להערכתי זה הספר השלישי פרי עתו של בן דוד שאני זוכה לקרוא (אחרי עד סוף המרוץ ואלג'יר). והתחברתי לז'אנר אף שבשלב הזה נראה שישי דפוס חוזר בכל ספר- שילוב של סוכן מוסד \איש צבא שהתגלגל לתפקיד קצת בעל כורכו , משבר בחיי נישואין, בריחה, אהבה גדולה, החלמה , משבר , זיכוך.

בלי לשלב ספויילרים בביקורת, אומר שההתפתחות העלילתית קצת צפויה, עם כי מישקה ניחן ביכולת כתיבה משובחת וסוחפת... ההכרה שלו מקרוב את רזי הפעילות של המוסד, את הלבטים לפני קבלת החלטה גורלית, הדילמות הפסיכולוגיות לפני לחיצה על ההגה .. ולא פחות ההתמודדות המשפחתית של סוכן המוסד..הם יוצרים את "מערת הכרייה" הטובה ביותר של בן דוד להשאיר את הקורה במתח... להביא אותו לחשיבה ביקורתית...ליצור סדקים בנפש הגיבור המיוסרת...ולהגביר את הזהות של הקורא עימו.

גם בספר זה הזירה והעלילה מתרחשת סביב קורותיו של הגיבור במוסד הישראלי, דרך פרשיות שונות בהן הוא לוקח תפקיד מרכזי ביחידת "כידון" של המוסד , האחראית על תכנון וביצוע חיסולים ממוקדים בחו"ל. לצד הכישרון הטבעי של גיבור הספר במשימה, הוא נתקל בלבטים פנימיים לגבי הנחיצות שבחיסולים, כל משימה היא דילמה מוסרית כבדת משקל בעלות מחיר בחייו האישיים...


השתלשלות העלילה, והדפוס החוזר של מוסד-משבר- רומן... מעלה את החשיבה שמישקה בן דוד אולי חווה תהליך דומה בימיו במוסד. בסופה של העלילה מביא אותנו הסופר להרהר בדילמה הנצחית של הפטריוט-מה עליו לעשות כאשר טובת המולדת לא מתיישבת עם אושרו ואף מסכנת את יכולת ההשרדות הנפשית שלו... במה עליו לבחור בשלב זה?

את הספר קיבלתי לפני כשנה בערך ולצידו שבחים רבים מעת מי שמסרה לי.

ספר ריאליסטי המגולל את מסעה האמיתי של בחורה צעירה (שריל סטרייד)ברחבי "שביל הרכס הפסיפי" (PCT) לאורכה של ארה"ב.

לאחר שעברה משברים לא פשוטים בחייה טראומה משפחתית ובעיצומה של התרסקות, שריל מחליטה לצאת למסע הסזיפי בכוחות עצמה.
מסע שהוא גם מסע עצמי לתוככי נפשה. מסע שיאפשר לה להיחשף שוב לצד היפה של החיים והבריאה לאחר הקשיים. באותה צומת החלטה בין היכנעות לייאוש לבין בחירה בחיים...היא מחליטה לצאת למסע רגלי שכולו איסוף השברים.

כאדם שחובב סיפורי מסעות, וסיפורי הישרדות קצת התאכזבתי מהספר, היה לי קשה לזהות בו את התפתחות הפסיכולוגית של הכותבת, את הריפוי של השברים...אולי ההרגל שלי לחפש את הקליימקס בספרות המתח והדרמה הקלאסית הם שיצרו את האכזבה.. שכן כאן אין קליימקס..אלא החיים עצמם.

אתמול ומספר חודשים לאחר שסיימתי את קריאת הספר נתקלתי בסרט שנערך על בסיס הספר. אף שהסרט מתקשה לשקף חוויות מרכזיות ומכוננות שחוותה שריל ואת הקצב האיטי של הספר... הסרט הצליח להכניס משהו חדש שמהווה מוטיב חוזר בספר- את המוזיקה והצלילים שמלווים את הכותבת במהלך המסע. אותן מלודיות שהיא מזמזמת במהלך המסע, כפלשבקים לעברה, שבספר קשה להעבירם...הם הממד הרגשי שהוסיף הסרט.

בסיומו של הספר שאלתי את עצמי מה באמת תכלית המסע? מה שריל ציפתה להשיג?? ששככל הנראה בסיומו מצופה לה החזרה לשגרה שממנה ברחה??

התובנה שהגעתי אליה בסיום הספר: כשם שהשימוש בסמים היה מפלט זמני ואמצעי של הדחקה ובריחה מהתמודדות עם העצב- אך השפעתו בת חלוף. כך המסע שמשכו חודשים, הצריך את שריל להתמודד מול קשיים פיזיים אך מתמשכים, שלא מרפים, יומיומיים במשך חודשים - שאפשרו לה בריחה ממושכת יותר מהתמודדות עם תחושות העצבות. המסע מעמיד בפניה בכל עת את הצורך להילחם על חייה... ממחיש לה עד כמה הם חשובים. וההתגברות שלה על אותם קשיים וההצמדות לחיים... הם מהווים את הכוח המניע גם בהמשך.

החווה הוא הספר הרביעי של סמית שהזדמן לי לקרוא, לאחר טרילוגיית ילד 44 המוצלח, הנאום הסודי. עד כה נראה היה שהסופר משלב באופן מאוד אותנטי את רוח התקופה הסובייטית בספריו, את תחושת הרדיפה הסובייקטיבית תחת משטר טוטליטארי ..לצד ניצנים של התפכחות מוסרית אצל גיבוריו ומצליח לרקום סביב אלו עלילת מתח משובחת.

הפעם באופן שונה , תקופת הזמן שונה ועכשווית יותר, מתרחשת בלונדון, ומביאה את סיפורו של בחור צעיר שמקיים זוגיות בורגנית "קלאסית" עם בחור נוסף , מנותק מהוריו שהתנחלו בשוודיה ומשוכנע שהאידיליה הזוגית של הוריו ממשיכה להתקיים אף מעבר לים. המציאות טופחת על פניו בטלפון אחד שבו אמו של הבחור חושפת בפניו קונספרצייה מינית שאביו במרכזה - או שמא מדובר על פסיכוזה נושנה של האם (לפי גירסת האב). אשאיר אתכם במתח.

העלילה ברובה מתנהלת כדיאלוג בין האם לבנה , בו היא שוטחת את טיעוניה ומנסה לגייס אותו כשותף סוד כנגד אביו. שוב טווה רוב סמית את העלילה סביב הפראנויה של היחיד...שבסופה מנצחת החמלה והאמונה והמעגל המשפחתי...מוטיבים שחוזרים בעלילות ספריו. מוצלח קצת פחות מילד 44 אך עדיין מומלץ.

את הספר קראתי לאחר שסיימתי שני ספרים קודמים של הסופר. לטעמי הבניית המתח במהלך הספרים הקודמים , הקליימקס בסופן, הבקיאות בחיי היומיום בתקופה הבולשביקית...הם שחיברו אותי לסופר.

באותה ההתלהבות פניתי אל הספר הזה...אך רבה אכזבתי. העלילה מתקשה לסחוף בשונה מספריו הקודמים.

העלילה מתמקדת בפאזה שונה של חיי של מי שהיה סוכן קג"ב בכיר- לב דמידוב...סוכן שהיה חלק ממכניזם של עריצות מחשבתית ומעקב אחר הפרט...מכניזם של הפללת חפים מפשע.

שלושת הספרים ילד 44, הנאום הסודי וסוכן מס' 6 (האחרון שבטרילוגיה) ..הם התפתחות כרונולוגית של אותו סוכן משלב הגיוס חדור המוטיבציה לשירות ועד לשלב ההתפכחות שחלחלה בהדרגה לקצותיה השונים של ברה""מ בתקופה שלאחר מותו של סטאלין.

הרקע של הספר הוא ניו-יורק- רוסיה - אפגניסטן ..תקופת המלחמה הקרה...והשתלטות רוסיה על מעוזים במזה"כ באמצעות עידוד הפיכות והקמת משטרים פרו רוסים. החלק הראשון של הספר הוא המוצלח יותר...בו מתפתחת הקונספירציה הטראגית .. בשלב זה עדיין קיימת ציפייה להתפתחות עלילתית דרמטית ... אך נראה שהסופר שקע בבליל של תיאורים היסטוריוזופים על המציאות הפוליטית באפגניסטן בתקופת מלחמת הטאליבאן ומוג'אדין בברה"מ.

הייחוד של טום רוב סמית הוא ביצירת קליימקס משובח ...אך מה שהצליח לו בשני הספרים הראשונים... נחל כישלון חרוץ בסופו של ספר זה.

על אף האמור, מדובר בכותב משובח מזן מיוחד... שמצליח להעביר מבעד לשורות את המציאות הכאוטית של אותם ימים.

בזכות הספרים הקודמים ופחות בגלל ספר זה, מתחיל ספר חדש שלו "החווה"...הרעיון נשמע מבטיח...אולי מדובר בסופר שפחות מתאים לטרילוגיות.

אחרי הספר הראשון של טוב רום סמית שקראתי "ילד 44"...דיי התמכרתי לצורת הכתיבה, לירידה של הסופר לפרטים, ויותר מכל ליכולת של הסופר להעתיק את הקורא לתוך אטמוספירה פוליטית שונה מכל מה שהכרנו- ברית המועצות בנקודת המעבר שבין שתי תקופות- שלטון הפחד של סטאלין לתקופה של אחרי מות סטאלין ועליית כרושצ'ב.

לב הוא סוכן של המשטר הסובייטי, טופח וגדל בתקופה של סטאלין- על הסוכנים הוטל לאתר, לרדוף ואף להפליל את מתנגדי המשטר, לחפש אחר כל סממן של חוסר ציות וחוסר שביעות רצון מהמשטר ומשם להטיל את הקורבן לתוך תהום הנשייה של הגולאגים. זה היה תפקידו של לב, גיבור הספר...רק שבשלב מוקדם העלילה מתהפכת ולב נהפך להיות מצייד לניצוד...צחוק הגורל מביא את לב, להיות במקום אליו שלח לא מעט אנשים חפים מפשע...אל הגולאג.

כמו בספרו הקודם של טום רוב סמית "ילד 44", גם כאן מועברת תחושת לקורא באופן חד וויזואלי תחושת הרדיפה הפוליטית, הפרנויה, הקיום השברירי של הדברים הכי אלמנטריים... עלילה שנעה בקצב מסחרר ומלודרמטי...מהפנטת וממחישה דרך החוויה הפרטנית...את החוויה הלאומית, את משבר הזהות שחלף על האומה ועל מזרח אירופה לאחר עידן סטאלין.

אהבתי , התחלתי את הספר האחרון בטרילוגיה, וממליץ בחום.

אפתח ואומר שזה הספר הראשון שלמן העמוד הראשון חשתי שאיני רוצה שיבוא על סיומו.

דמותו של אלי כהן ז"ל היא מהפנטת, וכמי שבמשך שנים נשבה בקסמו של אלי כהן, סיפורו וגדולתו, הספר היה בעבורי כניסיון להרוות צימאון בלתי נדלה ורב שנים באמצעות טיפת מים. וככל שקוראים הסקרנות גדלה אך מצד שני הסיפור בא אלא סיומו.

הספר הוא אחד מיני כמה ספרים שנכתבו על הסוכן שלנו בדמשק, שהצליח באמצעות קסם בלתי רגיל, תחכום, אומץ לב ונאמנות מעוררת השראה לעמו לחדור לתוככי המשטר הסורי, להתבלט בקהילה הסורית ולהיות יקירם של ראשי המשטר.

קשה שלא להיגרר ולדמות את חייו של סוכן ריגול - לא פעם הניסיון הנואל גורר אותנו לדמויות קולנעיות פלקטיות כדוגמת ג'יימס בונד או רוברד רדפורד במשחקי ריגול. מסתבר שסיפורו של אלי כהן ז"ל עולה על כל תסריט שנוצר, ואף כי אינו ניצב מולנו קשה שלא לחוש בדמות האלגנטית והממגנטת שלו.

הספר מיטיב לתאר את ההשתלשלות מרגע גיוסו של אלי למוסד ועד ללכידתו והעלתו לגרדום...ספר קולח ומהיר, ענייני, מרתק ומרגש על אח, אב גיבור שעוד אינו אתנו - ספר מצוין אך לא הצלחתי להרוות את צימאוני להכיר את דמותו וחייו של אלי.

הספר הוא מסוג הקלסיקות שהדהדו לי כל כך הרבה זמן בראש ....ובסופו של דבר הגעתי גם אליו.

ספר שמבטיח גבוהות ונצורות (ע"פ מיטב המבקרים) אך בהתרשמות האישית שלי הוא נחל מפלה קשה ולא בשל הכתיבה הפואטית והציורית ששזורה בו לכל אורכו של הספר.

לכל אורכו של הספר מתוארים לנו קורותיה של משפחה על פני מספר דורות בעיירה נידחת ורחוקה מציביליזציה תעשייתית כלשהי, בתקופה שבה המאווים האימפריאליסטים של מדינות ויחידים דוחקים הצידה את האושר שבתמימותו של הפרט והקהילה הקטנה. מלחמות וכיבושים לצד פנטזיות חולמניות של פרטים שנלחמים על שרידותם בעולם המתחדש סביבם...ובמקביל נלחמים להתנער מקללת המגלומניה המשפחתית הרודפת את בני ובנות המשפחה.
וכן תוצריה של תשוקה -כשהיא מודחקת וכשהי אינה יודעת שובע...

העלילה ששזורה על פני מספר רב של דמויות בעלות כינויים זהים מקשה על היכולת שלנו לעקוב אחר המתרחש ופוגעת ביכולת של הקורא להזדהות עם דמות אחת מרכזית לכל אורך העלילה.

המוטיב החוזר הוא בדידותו של הפרט- דמויות משפחתיות שהיו דומיננטיות ואט אט נדחקו להם בצל השכחה הקהילתית עד שאותה חברה שהעלתה אותם לגדולה בעבר מתנכרת להם כעת.

לצד עלילה בלתי ממוקדת -שהיא כהשתלשלות היסטורית חסרת מעוף וקליימקס...יש בסיפור מכדי לשקף בזעיר ענפין יכולת לשקף תהליך אורבני שהתרחש ומתרחש על פני פינות שונות ברחבי הגלובוס...בו מתערער החוסן של המשפחה הגרעינית ובה הפרט נפלט לתחושה של חוסר שייכות , חוסר זהות ובדידות עגמומית.

בעיתוי מוזר משהו התחלתי לקרוא את הספר זמן קצר לפני חטיפתם של 3 הנערים :גיל-עד שער ז"ל, נפתלי פרנקל ז"ל ואייל יפרח ז"ל... ספר דרמת מתח (קצת חלש לטעמי)...סביב חטיפתו של קצין צה"ל.

לאחר שנים שבו לא נמצא קצה חוט ליצירת קשר עם החוטפים או מציאת מקום מושבו של החטוף ומצבו ...נרקמת תוכנית הזויה על ידי קצין זוטר באגף השבויים והנעדרים להתגרות בחוטפים בתקווה שישמיעו את קולם ויספקו רמז למצבו של החטוף...עלילת הספר בנויה סביב תהליך הוצאת אל הפועל של הקונספרציה למציאת קצה חוט על החטוף .

תוך כדי אנו זוכים ל"חשיפה" מצומצמת לשימוש המניפולטיבי של אנשי הממשל בתקשורת לקידום האינטרסים שלהם, האינטריגות של זרועות הביטחון בינן לבין עצמן ..והיכולת לקדם יוזמה מקורית ובלתי צפויה הרחק מעיני כולם... כאשר בתווך נמצאת משפחתו אשתו וילדיו של החטוף שפחות מתלהבת מהמזימה.

נראה שכרוניקת הספר....מיצתה את עצמה בשלביו הראשונים של הספר...ולטעמי אינה מתפתחת ושוקעת בתיאור טכני ומרוחק של רקימת התוכנית למציאת קצה חוט לשחרור הקצין החטוף.

הרעיון בכללותו נראה לקורא קצת תמוה, עם הרבה חורים...וחסר מנופים מלודרמטיים והתפתחות של הדמויות והיחסים ביניהם.

במקרים רבים חשתי חוסר עומק בעיסוק בדמויות המפתח... קפיצות עלילתיות בין התקופות.. והחמצת האפשרות לפתח תת-עלילה.

גם הציפייה שלי לקליימקס כלשהו...הותיר אותי קצת מאוכזב מהספר...ומהכותרת שנראתה ממבט ראשון דיי מבטיחה.

באופן מקרי כמעט הגיע לידי ספר זה של מישקה בן דוד...אחרי שכבר קראתי את "עד סוף המרוץ".

ספר מתח, סוחף, ריאליסטי מעצם היותו של הכותב איש מוסד בכיר לשעבר...משווה לעלילה עומק ריאליסטי, הנוגע בנפשו הסמי-הרואית של הלוחם שמסתתר בכל אחד ואחד מאתנו.

במרכזו של הספר, מיקי- אומן בשנות ה-30 לחייו אשר במציאות רווית הפיגועים בארץ בשנת 2000 נשאב לתוך העולם של חיי המוסד- עם מכחול וכן של ציור ביד אחד..ואהבה אוטופית מצד השני... עליות ומורדות, סכנת חיים, סכנת האובדן והפחד היומיומי והאדרנלין הם שהצליחו לשאוב אותי ללגום את המבצעים החשאים שמתוארים בספר בשקיקה.

ניסיון חייו של הסופר מאפשר לקורא הצצה לעולם של סוכנות הביון והריגול הטובה בעולם...שהמאפיין של אנשיה הוא תחושת המחויבת הרומנטית לגורל העם והמולדת היהודית. אותה מסירות רומנטית מלווה את הסופר במציאתה גם של אהבה טוטאלית ההולכת עימו באש ובמים באשר ילך.

זה הספר השני של מישקה בן דוד שאני קורא, ונראה שישנם לא מעט מוטיבים שחוזרים על עצמם בספרים וביניהם...דמות הלוחם הציוני, הזיכרון הקולקטיבי של השואה שמהווה את הכח המניע של הגיבורים, את החיפוש אחר מציאת ומימוש התוכנות והכישורים האישיים של האדם ובעיקר התפלמסות פילוסופית בין תפיסה אקזסצינאליסטית ריאליסטית קרה של תפקידו של האדם בעולם לבין גישות תיאולוגיות מטאפיזיות אחרות..שכאילו ממחישות את הכניעה ה"לא רציונאלית" של הגיבורים לצו ליבם.

אהבתי וממליץ בחום וממתין בשקיקה לספר הבא.