"לא אשכח שלא הבנתי למה זו רק אני שצורחת את נפשי, חורכת את גרוני, ואף אחד כאן לא צורח איתי צורח אותי צורח אותה צורח אותם.
ולא אשכח את השקט. והחושך. והדממה.
וזה היה הרגע שבו חיי נבתרו לשניים באבחת סכין אחת חדה. מרצחת. קטלנית.
ושוב לא הייתה, ולעולם לא תהיה. כי יש <mark>מיכל</mark> של לפני ו<mark>מיכל</mark> של אחרי." (עמוד 183)
--
את הסוף האכזרי והטרגי בוודאי כולנו מכירים, אבל מאחורי כל שם ותמונה עומדת דמות עם עול

אוו
איזן כתיבה יפה
רותי פוגל ה' יקום דמה ,קרמה עור וגידים והתחלתי לחוש אותה
ולהכיר אותה.
הצלחת <mark>מיכל פרץ</mark> להעביר את הקשר שהיה בינכן בצורה מאוד מרתקת
תודה שעשית זאת
תאור החברות הזו דומה מאוד לחברה שלי שאנו חברות מזה 35 שנה