“"לא אשכח שלא הבנתי למה זו רק אני שצורחת את נפשי, חורכת את גרוני, ואף אחד כאן לא צורח איתי צורח אותי צורח אותה צורח אותם.
ולא אשכח את השקט. והחושך. והדממה.
וזה היה הרגע שבו חיי נבתרו לשניים באבחת סכין אחת חדה. מרצחת. קטלנית.
ושוב לא הייתה, ולעולם לא תהיה. כי יש מיכל של לפני ומיכל של אחרי." (עמוד 183)
--
את הסוף האכזרי והטרגי בוודאי כולנו מכירים, אבל מאחורי כל שם ותמונה עומדת דמות עם עול”