מי נגד מי, האם פין הוא טוב או רע, אך לאט לאט נשאבתי לעלילה.
הספר כתוב בצורה זורמת למדי (מדי פעם היו תיאורים מעט מוגזמים לטעמי, אבל לא נורא) והדמויות סקרנו אותי. מניעיה של כל דמות התבררו בשלב מסוים, חלקם בתחילה וחלקם לקראת הסוף, וזה אחד הדברים שתרם ליצירת תחושת המתח.
מאוד אהבתי את הספר בעיקר בגלל כמות הפלוט-טוויסטים שלו. בכנות, לא זכור לי ספר עם כל כך הרבה תפניות לא צפויות. לא אפרט אותן כאן כדי לא ליצור ספוילרים, אך אומר שכל המזימות והתככים שמתרחשים לאורך העלילה הם רבים מספור והסופרת בהחלט בנתה כאן עולם אמין עם דמויות מגוונות.
סוף הספר השאיר אצלי טעם של עוד, ואני מאוד שמח שישנו ספר ההמשך - 'סאפיק'.
לסיכום אדגיש שהספר הוא באמת 'וואו' לדעתי. ההנאה שלי לאורך הקריאה הייתה מזוקקת, ואני מודה לסופרת על הכישרון הרב שהפגינה בעת כתיבת היצירה המפותלת והסבוכה הזו.

מתי בפעם האחרונה קראתם ספר שהמספר שלו הוא המוות, בכבודו ובעצמו? אישית, לא נתקלתי בספר כזה עד גנבת הספרים.
עוד לפני הקריאה ידעתי כמובן שמדובר בתקופת מלחמת העולם השנייה. לכן היססתי מעט. אני בעיקר אוהב לקרוא ספרי פנטזיה ומתח, ולא ידעתי אם אתחבר לספר.
העובדה שהספר מסופר מנקודת מבטו של המוות, כך עלה מקריאת התקציר, גרמה לי לרצות לקרוא את הספר במחשבה שנכללת בו פנטזיה קלה, בתקווה שזו תהפוך את הספר למעט יותר קליל.
היה מעניין לקרוא את המאורעות מצד ילדה גרמנייה צעירה, ולעקוב אחר התפתחותה והתבגרותה, שבהן צצים קשיים, צרות, גנבות, ותשוקה מתמדת למילים.
עם זאת, קריאת הספר השתרעה לאורך זמן רב למדי, ולכן הגעתי למסקנה שזה פחות הסגנון שלי.
אני חושב שחשוב להיחשף לספרים מכמה שיותר סוגות כדי להרחיב את הידיעות ולטעום מעט מכל דבר, ועל כן אני ממליץ לקרוא את הספר.

ספרים ריאליסטיים הם בדרך כלל פחות הסגנון שלי. מה לעשות, אני לרוב מתחבר לפנטזיה ולמתח מאשר לספר בסגנון 'כמה טוב להיות פרח קיר' שבו מתוארות חוויות יומיומיות, לא ייחודיות מדי ולא מרגשות מדי.
ההתחלה הייתה משעממת למדי, פשוט כי לא התרחש בה משהו יוצא דופן. מעבר לחיים השגרתיים של צ'רלי לא זכור לי שתואר משהו מעניין.
לאט לאט, התחלתי להיכנס לעלילה. התחלתי להזדהות עם צ'רלי, נער לא שגרתי, בעיקר כי אנחנו בני אותו גיל והוא נער מקסים ומיוחד. האופי הבוגר שלו והמחשבות הפילוסופיות שלו גרמו לי להעריך אותו ובאמת להבין ללבו. לא הייתי מתנגד להיות חבר שלו, אילו זה היה ייתכן (;
העלילה התחילה לעניין אותי יותר לקראת הסוף. כשנכנסתי לתוכה והכרתי את הדמויות כבר יותר לעומק התחלתי לגלות עניין רב יותר ונהניתי מהקריאה.
כן, היו קטעים משעממים לאורך הספר. כן, הוא לא חינוכי במידת מה (בעיקר בגלל צריכת הסמים והעישון). ובכל זאת, הוא היה שווה את הקריאה.
אני מתכוון לצפות בסרט בקרוב. הבנתי שהוא מקסים ואני מקווה שהוא נאמן לספר.
הספר באמת יותר מחביב, ולמרות שכמו שאמרתי אני פחות מתחבר לז'אנר ריאליסטי, היה מרתק להתמסר לספר ולהתחבר לדמויות (בעיקר לצ'רלי) ולקבל אתנחתא מספרי הפנטזיה. הם יוכלו לחכות.