רק לפני שבוע שוחררתי מהסנטוריום לניקוי רעלים, או בשמו האמיתי: המוסד לגמילה. אתם בטח תוהים למה התמכרתי וחוככים בדעתכם בזהירות אם באלכוהול, סמים, אוכל או קניות, שקעתי עד צווארי, ואם שילמתי טבין ותקילין רק כדי שמישהו ישלח אותי ל-A.A. כמו אסיר משוחרר המתייצב כל שבוע בפני קצין מבחן.

ובכן, לא.

לא נעים להודות, אבל התמכרתי לספרי מתח.

לפני ששוחררתי מהסנטוריום קיבלתי רשימת עשה ואל תעשה. 1. בלכתך לקניונים העדיפי לבזבז את כספך על נעליים ובגדים והתרחקי ככל האפשר מסטימצקי וצומת ספרים. 2. צרי איזה ריב עסיסי עם חברתך הקרובה שמשאילה לך ספרים. 3. המנעי מקריאת ביקורות בסימניה העוסקות בספרי מתח. 4. העסיקי עצמך בבישול ונקיון בתקופת החגים כדי להמנע מקריאה. נו, שויין.

יומיים לפני שפצחתי בריב עסיסי עם ד. שאלתי ממנה את סודות קבורים.

ג'וזף פיינדר הוא מותחניסט של חברות ותאגידים. כזה שרוב ספריו עוסקים בבעיות של חברות שמגלגלות מיליארדים. האמת ניתנת להאמר, לומדים ממנו לא מעט. לומדים למשל כי כל מנהל בחברה אמריקאית ענקית, ויהיה מוכשר ככל שיהיה, הוא בסך הכל גרגר אבק בחברה גדולה. לומדים מפיינדר גם באילו מותגים אוהבים מנהלים מדרג גבוה להתהדר.

דווקא סודות קבורים שייך לתת ז'אנר של פיינדר. גיבורו ניק הלר, בחור יהודי טוב, עורך דין, כלכלן, בלש פרטי, מפצח מערכות אבטחה, עוקף ה-אף.בי.איי., בקיצור סופרמן מן הזן החדש, מצליח להשיב את הסדר. ניק הנ"ל הוא בנו של עורך דין, שהפיל לא מעט אנשים באיזו הונאת פונזי, ולכן יש בו דחף בלתי נלאה לגרום לצדק לנצח.

ולמה אני חושבת שהטיפול במוסד הגמילה נכשל קשות? מפני שאחרי הטיפול הייתי צריכה להשליך את הספר הבינוני והשגרתי הזה מלפני ולהגיד לעצמי: תתביישי, אפרתי, באמת שאם להתלכלך עם ספרי מתח, שיהיה בשביל מה.

אז התביישתי. (לא נורא) והמשכתי לקרוא. בקיצור, לא עבר עלי אפילו שבוע של פיכחון.

אני מכירה נגמלים שסופרים את השנה החמישית והשישית. ניתקתי איתם את הקשר.

אז אם קראתי את הספר ולא הצלחתי להתנתק, לפחות אספר לכם מה הדיח אותי לדבר עברה.

ובכן, כאמור, ניק הלר, נקרא על ידי מיליארדר להציל את ביתו שנעלמה. הבת נקברה חיה על ידי חבורת פושעים כדי לסחוט את אביה.

אגב, על קבורה בחיים כבר קראתי בספרו של פיטר ג'יימס "פשוט עד מוות", כך שהנושא המבעית היה קצת מוכר.

בקונספירציה משתתפים כל מיני גורמים וניק הלר עושה את הבלתי ייאמן והבלתי אפשרי ובעזרת מבחר כישורים שמספיקים לשמונה אנשים לפחות, מצליח לחלץ את הנערה ולפתור את התעלומה.

הספר בינוני, הכתיבה בינונית, הנושא בינוני, החידה בינונית, ובכל זאת המכורה גמעה אותו בלי להתעייף.

ככה זה, מכורים יזריקו לווריד כל דבר, אפילו זבל.

טוב, זה לא ממש זבל, אבל זה כזה סתם.

לפעמים אני מרגישה כמו מבקר מסעדות, שבמקום לבקר מסעדות של נובל קוויזין מבקר דוכני פלאפל.

אתם באמת לא חייבים לקרוא את זה, פיינדר כבר עשה את הבוכטה שלו.

אם אתם מכורים כמוני, אז יש לכם איזה מתח טוב בשבילי? מחכים לי רק איזה 15 ספרי מתח חדשים.

רק לפני שבוע שוחררתי מהסנטוריום לניקוי רעלים, או בשמו האמיתי: המוסד לגמילה. אתם בטח תוהים למה התמכרתי וחוככים בדעתכם בזהירות אם באלכוהול, סמים, אוכל או קניות, שקעתי עד צווארי, ואם שילמתי טבין ותקילין רק כדי שמישהו ישלח אותי ל-A.A. כמו אסיר משוחרר המתייצב כל שבוע בפני קצין מבחן.

ובכן, לא.

לא נעים להודות, אבל התמכרתי לספרי מתח.

לפני ששוחררתי מהסנטוריום קיבלתי רשימת עשה ואל תעשה. 1. בלכתך לקניונים העדיפי לבזבז את כספך על נעליים ובגדים והתרחקי ככל האפשר מסטימצקי וצומת ספרים. 2. צרי איזה ריב עסיסי עם חברתך הקרובה שמשאילה לך ספרים. 3. המנעי מקריאת ביקורות בסימניה העוסקות בספרי מתח. 4. העסיקי עצמך בבישול ונקיון בתקופת החגים כדי להמנע מקריאה. נו, שויין.

יומיים לפני שפצחתי בריב עסיסי עם ד. שאלתי ממנה את סודות קבורים.

ג'וזף פיינדר הוא מותחניסט של חברות ותאגידים. כזה שרוב ספריו עוסקים בבעיות של חברות שמגלגלות מיליארדים. האמת ניתנת להאמר, לומדים ממנו לא מעט. לומדים למשל כי כל מנהל בחברה אמריקאית ענקית, ויהיה מוכשר ככל שיהיה, הוא בסך הכל גרגר אבק בחברה גדולה. לומדים מפיינדר גם באילו מותגים אוהבים מנהלים מדרג גבוה להתהדר.

דווקא סודות קבורים שייך לתת ז'אנר של פיינדר. גיבורו ניק הלר, בחור יהודי טוב, עורך דין, כלכלן, בלש פרטי, מפצח מערכות אבטחה, עוקף ה-אף.בי.איי., בקיצור סופרמן מן הזן החדש, מצליח להשיב את הסדר. ניק הנ"ל הוא בנו של עורך דין, שהפיל לא מעט אנשים באיזו הונאת פונזי, ולכן יש בו דחף בלתי נלאה לגרום לצדק לנצח.

ולמה אני חושבת שהטיפול במוסד הגמילה נכשל קשות? מפני שאחרי הטיפול הייתי צריכה להשליך את הספר הבינוני והשגרתי הזה מלפני ולהגיד לעצמי: תתביישי, אפרתי, באמת שאם להתלכלך עם ספרי מתח, שיהיה בשביל מה.

אז התביישתי. (לא נורא) והמשכתי לקרוא. בקיצור, לא עבר עלי אפילו שבוע של פיכחון.

אני מכירה נגמלים שסופרים את השנה החמישית והשישית. ניתקתי איתם את הקשר.

אז אם קראתי את הספר ולא הצלחתי להתנתק, לפחות אספר לכם מה הדיח אותי לדבר עברה.

ובכן, כאמור, ניק הלר, נקרא על ידי מיליארדר להציל את ביתו שנעלמה. הבת נקברה חיה על ידי חבורת פושעים כדי לסחוט את אביה.

אגב, על קבורה בחיים כבר קראתי בספרו של פיטר ג'יימס "פשוט עד מוות", כך שהנושא המבעית היה קצת מוכר.

בקונספירציה משתתפים כל מיני גורמים וניק הלר עושה את הבלתי ייאמן והבלתי אפשרי ובעזרת מבחר כישורים שמספיקים לשמונה אנשים לפחות, מצליח לחלץ את הנערה ולפתור את התעלומה.

הספר בינוני, הכתיבה בינונית, הנושא בינוני, החידה בינונית, ובכל זאת המכורה גמעה אותו בלי להתעייף.

ככה זה, מכורים יזריקו לווריד כל דבר, אפילו זבל.

טוב, זה לא ממש זבל, אבל זה כזה סתם.

לפעמים אני מרגישה כמו מבקר מסעדות, שבמקום לבקר מסעדות של נובל קוויזין מבקר דוכני פלאפל.

אתם באמת לא חייבים לקרוא את זה, פיינדר כבר עשה את הבוכטה שלו.

אם אתם מכורים כמוני, אז יש לכם איזה מתח טוב בשבילי? מחכים לי רק איזה 15 ספרי מתח חדשים.