הביקורת נכתבה ביום חמישי, 14 בנובמבר, 2013
ע"י סיון
ע"י סיון
למרות הביקורות בדבר בינוניותו של הספר, אותי שלא מכירה את הסופר, חויית הקריאה שיעשעה מאוד..דמותו של שפר צור הוציאה ממני פרצי צחוק! טיפוס שכל אחד מכיר איכשהו בסביבתו..
גם הניסיונות של אלי למצוא לו מממן לרעיון שלא קיים היו מבדחים..
אבל אמיר, היה משהו שצרם לי בספרך. אני אשתדל להיות עדינה ככל האפשר כדי שלא אואשם כמאשימה כמוציאת השד העדתי..
אתה עושה רושם שאתה שוחה בסטראוטיפים. למה הגבור שלך צריך לחקור את חברתו חקירת שתי וערב איזו מעידה היא?! ואם הפסיכיאטר שומע מוסיקה באוטו
אז ברור מאליו שזו מוסיקה קלאסית..המלצרית הרוסיה טובה ומושלמת. אבל האתיופים שמחכים בחוץ זה כבר סיפור אחר.." ...הבהב מול עיניו מראה חבורת האתיופים הוא נזכר שחש מכה בעורפו..הם הלמו בו בעל צורה גם כשנפל וצרחו צרחו המון..."כך מצטיירים בראשך העידה הכי עדינה וביישנית שיש?!
והכי גרוע זה עמוד72 ..." באולפן מתראיינת חברתה הטובה נופרית ואנונו.מניין השם הזה?מניין השמות האלה?שמות פרטיים מצוייצים מנסים לנצוץ במקום האור החסר,ואחריהם בדרך כלל שם משפחה מזרחי מגורים בעיירת פיתוח או בשכונת מצוקה...."
סליחה? מה ? נופרית גלמן יותר הגיוני?? בעבר כולנו היינו רחל ושרה ושושנה גלמן או וענונ,ו מר אמיר.
חשבתי שאנחנו דור חדש נאור משודרג . עצוב לראות בסופר כשרוני כמוך ולא כזה מבוגר (50 לערך כמדומני) ראייה סטראוטיפית מטרידה משהו.
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
אם האתיופים לא מתנהגים כמו "העדה הכי עדינה וביישנית שיש" - זה בדיוק ההיפך מסטריאוטיפ.
|
0 הקוראים שאהבו את הביקורת