שתיים בלילה, כביש נידח באזור מדברי ומיושב בדלילות במדינת יוטה שבארצות הבית של אמריקה. טנדר ישן עוצר ומתוכו נזרק ג'ורדן סקוט, נער בן 14, לגופו בגדיו ותרמיל ובו חולצה נוספת, לבנים מקודשים (אל תשאלו) ו-17 דולר שאימו הגניבה לשם תוך סיכון רב.
גבירותי ורבותי, ברוכים הבאים לאמ-אמא של החצר האחורית של אמריקה! מקום נידח והזוי בשוליים הסהרוריים של יוטה, המדינה המורמונית המשגשגת. מקום בו מתקיימות ללא הפרעה קהילות מורמוניות פוליגמסטיות קיצוניות, החיות הרחק מטווח הראייה של הציבור, החוק ונראה שגם אלוהים.
ומה בעניין הילד שנזרק מהמכונית? טוב, הוא נתפס ע"י אביו כשהוא אוחז בידה של אחותו החורגת. חטא חמור באותה קהילה דתית קיצונית, חטא שעונשו נידוי וגירוש מידיים. בהמשך מסתבר לנו כי הגברים באותה קהילה, בדומה לאביו של הנער, נוהגים לגרש חלק גדול מן הילדים והנערים כדי שלא יתחרו בהם על הנערות והנשים... הרי אם גבר אחד מחזיק הרמון של כחמישים נשים וכמה מאות ילדים, החיים מהיד לפה תחת מרותו הברוטאלית, הוא לא מעוניין בתחרות רבה מדי מצד גברים צעירים אחרים.משפחות אלו חיות תחת סמכותו של מנהיג דתי כריזמטי, להלן "הנביא" ומתפרנסות מעבודת הנשים ומהמחאות של שירותי הסעד והרווחה (מזכיר משהו?)
ללא כל השכלה או ידע על העולם החיצון, הנער הנטוש כמו רבים אחרים כמוהו, נחשף לעוני, פשע, זנות וסמים. אלו הם "הנערים האבודים" של יוטה. חלקם מגיעים למקלטים המיועדים לשכמותם שנפתחו ע"י נדבנים טובי לב. רובם מדרדרים לשולי החברה, חלקם מתים ונשכחים מלב.
גיבורנו, ג'ורדן, מצליח להחלץ בקושי רב, למצוא עבודה ולחיות חיים נורמטיביים בחברת כלבה נטושה כמותו המשמשת לו בת לוויה. שש שנים לאחר נטישתו הוא קורא במקרה ברשת כי אימו, האישה מס 19 של אביו, נעצרה בחשד לרציחתו של אותו אב. למרות שנשבע לא לחזור למקום לעולם, הוא חוזר על עקבותיו, פוגש את אימו ומנסה לסייע לה.
במקביל לעלילה זו המתרחשת בהווה, מחבר הרומן שוזר פרקים מסיפורה השכוח של אן אלייזה יאנג, כנראה אשתו ה-19 (אבל מי סופר) של בריגהאם יאנג. יאנג היה ממיסדי ומנהיגי הדת המורמונית במערב ארה"ב במאה ה-19. אן אלייזה נטשה את בעלה ותוך סיכון עצמי רב כתבה ספר ויצאה למסע הרצאות בגנות הפוליגמיה המורמונית והשפעותיה ההרסניות על חיי כל המעורבים בה. הקמפיין של אלייזה יאנג ומפגשה עם נשיא ארה"ב דאז, היה בין הגורמים שהביאו לאיסור החוקי על הפוליגמיה ביוטה ולהתנערות של הדת המורמונית ממנהג זה. לאיסור התנגד מיעוט שכינה עצמו "הראשונים". צאצאיהם חיים עדיין בארה"ב, בקנדה ובמקסיקו ומקיימים אורח חיים זה תחת הרדאר של החוק והרשויות, שלרוב מתעלמות מקיומם ונוטות לא להיכנס ולהתערב בנעשה במתחמיהם הסגורים.
שני חלקי הספר משתלבים זה בזה באופן קולח וטבעי ומשלמים את התמונה לגבי החברה הפוליגמית, מאין באה ומהי כיום. סיפור מאבקה של האישה האמיצה בת המאה ה-19 מרתק לא פחות מעלילת המתח בת זמננו והתוצאה היא רומן שהוא ספר מתח, רומן היסטורי כמו גם ביקורת חברתית כנגד המדינה שנוטשת את האחרים, המושתקים והנשכחים, הילדים והנשים קורבנות הכתות הפוליגמיסטיות.

"אתה יודע מה מכעיס אותי יותר מכל? שמישהו מעולל להם את כל זה בשם אלוקים, זה החלק העצוב ביותר, הילדים האלה יוצאים משם אחרי שהכל נגזל מהם.
הילדות שלהם, המשפחות שלהם, אבל הגרוע מכל הוא שאלוקים נגזל מהם, ורובם לא ישובו למצוא אותו לעולם"
(האישה ה-19 עמ' 436)

זה בדיוק מה שהכעיס ומכעיס גם אותי.

פוליגמיה היא נושא שיצא לי לאחרונה לשמוע אותו די הרבה, במקרה לחלוטין, צפיתי בדוקומנטרי המתאר התיישבות מורמונית במדבריות יוטה, באותו הזמן בדיוק צפיתי בכמה פרקים מסדרה של HBO שעוסקת במשפחה פוליגמית שהתנתקה מהקהילה המורמונית, ואז בא הספר הזה.

באביב 1820 נער צעיר, ג'וזף סמית שמו, התלבט רבות מהי הכנסייה האמיתית, לאיזה זרם עליו להשתייך, הוא נקרע בין הכנסיות השונות ברחבי ארצות הברית, הוא כל-כך רצה תשובה עד שישו בעצמו התגלה אליו, ציווה עליו לנטוש את כנסיות השקר ולדבוק באמת האמיתית, וכך הפך הנער ג'וזף לנביא ועדת מאמיניו ל"קדושי אחרית הימים".
זו בעצם הייתה ההתחלה.

לאחריה הגיעו מאמינים רבים, משולהבים מדבריו הנעימים ומפניו המלאכיות, והקהילה "הקדושה" גדלה,
יום אחד, לג'וזף התגלתה נבואה, עליו להנחיל לקהילתו "נישואים שמימים", זהו רצון האל, ועד כמה שקשה להאמין, קהילה שלמה, אנשים ונשים, נורמליים לחלוטין, מקבלים את הבשורה המרה.

הספר בנוי מעדויות שונות של אישה שהייתה נשואה לראש הקהילה ונמלטה, בו בזמן שזור סיפור על בן "אבוד" שמנסה להציל את אמו.

השאלה "למה" מהדהדת לאורך הספר כולו,
והתשובה היא פשוטה, אנשים מוכנים להאמין בכל דבר, העיקר להאמין במשהו.
הקהילה ביוטה מתואר בדיוק רב, החל במלבושם של בני העיר, לצורת החיים במשפחות המונות ארבעים-חמישים ילדים ואף יותר, את התורנויות של הבעל בכל לילה אל נשותיו וכמות הדקות אותן הוא מקדיש לשמוע על חיי היומיום או מתבשר על לידתו הקרבה של ילד נוסף, על חיים שלמים של נשים הסובבים סביב דבר אחר, מספרן בשושלת המשפחה.
מזוויע ממש לחשוב על גברים שטופי זימה, המצרפים למשפחות "המאושרות" ילדות ממש להיות "מספר 27", מחליא לקרוא על נשים המקריבות חיים שלמים למען מטרה נשגבת וזוכות לראות שמוצאים להן תחליף צעיר ונוצץ, תחליף ששמו "אחיות רעיות", ייתכן שאחת מהן היא אפילו הבת של אחת מהן.
חברה בה בחורים צעירים נזרקים כ"ילדים אבודים" כדי שזקני הקהילה יוכלו להמשיך ולשאת עוד ועוד נשים צעירות בלי תחרות.

בטוחני שלג'וזף ולבאים אחריו ודאי לא היה קשר ישיר לשמים, אלא תאווה, תאוות הגוף והכוח,
והכל בשם הדת.
לצערי, זהו דבר שבשגרה, אכזריות שמצדיקים אותה עם רוחניות, עם קדושה, זה חוזר על עצמו לאורך ההיסטוריה כולה,
בסופו של דבר,"הגרוע מכל הוא שאלוקים נגזל מהם, ורובם לא ישובו למצוא אותו לעולם"

לפעמים לא ברור לי איך בנזוגי שורד אותי....קל וחומר איך הוא היה שורד עשרים כמותי....(-:

ב1875 החליטה אן אלייזה יאנג, אשתו ה 19 (תלוי מאיפה סופרים...) של מנהיג כת המורמונים דאז, שנמאס לה מההשפלה, מהכפייה ושיתוף בעלה עם עוד עשרות אחרות.
היא פתחה בהליך גירושין ובמקביל במסע ברחבי ארה"ב נגד תופעת הפוליגמיה.
אז גם כתבה את ספרה האשה ה 19 שמתאר את חייה בקהילה המורמונית.

מתוך הספר ההוא יוצא הסופר דיוויד אברשוף ב"האישה ה 19" שלו עם סיפור עלילה בן זמננו שבו נער נזרק מהכת ע"י אמו, שנזקקת לו לאחר שנים , כשהיא מואשמת ברצח בעלה.
הספר נע ונע בין היום לבין אז. בין סיפור הרצח לבין סיפורה האמיתי של אן אלייזה יאנג.

אין לי כל ידע קודם כזה או אחר על דת המורמונים ככלל או על הפוליגמיה בפרט. זה נדמה היה לי עולם רחוק ומרוחק. קשה לתפוס איך אנשים ובעיקר נשים יביאו את עצמם לחיות צורת חיים שדי מנוגדת לטבע המין האנושי. (איפה הקנאה? איפה הרכושנות? איפה הזוגיות? )

אני לא בן אדם שופט בד"כ ולכן גם כאן נמנעתי מלשפוט אישה כזו או גבר כזה. אנשים נולדים לתוך מציאות – וזה עולם האמת שלהם, הכולל מושגים, מנהגים ואופן חשיבה.
מי אני, היושבת לבטח בחוץ, שארחם, אזלזל או אכעס.
נותר לי רק להיות שמחה בחלקי...

ספר מעניין. כתוב בשפה עשירה וזורמת. הקפיצות בזמן אפשרו לעשות פאוזה, לסדר קצת את המחשבות, לרוץ לקרוא מידע במקום אחר...

השכלתי.

ספר מאוד מעניין. כתוב בצורה מאוד מיוחדת. שני סיפורים שזורים אחד בשני עם הפרש של יותר ממאה שנה בניהם.
האחד הוא סיפור הבסיס של כל הדת המורמונית והרקע לתופעת הפוליגמיה בה ומה שזה עשה לה.
הסיפור השני הוא סיפור תעלומת רצח עכשווית אבל גם בקהילה סגורה של הדת הכל כך הזויה הזאת.
הסיפורים לכאורה לא מתחברים אבל בסוף כן נמצא מעין חוט מקשר.
מה שיפה בסגנון הכתיבה הזה הוא שאתה כל פעם נחשף לצד אחר בסיפור בנושא שגם ככה אנחנו יודעים עליו מעט מאוד ולכן הופך את הכל לעוד יותר מעניין.

הייתי כותבת עוד כמה תשבוחות על הספר אבל שין שין שכתבה פה את הביקורת מתחתיי עשתה זאת כל כך יפה שפשוט חבל להוסיף.
הסיבה להורדת הכוכב החמישי לדעתי היא פשוט שהסוף של הספר ארוך מידי. קצת נמשך...
מעבר מזה מומלץ.

רומן היסטורי מרתק ומיוחד במינו. הרומן עוסק בקהילה המורמונית שחיה בארה"ב ובוחן אותה באמצעות דרכים שונות: ספרים מהמאה- 18, זכרונות, כתבי עיתונות עבודות מחקר והכל בדיוני ומלא פרטים.
בהחלט רומן היסטורי מעניין ומומלץ

ספר מעורר מחשבה.
הספר מדבר על הביגמיה אצל המורמונים. זו שרווחה במאות ה18,19 .
הספר מנסה לתאר זאת משני היבטים:
- כסיפור מתח על רצח והאשמה ברצח.
- תולדותיה של אישתו ה 19 (אולי ה 25) של מנהיג העדה בריגהם יאנג.

אין ספק כי מקבלים בספר ניחוח של תקופה , עדה נרדפת שרודפת חלקים מאולוסייתה והתפתחות מנגנונים של משטרה , כוח שלטון, רכושנות של כנסיה. לבסוף הגדרות וחוקים דתיים שמכסים על ניצול.

מבחינה זו הספר מענין.

הפריעו לי הקפיצות מעבר להווה. לפעמים בצורה מלאכותית ולפעמים טבעית.
עדיין נתקעתי בקריאה ושאלתי : "רגע באיזה תקופה מדובר?", ,מי הגיבורה של הפרק?"

מעבר לזה לא ברור לי מדוע אדם שמתואר כנצלן וחולירה לא קטן, זוכה להצבת פיסלו בבית הלבן ליד כל הנשיאים של ארה"ב?

ספר נהדר דרכו ניתן ללמוד הרבה לגבי חלק מההסטוריה של ארה"ב שלא כל כך מדברים עליה
על מנהיגים שהיו מראשוני המתיישבים במערב אבל דתם איפשרה להם נישואי פוליגמים אשר גרמו סבל רב לנשים

ספר לא פשוט לקריאה שכולל אלמנטים קשים כמו גילוי עריות. זו הפעם הראשונה שנחשפתי לדת המורמונית ולמנהגיה. קטעים רבים נחרטו לי בזכרון, למרות שעברו מס' שנים מיום הקריאה. מומלץ.

לא מדובר ביצירת המאה אבל הוא מספק הצצה לא רעה ונדירה על צורת חיים שאינה מוכרת וששומעים עליה פה ושם בעיתונים.בעיקר בארצות הברית.כך שמדובר בספר שהתופעה המתורת יותר מענינת מהכתיבה עצמה.העלילה היא על מישהו שחוזר לעבר משפחתו שחיה בצלו של ספר נביא ספק חולה נפש סטייל דיויד כורש וטים ג'ונס.ותןך כדי כדי מסופר גם על אישה שהעזה לצאת נגש הקהילה הסגורה שהלכה אחרי המנהי.קצת מציצני ורכילותי,אבל מעניין.