ביקורת ספרותית על סודות קבורים - ניק הלר #2 מאת ג'וזף פיינדר
ספר טוב

---

אציין שאיני חובב גדול של פרוזות..יתכן וזה משקף את הגן הישראלי שלי-החיפוש המתמיד אחר הסאבטקסט וקוצר הרוח בתיאורים שנמתחים על פני חצי עמוד-עמוד ופוגעים ברצף העלילתי והלוגי. למזלי פיינדר אינו זוזה סראמגו.


הפרולוג הקצרצר הנ"ל נועד לציין שלמרות זאת ולמרות שהספר מוגדר כפרוזה, נראה שפיינדר מצא את התמהיל הנכון בין שמירת הדרמה הסוחפת לבין בניית הדמויות והעלילה.

אציין שזה הספר הרביעי או החמישי שאני קורא של ג'וזף פיינדר, ואין ספק שהוא אחד מסופרי המתח שנכנסים למשבצת של ג'ון גרישם וטום קלנסי.

במרכז העלילה ניק הלר- חוקר\לוחם לשעבר העשוי ללא חת, המגויס לאתר ולשחרר את אלכסה בתו בת העשרה של בעל ממון אמריקאי. שנחטפה על ידי סדיסט רוסי שגויס על ידי אוליגרך רוסי לצורך סחיטת האב.

לאחר 4 ספרים של פיינדר כשאף אחד מהם לא הגיע לרמתו של "פרנויה" המוצלח, ניתן לקבוע ש"סודות קבורים" מורכב מאותו חומר גלם מותח וסוחף שייחד את פרנויה (למי שמכיר ואהב).

למרות שאהבתי את הז'אנר ואת הכתיבה של פיינדר, נראה שיש איזושהי רפליקציה עלילתית שחוזרת על עצמה ברוב ספריו: גיבור עלילתי שסביבו תווה הסופר את פולחן הגיבור הבלתי פגיע ובעל הידע הבלתי נדלה באומנות, מדע, טכנולוגיה, מוזיקה וכו' - לאחר מכן קונספירציה של הממשל האמריקאי ומיליארדרים בינ"ל- וחסר ישע שהגיבור נחלץ להושיעו.

הדימוי הבלתי פגיע של הגיבור, קצת פוגע במהימנות של הדמות, ברם עדיין מדובר בספר מתח מצוין.

» ביקורות נוספות של yossic
» ביקורות נוספות על סודות קבורים - ניק הלר #2