“בקיצור ולעניין ... התאכזבתי מאד ... ובתור אחד שחשב שיקנה את כל הסדרה ... חסכתי לי אלפי שקלים ... נדב.”

“~ כותבת פה את הביקורת לכל הסדרה ~ פה למטה כתוב "* אנא הקפד שלא לחשוף פרטים מהעלילה, ואם אתה עושה כך ציין זאת במפורש לטובת אלו שטרם קראו" אני בספק איזה ספויילרים יכולים להיות בשביל ספר כזה... אם ניתן לכנות אותו ספר. רציני עכשיו, זה פשוט גיבוב של אירועים שקורים לילד מטומטם רודף בנות, עם חבר עוד יותר מטומטם שמטומטם א' מנצל כל חייו. רציני-הספרים הראשונים עוד היו מושקעים. איכשהו. כלומר הם עוד היו "ספר שקוראים שמשעמם" אבל אני לא בטוחה אם יש בכלל קטגוריה לסוג כזה של ספר. הספרים האחרונים פשוט.. כאילו... מחורטטים. אבל ממש. יושב לו איזה אחד באמריקה, מגבב שטויות, וילדים בכיתה ג' קוראים את זה. עכשיו, יש סיבה ליהנות מהספר, הוא די מצחיק, לא בקטע של קורע אבל כן... כאילו, אני יכולה להבין למה אנשים קוראים אותו אבל לא יכולה להבין למה הוא הצליח בקנה מידה כזה ולמה אנשים מעריצים את הספר. ספר שקוראים כשמשעמם ו\או רוצים להרדם.ממש לא מעבר לזה. אני יודעת שיצא לי קצת מעורבב, בכל זאת כמעט שתיים בלילה. ביי”

“הספר כל כך הצליח, והסופר כל כך מפורסם ונחשב לאישיות גאונית, בעיני רוב העולם. בעיני לא. הספר יומנו של חנון הוא ספר תת רמה, ספר שכאילו מצחיק אותך אבל הוא בעצם משעמם כל כך, והדבר היחיד שמציל את הספר זה שאחרי 2 שורות מגיע איזה איור קומיקס, שגם הוא לא משהוא, טוב, אבל כל העולם אוהב את זה. הספר מאוד לא מומלץ, טוב, אני לפחות, ממש לא נהנת לקרוא כאלה ספרים. אתם מבינים, תוך כדי קריאה אתה נהנה גם ללמוד אך כותבים סיפור, בעזרת העלילה והמילים הגבוהות בהם הסופר\ת משתמש\ת, אבל מה צריך לדעת בשביל לכתוב את יומנו של חנון? ובאיזה שהוא מקום הספר הזכיר לי את זבנג. ולא, הוא לא מצחיק.”

“למה קראתי את הספר הזה בכלל אתם שואלים? טוב.. לא היה לי מה לקרוא. אבל אל תסתכלו על זה ככה!! הוא היה סך הכול נחמד. משעשע וקליל (גמרתי אותו בחצי שעה...) ומשאיר טעם לעוד קצת צחוק. מסכימה שהוא ברמה לא הכי גבוהה והוא לא מותח או משהו, אבל ישנם רגעי הזדהות עם גרג ובכלל. בקיצור- נחמד.”

“בקיצור ולעניין ... התאכזבתי מאד ... ובתור אחד שחשב שיקנה את כל הסדרה ... חסכתי לי אלפי שקלים ... נדב.”

“~ כותבת פה את הביקורת לכל הסדרה ~ פה למטה כתוב "* אנא הקפד שלא לחשוף פרטים מהעלילה, ואם אתה עושה כך ציין זאת במפורש לטובת אלו שטרם קראו" אני בספק איזה ספויילרים יכולים להיות בשביל ספר כזה... אם ניתן לכנות אותו ספר. רציני עכשיו, זה פשוט גיבוב של אירועים שקורים לילד מטומטם רודף בנות, עם חבר עוד יותר מטומטם שמטומטם א' מנצל כל חייו. רציני-הספרים הראשונים עוד היו מושקעים. איכשהו. כלומר הם עוד היו "ספר שקוראים שמשעמם" אבל אני לא בטוחה אם יש בכלל קטגוריה לסוג כזה של ספר. הספרים האחרונים פשוט.. כאילו... מחורטטים. אבל ממש. יושב לו איזה אחד באמריקה, מגבב שטויות, וילדים בכיתה ג' קוראים את זה. עכשיו, יש סיבה ליהנות מהספר, הוא די מצחיק, לא בקטע של קורע אבל כן... כאילו, אני יכולה להבין למה אנשים קוראים אותו אבל לא יכולה להבין למה הוא הצליח בקנה מידה כזה ולמה אנשים מעריצים את הספר. ספר שקוראים כשמשעמם ו\או רוצים להרדם.ממש לא מעבר לזה. אני יודעת שיצא לי קצת מעורבב, בכל זאת כמעט שתיים בלילה. ביי”

“הספר כל כך הצליח, והסופר כל כך מפורסם ונחשב לאישיות גאונית, בעיני רוב העולם. בעיני לא. הספר יומנו של חנון הוא ספר תת רמה, ספר שכאילו מצחיק אותך אבל הוא בעצם משעמם כל כך, והדבר היחיד שמציל את הספר זה שאחרי 2 שורות מגיע איזה איור קומיקס, שגם הוא לא משהוא, טוב, אבל כל העולם אוהב את זה. הספר מאוד לא מומלץ, טוב, אני לפחות, ממש לא נהנת לקרוא כאלה ספרים. אתם מבינים, תוך כדי קריאה אתה נהנה גם ללמוד אך כותבים סיפור, בעזרת העלילה והמילים הגבוהות בהם הסופר\ת משתמש\ת, אבל מה צריך לדעת בשביל לכתוב את יומנו של חנון? ובאיזה שהוא מקום הספר הזכיר לי את זבנג. ולא, הוא לא מצחיק.”

“למה קראתי את הספר הזה בכלל אתם שואלים? טוב.. לא היה לי מה לקרוא. אבל אל תסתכלו על זה ככה!! הוא היה סך הכול נחמד. משעשע וקליל (גמרתי אותו בחצי שעה...) ומשאיר טעם לעוד קצת צחוק. מסכימה שהוא ברמה לא הכי גבוהה והוא לא מותח או משהו, אבל ישנם רגעי הזדהות עם גרג ובכלל. בקיצור- נחמד.”